שיחת העיר נסבה בעניין דניאל מפקד המחתרת בזמן מלחמת העולם השניה בעיר קטנה השוכנת לחופו של פיורד, ושכבושה על ידי הנאצים (כנראה, כי לא מוזכרים איזו עיר או מי הכובשים).
דניאל וכמה מחבריו יוצאים למארב נגד גנרל שצריך להגיע והפעולה נכשלת, דניאל נפצע ונפגעים אולי כמה חיילי אוייב, ואז שובים הכובשים 44 מיקירי העיר שיוצאו להורג אם דניאל לא יסגיר עצמו לידיהם.
הסיטואציה היתה לא פשוטה, אנשי המחתרת לא היו מוכנים להסגיר את המנהיג כי ראו בזה כניעה, עם זאת היה ברור שהאוייב יהרוג את בני הערובה ביניהם אבות של כמה מחברי המחתרת ובן של אחד הזקנים. דילמה.
המלחמה נגמרת ודניאל שהיה המנהיג הנערץ, ששמו התנוסס בגאוה על קירות הבתים עם דיוקנו ממש כמו צ'ה גוארה צפוני, עדיין חי, לא כמו בני הערובה שנשבו. ובני העיר ובכן, ההערצה שככה ואולי גם התהפכה. והסופר? זיגפריד לנץ שיודע את מלאכתו, משאיר לקורא להחליט ובכוונה מערפל את דמותו של דניאל שלאורך המלחמה הוא פצוע ולכן גם לא מרבה במילים או במעשים, ונשאר לקורא להתבונן בו בלי תחושה מיוחדת ואולי אפילו בשאלה על מה ולמה הוא נערץ כלכך, ולמה הוא לא התנגד לחבריו ולא הסגיר עצמו?












![אני קלודיוס [מסדה]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers20/205673.jpg)





