גלילה רון-פדר-עמית היא סופרת ילדים פורה ביותר, שכתבה עשרות יצירות ואולי אף יותר מכך... אך מעולם לא קראתי את ספרי הילדים שלה; (כשהיא פרסמה אותם כבר לא הייתי ילד...) אבל הכרתי כמובן את שמה וכשהגיע אליי הספר האוטוביוגרפי הזה שלה שנכתב דווקא למבוגרים, שמחתי על ההזדמנות לקרוא משהו משלה...
ובכן דווקא כאוטוביוגרפיה, הספר כתוב בצורה מאוד יוצאת-דופן כי הוא כתוב בגוף שלישי. רון-פדר מדברת על עצמה בגוף שלישי כ"היא" וזה דווקא מסתדר היטב עם הצורה "המרוחקת" שבה היא מתארת את עצמה. היא נולדה וגדלה בשכונת אחוזה על הכרמל בחיפה. בילדותה הייתה מין "טום בוי" וסוג של ילדה מנהיגה בחבורת ילדים...היא התחילה לכתוב כבר כילדה היא מספרת שמילאה מחברות של בית הספר בסיפורים. אבל מה שאף שיותר מדהים - היא דמיינה דמויות שלגביה היו מציאותיות לחלוטין! בצורה שהיא מתארת זאת אפשר לראות זאת בהחלט כהפרעה נפשית. אלא שהיא לא קיבלה כילדה מתבגרת שום טיפול פסיכולוגי! והכתיבה לגביה הייתה סוג של תרפיה נפשית...
היא הייתה ממש מאוהבת ב"איתי" שהיה נער שפעל באחת המחתרות נגד הבריטים והיא מספרת מה שקרה לו בטבעיות, כחלק מעלילת חייה ובתחילה קשה היה לי להבין "מי נגד מי"! כי רון פדר נולדה בכלל לאחר קום המדינה! ואז מסתבר שאותו איתי שבטקסט הוא חלק מסיפור חייה, הוא דמות דמיונית פרי-רוחה שהיא התייחסה אליו כדמות קיימת!...
לכך רמזתי כשכתבתי על הכתיבה בגוף שלישי. כי בכל האוטוביוגרפיה הזאת משתלבות עלילות הסיפורים שאותם כתבה בעלילות-חייה כחלק מובנה בטקסט. מעניין שכבר בגיל צעיר למרות שגדלה במשפחת "שמאל" אופיינית ל"חיפה האדומה" של אז היא החלה לאהוד כבר בגיל צעיר את הימין שהיה אז במיעוט... העובדות "היבשות" לגביה הן שסיפורי הילדים שלה זכו להצלחה בשלב מאוד מוקדם יצאו בעידודו של מנחם בגין איתו הייתה בקשר חם. לאחר שלמדה באוניברסיטה העברית היא נשארה בירושלים וגידלה ילדים כמשפחת אומנה וחלק מסיפוריה התבסס עליהם...
תוך כדי עלילת חייה הפרטיים, היא מזכירה מאורעות חשובים שקרו במדינת ישראל ויחסה לגביהם החל מהיותה ילדה שזועזעה קשות מהטבח במעלה העקרבים ( רצח שאירע כידוע בתחילת שנות החמישים) כללית הספר כתוב היטב! דווקא עירוב המציאות והסיפורים פרי רוחה בטקסטים שבו, יוצר בו מין פיוטיות מעניינת, שאני בוודאי שנהניתי לקרוא...


















