• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
עשו

עשו

מאת מאיר שלו

הביקורת של אביטל

תמונה של אביטל
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
2.0
עשו

עשו

מאת מאיר שלו

הביקורת של אביטל

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
2.0
תמונה של אביטל
הוצאה לאור:עם עובד
שנת הוצאה:1991
סדרה:ספריה לעם # 376
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
סקאוט
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 3 שנים

“אובדנם של אהבה, משפחתיות וחיים- השבוע היה אחד השבועות הקשים בחיי. הוריי אינם בקו הבריאות ואמי הדא”

4/33
ביקורות על עשו
הבאה
ראובן
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 5 שנים•3 דקות קריאה

בסהכ הסיפור המסופר בספר הוא בסדר, מרגש קצת ויש קטעים מצחיקים/ מגוחכים המעלים חיוך
אבל כמה דברים הפריעו לי לחווית הקריאה *הזהרת ספויילר אפשרית*

1.כבר על ההתחלה השפה לא נקיה ויש תיאורים גרפים על פעילות מערכת המין הגברית. דבר שלדעתי היה מיותר בהחלט בצורה הזו ולא הווה גורם שמפתח את העלילה או אפילו גורם לה להיות יותר מעניינת. לטעמי זה סתם הכניס מימד של דיבור על מיניות מוגזמת שלא לצורך. הוריד לי.
2. מהלך עלילה איטי... התקדמות בכמה מישורי זמן, שזה סבבה. רק *המון* תיאורים על דמויות שלא בהכרח הוסיף לספר עליהן כל כך כי עד שהגעתי להמשך שם הם צויינו שוב כבר שכחתי את הפרטים לגביהם

3.ביטויים צורמים. בעיקר צרם לי התיאור על העכברושים ששרה נלחמה נגדם" אלה לא היו חולדות הכפר...אלא היו עכברושים עירוניים מרושעים ומגויידים, שהיו מלאי הכרת ערך עצמם. שנאו את העולם כולו ובעיקר זה את זה. אני משער שהזכירו לה את בני ירושלים, תועבת נפשה. היא נהגה לומר שזוג חולד-רים התגנבו את המרכבה בליל הרעש ובאו אל הכפר "כי קללה של הרושלים רודפת אחריך לכל מקום" ע"מ 116. זה הקטע הקיצוני ביותר שראיתי שם, היו עוד כמה.
כשקראתי אותו הרגשתי שאני קוראת פרופגנדה אנטישמית. צרם לי ברמות קשות. בעיקר כבת ירושלים עם זיקה ליהדות. למה? למה להתבטא ככה למה זה היה טוב? לא קידם את העלילה. לא ראיתי שום טעם בהתבטאות הזו שם.

4. שימוש בשמות והקבלה מסויימת לדמויות התנכיות. כל העניין הזה לדעתי...לא היה נחוץ. הסיפור מחזיק ומעניין בלי שיקראו לתאומים עשיו ויעקב. בנוסף אם כבר משתמשים בעשיו ויעקב כאחים ואשת יעקב כ-לאה אז זה רק היה לי מוזר שההורים שלהם היו אברהם ושרה ?!(ולא יצחק ורבקה. יצחק הוא איזה שכן שנשוי לחיה המתה.)
במהלך הסיפור גם אתה תוהה האם אופיין של הדמויות בסיפור כפי שהוצגו האם זה בעקיפין בא לרמז על עמדתו של המחבר כלפי הסיפור המקראי?! והביקורת שלו עליו?!
ואם כן. מאחר והסיפור מסופר דרך עיניו של עשיו, ברור שיעקב הוא האיש ה"רע" יותר( עשיו אומר על יעקב "אני צריך להזכיר לעצמי כי אחי חכם ואכזר יותר משאני משער" עמ' 137). בדיוק הפוך מהסיפור המקראי, שם היריבות בין האחים מוצגת מהצד של יעקב, עשיו הוא הצייד ויעקב הוא יושב האוהלים.
זה הפריע לי כי זה היה כמו לקחת את ה"רע" להפוך אותו ל"טוב" ואת המעשים שלן ללגיטימים.(בהרגשה שלי)
על מה ולמה? כי "אנחנו" יהודים מצאצאי יעקב אז "אנחנו" תמיד לא בסדר?! וצריכים לא לאהוב את עצמנו ואת מקורותינו?! למה ככה?!

בקיצור
היה לי קשה לקריאה. טכנית ורעיונית. אבל הסיפור באופן נטרלי היה בעל רגעי חסד בעיקר בסופו.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
ד
דני
ר
רמי כהן
תמונה של Mira
Mira
תמונה של פרפר צהוב
פרפר צהוב
תמונה של אירית פריד
אירית פריד
5קוראים|גיל ממוצע53|60%נשים

על המבקרת

תמונה של אביטל

אביטל

חברה מזה 6 שנים
19 ביקורות•123 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של אביטל
אביטל
חברה באתר מזה 6 שנים
ביקורות19
לייקים שקיבלה123
דירוג ממוצע3.6 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת7ספרות מקורית6מתח ריגול והרפתקאות1

דיון על הביקורת

3 תגובות
א
אביטל•לפני 4 שנים

לא מופת בכלל....לדעתי

פרפר צהוב
פרפר צהוב•לפני 5 שנים

לסופר יש חירות אמנותית ומותר לו גם לעשות הקבלה לא מדוייקת בין הסיפור המקראי לסיפור שלו, או אפילו להציג אותו הפוך מהמקובל.

בהנחה שיעקב נפלא, האם זה אומר שגם הצאצאים שלו נפלאים? אני מניח ששמעת על חומץ בן יין ועל יין בן חומץ. לא לדבר על כך שיעקב לא טלית שכולה תכלת - ניצל את עשו ברגע של חולשה ולקח ממנו את הבכורה, ולאחר מכן רימה את אביו כשהתחזה לעשו. לא הייתי מגדיר את האבות כדמויות מופת. באופן כללי גם בחיים האמיתיים יש כאלה שנראים כ"טובים" כלפי חוץ, אך הם עושים מעשים הפוכים לתדמיתם.
מורי
מורי•לפני 5 שנים

חבל על הפרוט. מדובר בספר מופת נטו.

3 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של אביטל

בית קפה ליד הים

בית קפה ליד הים

ג'ני קולגן

הספר עם עלילה איטית מידי לטעמי.
שרדתי אותו בעיקר כי הערך המוסף שלו הוא האוירה של סקוטלנד/ האיים, מי שמתחבר לזה יהנה ממנו.

לפני 5 חודשים•
★★★★★
•אביטל
סנטרל פארק

סנטרל פארק

גיום מוסו

ב240 עמודים ספר טוב וסוחף!

עוד 30 עמודים קצת מאכזבים

לפני שנה•
★★★★★
•אביטל
שכול וכשלון [מהדורת 2006]

שכול וכשלון [מהדורת 2006]

יוסף חיים ברנר

קשה לקריאה, לא זורם חוץ מהסוף של הספר
אך אם שורדים אותו :-) הספר:
1. נותן תחושה של רוח התקופה בארץ ישראל
2. נותן תחושה של הכותב(?!) שמעלה יחס שלילי (ליהדות?!) ליהודים דתיים וירושלים
3. מגלה שתיסבוך רגשי בענייני (רווקות) זוגיות זה משהו שהיה קיים כבר שנים רבות אחורה :-)

לפני שנתיים•
★★★★★
•אביטל
טייס קרב | מכתב לבן ערובה

טייס קרב | מכתב לבן ערובה

אנטואן דה סנט-אכזיפרי (אכזופרי)

הספר טייס קרב מציג את מלחמת העולם השנייה מצד שונה מהרגיל.
הצד של צרפת המובסת והנכבשת,
הטייס היוצא לפעולת " התאבדות " מהרהר בטיסתו זו על המשמעויות שמעבר.
מהרהר, על ניצחון ותבוסה, גוף ונפש, מוות וחיים
מציג שאלות כלפי בעלות הברית על בעמידתה של צרפת בודדה מול מכונת המלחמה הגרמנית

לפני 4 שנים•
★★★★★
•אביטל
שלושה בסירה אחת [הרפתקה]

שלושה בסירה אחת [הרפתקה]

ג'רום ק. ג'רום

ספר משעשע ביותר, שנון וקליל
אולי נחשב כספר נעורים אבל את השנינויות דווקא מבוגרים יבינו יותר
אני לא קראתי אותו ברצף, לקח לי זמן.
אבל זה הרגיש שזה לא גרע מחווית הקריאה כי כל פרק יכול לעמוד גם בפני עצמו ולהצחיק
התאורים של המחבר כתובים בשפה הומוריסטית, בסגנון בריטי.
שווה קריאה.
:-)

לפני 4 שנים•
★★★★★
•אביטל
כן לחיים, למרות הכול

כן לחיים, למרות הכול

ויקטור פראנקל (פרנקל)

גם הפעם ויקטור פרנקל מתאר איך לחיים יש משמעות בכל מצב.
תוך תיאורי הקורות אותו במחנות הריכוז בתקופת מלחמת העולם השניה
כשהמוות עורב בכל מקום.
ארית מאד בוגרת על החיים, ומחזקת.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•אביטל
אורחת לשנה אחת

אורחת לשנה אחת

דורית אורגד

הכי חשוב בספר להבין שהספר לא מהווה מדריך לגידול שרקנים.
הילדה שם עושה את כל הטעויות האפשריות עם השרקנית/קביה שלה.
מי שמתכנן לגדל שרקנים, לא לקחת הנחיות מהספר הזה. בשום פנים.
זה רק סיפור.

לפני 5 שנים•אביטל
מלון ניו-המפשייר

מלון ניו-המפשייר

ג'ון אירווינג

ספר קצת הזוי. ועם הומור שחור
עוסק בכל צורות המיניות שיש
אוהבת, לא אוהבת מרצון, כפויה זנות גילוי עריות וכו
מלא טרגדיות בסיפור וצורות מוות פתאומיות והזויות
והכל שזור בסיפור העוסק בבתי מלון ודובים בזמנים עברו בזמן מלחמת עולם ולאחריה
לא הצלחתי להבין לגמרי את הפואנטה של כל הסיפור
הקריאה מלווה לדעתי בהרבה סבל לקורא ולדמויות...

לפני 5 שנים•
★★★★★
•אביטל
אורח נטה ללון [מהדורה מעודכנת]

אורח נטה ללון [מהדורה מעודכנת]

ש"י עגנון

סיפור שמתאר דרך האנשים עולם של פעם ומכניס אותך לתוכו בצורה פלאית.

מדובר על השנים של אחרי מלחמת העולם הראשונה
עולם פצוע וכאוב
עגנון מתאר דרך הסיפורים של האנשים איך היהודים עברו את המלחמה
והוא מעלה ומתאר את יחסו אל כל מיני ערכים ונושאים
ציונות, זיקה ועליה לארץ ישראל(או ההפך), נישואי תערובת, התחלנות הדור הצעיר, לימוד התורה, עוני...
ועוד נושאים שעולים מבין השורות.

מתוך הכתוב אפשר להרגיש את אהבת הארץ של עגנון, ואהבת יושביה.
ואת חוסר הוודאות הגדול שעופף את העירה עם עזיבתו אותה, כשהוא חוזר לביתו ולמשפחתו.

*ספויילר*
לקראת הסוף הוא כותב, בפרידה מאנשי העירה
שאם יזכו לעלות לארץ יפגשו שוב
והלב כואב , וחושש , האם יפגשו שוב? מה יעלה בגורלם?
מה יעלה בגורלו של התינוק החדש שנולד לרחל וירוחם?
לנוכח המציאות והידיעה על כל הכאב והרוע שעוד עתידים להישפך ולהציף את העולם בשנים שאחרי התקופה המתוארת..
כואב.


מדרגת ב4 נקודות כי אין 4 וחצי(יחסית לתמול שלשום שהיה אצלי 5)

לפני 5 שנים•
★★★★★
•אביטל

ביקורות נוספות על "עשו"

עשו

עשו

מאיר שלו

לחם

הבית וזיכרונותיו, עולים ומצפים אותי, חלקם בבהירות לא מובנת,,, אני חושב שתכליתם להשיב אותי לזמנים אחרים, בהם נוצקו יסודות חיי על מוגנות וביטחון וחווית אכילה פשוטה כמהות חיים.

יש בי זיכרון בהיר הקשור ללחם, תמונת מאפייה קטנה שהייתה סמוכה לביתנו, אליה אמא שלחה אותי לקנות לחם. עד היום אני רואה בעיני רוחי את גופם החשוף של האופים עוטי סנרים לבנים, באמצעות המרדה הם שולפים מתוך התנור הבוער כיכרות לחם מוזהבות, המעלות ניחוחות מטרפים... בדרך הביתה לא יכולתי להתאפק וסיימתי את מחצית כיכר הלחם החמה והטריה , שטעמה היה עבורי פלאי.

אני מניח שהמושג לחם, על ריחותיו וטעמיו עלה בזכרוני כסיפור מנחם, על רקע התערערות המושג בית בקרבי...

במקביל, בעיתוי לא מובן הכנתי הרצאה על מעשה אמנון ותמר, יש בו כמובן פגיעה באישה צעירה, כהשפלה איומה. אבל הסיפור הזה מתחיל בטוב, אמנון מבקש מתמר שתכין לו לביבות, סוג של מאפה, שיש לו תכונות מבריאות, מעצם לישתו ואפייתו בתוך חדרו.

כשבקשתי לעצמי פרשנות לספור אמנון ותמר, נזכרתי בסיפור המאפייה שלי, שהוביל אותי לספר שתמיד בקשתי לקרוא, עשו של מאיר שלו, המספר על אב ושני בניו, אחים תאומים, אופי לחם. לבטח ספרו יכול לחבר בין סיפור ילדותי למשמעות אכילת הלחם הטרי.

פרשתי את משמעות בקשת אמנון מתמר: "וַיֹּאמֶר אַמְנוֹן אֶל-תָּמָר, הָבִיאִי הַבִּרְיָה הַחֶדֶר, וְאֶבְרֶה, מִיָּדֵךְ:" (שמואל ב יג י) כתהליך הקושר את האפייה לשורש ברה-להבריא, כטקס פולחני בעולם הקדום.

בכדי להבין את משמעותו המדעית של כוחו המכשף של הלחם הטרי, חיפשתי בעזרת הבינה המלאכותית, מחקרים העוסקים במשמעות המטיבה של הלחם הטרי, על בני האדם. מצאתי שלחם טרי מזכיר לבוגרים זיכרונות נעימים של בית ומוגנות ואף גורם להם להיות יותר מאושרים.

סיבות חשובות שגרמו לי, לחזור לספרו של שלו, ולבחון בו את המטפורות הגדולות העומדות בבסיסו, הלחם ואפייתו.

שלו, מספר על אופה לחם, אברהם, שגלה מירושלים עם אשתי שרה, לאחד הכפרים ופתח שם מאפייה, בה עבדו שניים מילדו התאומים, יעקב ועשו. כן לא טעיתם, הסיפור הזה מתכתב באופן ישיר עם נרטיב מאבקי ירושה בין אחים שבמוקדם, במקרה שלנו הלחם ואפייתו, אותם מתאר שלו, בראליה מפתיעה ההופכת לפנטזיה נפלאה וסיפור אגדה, שלא פעם מחובר את אפיית הלחם לארוטיות חזקה.

שלו, עורך היפוך בדמויותיו בהשוואה לתנ"ך, אומנם עשו שלו כמו הדמות המקראית, גלה מארצו, במקרה שלנו לארה"ב, ולא נשאר כאופה, אלא הפך לפסבדו אינטלקטואל ואיש תרבות, בשעה שכתב ספרים על הלחם, שחלקם מושתתים על חוויות חייו, ואחדים על הבדיות שבדה מליבו.

לאחר עשרות שנים, כמו שיעקב חזר מגלותו, הוא חוזר הביתה, רווק מזדקן וערירי, לאביו הגוסס, ולאהבת נעוריו לאה, הנשואה לאחיו, לעימות בלתי נימנע עם זיכרונותיו וחייו.

מכיוון שאנחנו עוסקים בלחם, מתחייבת בציעתו והגשת פיסה ממנו לטעימה:

"הבצק החל לרוץ ונתן את ריחו החמוץ ואמא הפשילה את שרווליה והחלה ללוש-מקפלת, חובטת, מושכת ומהדקת. דמעות נזלו מעיניה אל הבצק, זעה ומיץ נגרו אל העיסה. פניה התלהטו מהמאמץ וגניחות עמוקות עלו מן הגיא שבין שדיה" לחם שניתן להריח את ריחו המתחבר לארוטיקה מפעימה שרק שלו יודע לאפות.

חלקים מהספר של שלו, הם לא בדיוק סלסלת הלחם שלי. אני אוהב לחם אוורירי וקליל, המותפח בשמרים. הספר הזה, כבד וצפוף כמו לחם שיפון רוסי, שלא תמיד עבר לי בטוב בגרון, משום שהרומן מרובה דמויות, מנסה להרשים בווירטואוזיות שפתית ובציטוטים תרבותיים מרובים ובקפיצות תכופות בין הזמנים. אבל למרות מגרעותיו, בעיני זה ספר יפה, בעיקר בזכות תיאוריו את הלחם ואפייתו, כמעגל חיים ומוות ובכך הוא ממצליח לעורר רגשות אנושיים מפעמים.

מוקדש לגיסתי שגם בענייני אפייה, בת דודתו של שלו ז"ל, שכעת פליטה בארצה.

לפני שנתיים•
★★★★★
•רץ
עשו

עשו

מאיר שלו

אובדנם של אהבה, משפחתיות וחיים-

השבוע היה אחד השבועות הקשים בחיי. הוריי אינם בקו הבריאות ואמי הדאיגה אותי יותר מכול. דאגתי וטרחתי סביבם מסביב לשעון ולמרות שהסכנה חלפה, עדיין נותרו שאריות ואיני רגועה כלל.
בשבוע זה הבנתי את חשיבותה האמתית של משפחה ואת ההבנה שאף אחד לא באמת תומך בך. שאתה לבד במערכה הזאת כנגד המוות והחולי. אתה מבין ברגעים האלה את שבריריותו של המושג "משפחה" וכמה הוא חשוב, אמיתי וכנה.

על כך הספר שלפנינו, על שבריריות משפחתית. על אובדן. על עצב ואבלות. על אובדן אהבה וגלות. על כעס ושמחה ובעיקר מפח נפש ומטענים רגשיים שבכל רגע עלולים להתפוצץ.

סאגה משפחתית רחבת יריעה הכוללת בתוכה תיאורי נופים מצמררים ויפים, לידות ומיתות ובעיקר קורותיה של משפחה אחת שאמיתות ובדיות הן מנת חלקה.
המספר, המכנה עצמו עשו, הוא בן למשפחת אופים. אביו הוא אופה שעבר לגור בעל כורחו מירושלים אל הצפון. משוליית אופים הוא הופך לאופה בעצמו ומשאת ליבו היא שאחד מבניו יירש אותו.
לאופה אברהם יש אישה יפיפייה וגברית אשר גבריותה וכוחה לא פוגמים ביופיה ולהם שני בנים תאומים- המספר ואחיו יעקוב.

הסיפור מתאר את חייהם בירושלים ולאחר מכן באזור הכפרי בצפון כפי שרק מאיר שלו יודע. באריכות, בתיאורים נהדרים של טבע, צבעים, ריחות ודמויות ססגוניות שנבראות מולך.
דמויות חידתיות ובעלות נופך ברור של מסתורין אף יותר רב מזה שנחל הספר " כימים אחדים". דמויות כגון טיה דודץ', דודתם של התאמים שמאז ששמעון נולד משוועת בכל רגע להניק, מאגר חלבה כאילו לא נדם לעולם ובחושיה הרגישים והדקים היא מצליחה לזהות כל ילד טרם לידתו, ילד שהיא תוכל להעניק לו מחלבה המצוי בשדה האחד והדואב.
בנה, שמעון הנכה, שמעון קטן הקומה שהולך אחרי יעקוב בנאמנות אין קץ, הוא עוזר נאמן לאביו ואחרי כן, כשיעקוב יירש את המאפייה, הוא יהיה ככלב נאמן אף בשבילו ולמענו.

לאה, הצעירה הנאה, אשר מחלפות ראשה כה ארוכות עד שהן נדמות כקרניה של שמש בוהקת ביום קיץ נאה. בשולי שמלתה של לאה כרוכים שני הנערים אך רק אחד מהם זוכה בה. השני מסלק עצמו אל ארץ רחוקה, אל ארצות הברית, ולמרות זאת, זכר משפחתו, קווי מתארם הניחוחות האופפים אותם, לא משים ממוחו. למרות שעשיו הוא מספר הסיפור וחלק ניכר משנותיו הבוגרות הוא לא עושה בחיק משפחתו, הוא עדיין מצליח לספר את סיפורם כאילו הוא יושב ביניהם ופועל עמם.

לצד כל אלה מצטרפות דמויות נוספות, משניות במקצת אבל חשובות לאווירה ההיסטורית של הספר, לאווירת הפעם ולחיים שהיו חייהם של אנשים שעברו מן העולם, וכל זאת באמצעות תיאוריו המיוחדים של מאיר שלו שטרם נתקלתי בכמוהם.
הוא מתאר את יחיאל הספרן שלעשיו ישנה פינה חמה אצלו בלב, אותו ספרן שגרם לו להתאהב בספרים עד מעמקי נשמתו. אהבה זו לספרים מפעמת במספר בכל עמוד כאשר הוא מפזר ציטוטים של סופרים שונים, מאזכר דמויות מספרים וכן הלאה.

אדלמן ובנו ולאחר מכן גם בנותיו, עוזרים לאבי יעקוב, ליעקוב עצמו ואז פותחים עסק משלהם.

ועוד ידי לא כתבה על ילדיו של יעקוב ועל הבן הנוכח-נפקד בינימין שמותו העכיר את יחסי אביו עם אמו לאה, שמאז מות הבן מסתגרת בחדרו ונופלת למשכב כמו היפייפיה הנרדמת. חיה וקיימת אך לא מעורבת בדבר. כמו רהיט בתוך סלון.

אחטא כנגד האמת אם אטען שאני הבנתי את הספר לאשרו. הדמויות היו מסתוריות מדי. הסיפור הראשון שבו פותח שלו על אודותיו של האדון אנטון לא היה נהיר לי מספיק חיבורו לסיפור העלילתי על המשפחה. לעיתים מניעיהן של הדמויות היו סתומות לי אך זה לא פגם יותר מדי ביופיו של הסיפור, הצלחתי להבין את העצב המחלחל בכל אחת מהן, כל אחת מהן הטביעה חותם ייחודי משלה על כאב ואובדן, על החמצה של אהבה וחרדה, חרדה לבן, לעסק וכמובן שנאה, שנאה בלתי מוסברת של גבר לאישתו ואהבה חסרת מעצור של אישה לבעלה האנוכי.
ואולי זה יופיין של הדמויות, בעצם, שהן לא לגמרי מובנות. אולי זה מה שהופך אותן לאנושיות.

בשורה התחתונה, מדובר בספר לא קל. אני משערת אחד הלא קלים של שלו. רצוף מידע רב מאוד אך לא כזה שמעייף אותך וגורם לך לרצות להפסיק שכן הספר מעניין מאוד לקריאה והחשוב מכול- בסוף הקריאה אתה לא מרגיש שבזבזת את זמנך לריק כי בהחלט מדובר בספר עמוק עם תכלית וקסם. גם פה, כמו בספרו הקודם ואני מניחה גם בספריו האחרים, הראליזם המאגי מהווה חלק נכבד ומעשיר עוד יותר את הספר.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•סקאוט
עשו

עשו

מאיר שלו

כל כך כואב לי, כל כך כאוב לי!
הספר הוא פשוט יצירת מופת עברית
גאוני, גאוני, גאוני.
אבל בבת אחת כ"כ מגעיל בתיאורים המינים הבוטים
שלא מוספים כלום

לפני שנה•דני
עשו

עשו

מאיר שלו

דווקא הספר הזה של שלו, שם את עצמו בסקאלה אחרת משאר הספרים האופיניים שלו.

נתקלתי בהרבה אנשים שכתבו שהם לא צלחו את הספר עוד מההתחלה, וגם בכאלה שנטשו באמצע.
וגם כששאלתי איזה מכר על הסיבה שככה נטש את הספר שבמקרה היה הראשון של שלו שקרא, ענה שהעלילה ואופן הסיפור, לא הצליחו להחזיק בו חזק בענייניות.

ענתיקה. תארו לכם פריט ישן כזה, שרק מביני דבר יודעים את טיבו, אבל ההמון הכללי מסתפק בידיעה כללית על יוקרו.
פריט יפה כזה, משהו ארוג וצבעוני, עם מין חוטים עבים וצהובים משנים של שהייה, דבר שדודה שלי לצורך העניין, היתה תולה בסלון.

בדומה לזה, ''עשו'' הילך בי רגשות דומים.
הסיפור בנוי בצורה קצת מסורבלת אבל למעליותא לדעתי. מסורבלות שסוחבת על גבה סיפור רחב מאוד, עם המון פריטים וידע יקר.
עכשיו הסיפור הזה, עם כמה שהוא רחב, הוא מצליח גם לבנות תקופה, טבע, רגשות, ואנשים;
כשכל בר נש שנברא ע''י הסופר, מקבל גוף ברור, עם נשמה ברורה.
יש הפשוטים, ויש המורכבים; כשגם המורכבים מקבלים זרקור שמברר אותם.
מעבר לזה קיים בסיפור גם צד, שהציג לי מין דמות ברורה כאמור, אבל מאוד מטושטשת ורחוקה, מה שקסם לי קצת, והוסיף לאווירה ולאישיות של כל אחד שם, קורטוב של ענתיקה מהודרת.

(וכמו שכתוב שם: "אנשים תובעים מן הכתוב את מה שאין בנראה. מן הספרים הם דורשים יותר הגיון ועקביות משהם דורשים מן החיים עצמם")

נהנתי מאוד.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•oziko
עשו

עשו

מאיר שלו

מאיר שלו, מאירק'ה כמו שאני אוהב לכנות אותו ביני לבין עצמי, הוא בעיני הסופר העברי הטוב ביותר בעת המודרנית.
העברית, אהבת העברית, אהבת התנ"ך, משחקי הלשון, תיאורי הטבע, יכולת ההמחשה של חיבוטי הנפש העדינים, ההומור הדק ועוד- כל אלה הופכים אותו למה שהוא.
יחד עם זאת, את ספרו עשו זו הפעם השנייה שאני מנסה לקרוא ללא הצלחה, ממש נלחם בעצמי להמשיך.
אגב, בפעמיים שניסיתי לקרוא אני במהלך שירות מילואים ממושך, כך שאי אפשר לתרץ ולהגיד שחוסר פנאי, פיזי או נפשי, זו הבעיה ( מי שעשה יודע שאין כמו עמדת שמירה טובה כדי לשקוע בספר טוב).
מה יש בספר הזה שאני לא מצליח לצלוח, כשאת ספריו הקודמים של מאירק'ה בלעתי ? אולי הבעיה היא בי??

לפני שבועיים•אלעד
עשו

עשו

מאיר שלו

"אתה יודע כמה ימי זכרון יש למשפחה כזאת בשנה?
יום הזכרון של המדינה. ויום הזכרון של החטיבה. יום הזכרון של היחידה.
ושל הפיקוד ושל בית הספר ושל הכפר.
שלא נשתעמם אפילו רגע.
והימי זכרון שלי, מה איתם?
היום שהוא נולד. והיום שהוא נפל. והיום שראיתי אותו בפעם האחרונה?
ומה עם רגע הזכרון כשאתה עובר על יד עץ שהוא נפל ממנו כשהיה בן שש?
והדקה דומייה כשאתה רואה ברחוב מישהו שלמד איתו בכיתה אחת.
ושניית זכרון בגלל מישהו בלונדיני כמוהו?
והמקומות?
כמה שזה נדוש וכמה שזה נורא.
זה לא רק הקבר. זה גם האנדרטה של הכפר. והאנדרטה של החטיבה.
והאנדרטה של הפיקוד. וגלעד פה וגלעד שם והלוח זכרון בבית הספר.
וחוץ מזה יש את המקום ששם הוא נהרג. שבארץ הזאת זה אף פעם לא רחוק יותר מדי מהבית. והמקום שלו ליד השולחן. וכשעורכים את השולחן אתה תמיד חושב אם לשים את הצלחת שלו.
וכששואלים אותך במשרד ממשלתי כמה ילדים יש לך? מה לענות?
שניים או שלושה?"

מאיר שלו, עשו, עמ' 182

ובכן, ספר מופלא שנכתב ע"י סופר מופלא. ואין עוד להוסיף.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•מוש
עשו

עשו

מאיר שלו

בהתאחדות לכדורגל הישראלית רשומים (בהערכה גסה) הרבה אלפים של שחקנים, החל מליגת העל וכלה בליגות הילדים.
אבל במדינת ישראל אין ולו כדורגלן אחד.
ברחבי ישראל נמצאים (בהערכה גסה) עשרות אלפי אנשים שכתבו, כותבים ויכתבו ספרים.
אבל במדינת ישראל יש בדיוק 3 סופרים.
וזה ראש וראשון להם.
והספר הזה הוא ראש וראשון לספריו המנצנצים כמו יהלומים על מדף הספרים שלי.
איזו יכולת סיפור. איזה ידע כללי. איזה מגע שמלטף את הלב ובלוטות הדמעות. איזו שירה בתנועה. איזה ספר מדהים.
יש לו למאיר שלו את היכולת הזו (והנה אני כמובן מרביץ ציטוט לא מדויק מהספר בן האלמוות הזה) לספר על "האהבה, הזכרון, הגעגוע, כלומר כל הדברים האלה שכולם מדברים עליהם אבל איש אינו יודע להסביר אותם".
אין מלבדו.
פלא שאחרי שאני קורא את הספרים שלו אני לא מסוגל לקרוא אף אחד אחר בעברית?
הספר הזה תמיד דבוק לידי, עיני ונשמתי כשאני קורא אותו.
כאמור כל אחת מיצירותיו של שלו היא יצירת מופת, אבל כאן זה "טור דה-פורס" אימתני בו הוא מפזר אבקת קסמים בכמות כה נדיבה והלב כל פעם מתקמט מחדש למגעה.
אחד משני המתחרים על המקום בתיק שלי לאי בודד.

לפני 13 שנים•ליאור
עשו

עשו

מאיר שלו

אודה שלא סיימתי לקרוא מחמת גודל הפונטים ומרווח השורות שהקשו עלי.
עם זאת, התרשמות בהחלט יש.
צריך להיכנס לאווירה ולהתמקד בנפשות המפתח בין לא מעטות, מעברים ביניהן ובין זמנים המקשים תחילה.
הספר נפתח בסיפור אגדה על הדוכס אנטון הרבגוני בעל הרגלים יוצאי דופן, חיים בלתי רגילים ובכללם מסעות למזרח התיכון, אירוסיו לנסיכה אוסטרית שנודעה בחזותה הנוראה. סיפור חייו החריג המסתיימים באיבחה.
המספר עֵשׂו הוא אחד מתאומים – יעקב ועשו, כמובן (אלא מה...) שנולדו בתחילת שנות העשרים של המאה שעברה. בנים למשפחה ענפה ושורשית שעברה לירושלים מהגליל. הספר רחב היריעה פורס בפנינו את תולדות משפחתו בהווה ודורות אחורה, אביו אברהם לוי שמגיל עשר פרנס את משפחתו כאופה, מקצוע העובר כחוט השני בספר. אמו שרה, דודו ליהוּ ודור סביו. מצוקה ומחסור, שכול ואבדן בצד שמחה והרפתקאות בלתי רגילות כגון דודו שננעל במחסן תת קרקעי אדיר בו שהה שנה עד הצלתו המפתיעה על ידי גנרל עטור תהילה.
המאפיין הבולט בספר הוא סגנון כתיבתו הייחודי ויוצא הדופן. שפה לא שגרתית ולא דומה לסופרים וסופרות ישראליים שקראתי. דימויים ותיאורי הטבע בירושלים וסביבתה, תושביה הרבגוניים על הרוכלים ואנשי הדת. טיפוסים יוצאי דופן כאמן כתיבה זעירה היכול לכתוב פסוקים על ראש סיכה ומי שישן בעיניים פקוחות. עברית עשירה מעורבת בביטויים ומשפטים משפות זרות ומילים נשכחות כגון קַליקֵרים, קַצְ'קֶס וצָ'פַּצ'וּלה. חלקם מעלים חיוך כגון "אלף בתולות בולגריות צורחות". ספר המכניס את הקורא לאווירה של מקום וזמן אחרים, מסע של דור שחלף מן העולם.
מהחלק שקראתי-נהניתי.אך בשל הסיבה שלעיל לא המשכתי.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•ראובן
עשו

עשו

מאיר שלו

חבריי מתחלקים לשתי קבוצות: אלה ש"עשו" הוא אחד הספרים האהובים עליהם ביותר (ואחריו "רומן רוסי") ואלה שלא אוהבים את מאיר שלו. אלה מהקבוצה הראשונה מציינים גם כי "פונטנלה" הוא אחד הספרים הפחות מוצלחים מבחינתם וזו בלשון המעטה.

פתחתי קבוצה שלישית בחבורתנו - אלה שאוהבים את "פונטנלה" ולא ממש את "רומן רוסי" ועכשיו גם את "עשו". בינתיים הקבוצה מונה חברה אחת, אבל אני אופטימית...

לגופו של עניין, הכתיבה העשירה מפצה אולי במקצת על העלילה שחוזרת על עצמה פעם אחר פעם בספריו. לא שזה לא בסדר לכתוב על משפחת חקלאים מהעמק, אך אותן הדמויות חוזרות ושבות, רק הפעם בתחפושת פרענקית. תמיד אחרי הנדודים המשפחה תתיישב בעמק, תמיד תהיה שם אישה עילגת, וזקן נרגן, דמות בעלת כח פיזי אגדי, דמות בעלת מום, דמות בעלת כוחות על אנושיים, מורה לחיים מבוגר ומתבודד במקצת וכמובן דמות המספר, אאוטסיידר שמתבונן על הכפר והמשפחה מבחוץ ובעל פרספקטיבה נכונה לתפקיד.

הפעם זו משפחת אופים מירושליים, אברהם לוי ס"ט הנרגן, שרה אישתו, הגיורת העילגת ובניהם התאומים יעקב ועשו.
סיפורם מקביל למשפחה המקראית. גם כאן עשו נודד ומפסיד את בכורתו ליעקב. גם כאן יש לאה, בניימין ומלאך מיכאל. גם סוג של רחל, אם כי רק ברמז (או אולי רק בראשי).
בסיכומו של דבר, ספר שלוי לחלוטין. לא בטוח שזה ספר חובה למי שקרא את ספריו האחרים. לא שזה ימנע ממני להמשיך ולרוא את ספריו האחרים שממתינים על המדף.

נ.ב. לא כדאי לקרוא את הספר בהריון או בחופשת לידה. אחד הסיפורים בספר גרם לי לסיוטים במשך כמה לילות, לא משהו שעוזר לעייפות:-)

לפני 14 שנים•
★★★★★
•נתי ק.
דירוג
4.0
לפני 5 שנים

“אודה שלא סיימתי לקרוא מחמת גודל הפונטים ומרווח השורות שהקשו עלי. עם זאת, התרשמות בהחלט יש. צריך”