לפני חודש עברתי ניתוח קשה. יום לפני האישפוז שברתי את ארון הזכוכית בו מאוחסן הספר האחרון של אקונין עם חתימת המחבר, לעת חירום. לפי ניסיון העבר, כשאני על מורפיום אין סיכוי שאצליח לקרוא ספר של מישהו אחר. אז במקום לקחת איתי ערימת ספרים שלא אקרא, לקחתי רק אחד (אז מה אם הוא שוקל טון...).
אז מה אם לקח לי כמעט חודש לסיים את הספר וכמובן שהאשמה בתרופות ולא בפנדורן אהובי.
פנדורין, אבי ילדיי הוירואליים, נסע הפעם לרעות בשדות זרים. ברח ממני לונדון כדי לשתות תה עם הכפילה של מיס מארפל, למערב הפרוע כדי לדהור עם הבוקרים, לערבות סיביר להתמודד עם מאמינים קנאיים וכמובן לצרפת הכפרית לקצת תחרות בריאה עם בלש אחר.
הספר הזה הוא אסופת סיפורים ונובלות המבהירים אי אילו פרטים מעברו של פנדורין, כמו למשל מה פשר הפורטרט שלו במדי הסטודנט, מאיפה הגיעה לידיו מחרוזת ירקן הפורסמת וגם פרט הבהרה לגבי הסדרה העתידית של סיפורים שנכתבו על ידי מאסה, עוזרו של פנדורין כשישוב ליפן. כל סיפור הוא מחווה לסופר מתח אחר: אגתה כריסטי, אגדר אלן פות ז'ורז' סימנון, קונן דויל ועוד. הסיפורים לא אחידים מבחינת עניין בעלילה וסיפורו של פנדורין במערב הפרוע היה ממש מיותר בעיניי, אבל על הכל פיצה מפגש הפסגה בנובלה האחרונה "אסירת המגדל" - פנדורין ומאסה מול שרלוק הולמס וווטסון. מפגש כזה הוא חלום רטוב של כל אוהבי ספרות בלש שמכבדים את עצמם. אם רק היו מוסיפים שם את פקד מגרה, אני מבחינתי הייתי עוברת לרקיע השביעי... אין על תחרות בריאה ושילוב כוחות בין שני הגדולים. תענוג צרוף.
הספר הבא צפוי לצאת בעברית רק באפריל 2021 שמבחינתי זה סוג של פשע נגד אנושית או נגדי באופן אישי. אצטרך לחכות יותר מדי זמן שפנדורין ישוב אלי מן הגלות.


















