אחד מזיכרונות הילדות שלי בכל הקשור לספרים, הוא המשיכה שלי לספרים למבוגרים. לא ספרות אירוטית כמו שאתם אולי לרגע חושבים, אלא ספרים שהם פשוט מעל הרמה של בן טיפש עשרה ממוצע. אני זוכר שהייתי מנוי למדור המבוגרים כבר מגיל קטן, וניסיתי להינות משני העולמות - של ספרי הילדים והנוער מצד אחד כיאה לגילי אז, ומצד שני מדי פעם נשאו עיניי לכיוונם של ספרי המבוגרים.
כיום כבר בגרתי, והספרים שאז היו הספרים המחתרתיים שלי, הם כיום הספרים שמצפים ממני לקרוא.
אבל גם כיום, כמו פעם, אני חוטא בזה. רק שהפעם זה הפוך - מדי פעם מתגנב לידיי ספר ילדים!
אז כן, כנראה שלא הייתי מתקרב לספר המאוד ילדותי חזותית הזה, לולא אחותי האמצעית שהחליטה לממש לעצמה בזכות כרטיס הגיפט קארד שלה, בנוסף לשופינג של בגדים ובתי קפה, שלושה ספרים.
היא סיפרה לנו, שהיא ניגשה למוכר בחנות וביקשה המלצה. ״תן לי המלצה לספרים שהם מתחת לרמה של איך שאני נראית״. כן, כן, ממש במילים האלה. קריאה היא לא תחביב אהוב ונפוץ על אחותי האמצעית וכשהיא קוראת אז היא בעיקר קוראת ספרות ילדים ונוער. כמו שפעם אני, בגילי הקטן, נהגתי להימשך לספרות המבוגרים.
וכשיש ספר בבית, ולא משנה מה - מי אני שלא אקרא?? גם אם זה נראה ספר דבילי וילדותי.
אז זהו, שמסתבר שלא. כלומר, כן, אבל - למי אכפת?? הרווחתי שעה של כיף ילדותי ולא מתנצל!
כזה אני, אני ורסטילי! אני גם ילד וגם נער וגם מבוגר בגוף ובנפש אחד! יודעים מה? תוסיפו לזה גם תינוק וקשיש...
זה ספר שטותניקי על שני ילדים שעושים שטויות והשטויות האלו יום אחד תופחות למימדים גדולים, ומתחילות ללבוש תחתונים ולהציל את העולם!
ציורים עליזים וצבעוניים, יחד עם סיפור ציבעוני ושטותי, ושעה אחת של כיף ילדותי - בין כל ספרי המבוגרים שאני קורא, מה רע?
והספר הבא - יומנו של חנון 14... נו, מה לעשות? מרגיש צורך לקרוא את כל מה שאחותי הביאה הביתה! דווקא אחלה סידרה מסתבר, למרות כל הסטריאוטיפים שאולי שמעתם.
(אגב, באופן תמוהה, הספר השלישי הוא הסיפור שאינו נגמר, שהוא דווקא נחשב ספר שמתאים גם למבוגרים. כנראה אחותי הגדולה, שהתלוותה אליה במסע הקניות, הרגישה צורך לבגר מעט את רשימת הספרים שהביאה הביתה... אבל מי יודע, אולי היא גם הייתה נהנית מזה? (...)
אגב - את הסיפור שאינו נגמר ניסיתי לקרוא ממזמן, עוד בתקופה שבה הייתי ילד ונמשכתי אל ספרים שמעל הרמה שלי. ניסיתי לקרוא והוא היה כבד מדי בשבילי באותה תקופה, הבנתי שיש ספרים שעדיף לקרוא בגיל המתאים כדי להינות מהם בצורה הכי טובה. ואת זה אכן אעשה בקרוב.
אבל יש גם ספרים כמו הספר הזה, שלא בהכרח...
5 כוכבי ילד, 4 כוכבי מבוגר (הם קצת רבים ביניהם, אז טרם התקבלה החלטה...)
***
נ.ב - בביקורתה על הספר, רויטל ק. העלתה את תופעת ההצקה לילדים החנונים, וביקרה את ההשפעה של התופעה הזו בסיפרות ילדים כמו זו... חשוב לציין שאני לא נתקלתי בתופעה זו במהלך קריאתי בספר. יכול להיות, שהדבר יוזכר בספרים הבאים בסדרה, אבל סקירתי מתייחסת אך ורק לספר הזה, בו הדבר לא מתרחש. וכמובן שגם אני כמוה חושב שזו תופעה שלא צריכה לקרות. לפי ההתרשמות שלי מהספר, הסופר לא בעד התופעה הזו, אלא בסך הכל מתאר את "הווי החיים", הסטריאוטיפי מעט אולי, של הילדים ובני הנוער.


















