הייתי צריך להתחיל לחשוד כבר ב"תשובות מדעיות רציניות ל*שאלות היפוטתיות מגוחכות*"...
אבל לא חשדתי, כי משהו בו נורא סיקרן אותי בעיקבות קריאת ביקורת עליו כאן באתר, וגרם לי לחשוב שזה בדיוק ספר בשבילי.
אז לא. כי השאלות - רובן פשוט... ובכן, מגוחכות והיפוטתיות. כלומר, מגוחכות ופתטיות...
רוצים דוגמא? בבקשה. הנה מבחר שאלות מגוחכות, היפוטתיות ופתטיות, שמופיעות בספר הזה:
"מאיזה גובה צריך להפיל אומצה (סטייק) כדי שכאשר היא תנחת על הקרקע, היא תהיה עשויה?"
"כמה ציוצים ייחודיים אפשריים בשפה האנגלית? כמה זמן יקח לאוכלוסיית העולם לקרוא את כולם בקול רם?"
"כמה אבני לגו צריך כדי לבנות גשר למכוניות מלונדון לניו יורק? האם עד היום יוצר מספר כזה של אבני לגו?"
"אם אחייג למספר טלפון אקראי ואומר "לבריאות", מה הסיכוי שמי שענה לטלפון בדיוק התעטש?"
"כמה זמן יקח לאנשים להבחין בעלייתם במשקל, עם הרדיוס הממוצע של כדור הארץ יתרחב בסנטימטר אחד בכל שנייה (בהנחה שהרכב הסלע הממוצע יישמר)?
ומה שהכי מגוחך ופתטי, זה שרנדל מונרו עונה על השאלות האלה בצורה כל כך רצינית, שזה לגמרי מגוחך ופתטי בפני עצמו.
ולא, זה שברוב ההסברים שלו הוא משתמש בנוסחאות פיזיקאיות ומתמטיות, שלא באמת מעניינות אותי, לא הופך את הספר הזה לכל כך חכם ומחכים.
רוב השאלות פשוט לא עושות חשק לקרוא את התשובות, כי הרי ברור שהתשובות ייראו כמו השאלות - כלומר, כמו משהו שאנשים מעבירים אחד לשני בווטסאפ.
בקיצור, אפשר לוותר.
ובאמת שאין צורך לשאול את השאלה המגוחכת, ההיפוטתית והפתטית: "מה היה קורה אם לא הייתי מקשיב לזה שאין לנקוב בשמו ובוחר דווקא כן לקרוא את הספר הזה?" - כי על השאלה הזו כבר עניתי כאן, בביקורת הזו. והיא: לא משהו טוב, זה בטוח.
*מוקדש לסקאוט, שהביאה לי אותו מהסיפרייה העירונית בעיר שלה לאחר שבסיפרייה בעיר שלי הספר לא היה (אל תדאגו, גם אני כיבדתי אותה בלא מעט ספרים). מעניין מה היה קורה אם לא הייתי שולח לך אי אז לפני מספר שנים הודעה בפרטי...
ובכן, לא היינו מכירים. כתוצאה מכך, לא היינו נוהגים להיפגש. כתוצאה מכך, לא יכולת להעביר לי את הספר הזה. כתוצאה מכך, לא הייתי קורא אותו. כתוצאה מכך, לא הייתי כותב עליו את הביקורת הזו.
ולכן - הביקורת הזו מוקדשת לך, כי היא קיימת בזכותך :)


















