"הסיפור האמיתי הוא הרבה פחות יפה מהסיפור ששמעתם" כך נפתח הספר הזה, ומציג לנו במספר שורות גרסה רחוקה מאוד מזו המוכרת לנו לסיפור בת הטוחן, וחותם אותה במילים "כי לאמיתו של דבר זה סיפור על התחמקות מתשלום חובות".
כמה נכון.
כמו רואלד דאל, שכעס על זהבה הזללנית שטרפה את הדייסה והתחמקה מעונש, וסידר לה סוף אחר לגמרי ב"חרוזים נלוזים" שלו בכדי להשיב את הצדק על כנו, גם נעמי נוביק מאסה ב"סוף הטוב" שקיבלה בת הטוחן, זו שהתגלגלה אל בית המלך מתוך טפשות או רשעות, תלוי בגרסה, אך בכל מקרה - מתוך שקר, הבטיחה את בנה הבכור ליצור פלאי שעשה עבורה את העבודה השחורה (או אולי הזהובה), ובסופו של דבר - חמקה מתשלום.
וכמו עוץ-לי גץ-לי, גם נעמי נוביק הצליחה לטוות זהב מהקש של הסיפור המקורי.
פה ושם בין חוטי העלילה הנשזרים בספר הזה לאריג יפהפה ומלא דמיון, אפשר לזהות את עקבות הסיפור המקורי. ונושא תשלום החובות שלא העיק כלל על מצפונם של כותבי האגדה המקורית - תופס פה מקום מרכזי:
הנערה שהתחייבה ליצור זהב, אכן תיצור אותו. הנערה שהתחייבה למסור את בנה הבכור - אכן מסרה אותו. בסיפור הזה, החובות ישולמו, אך תבונתן של הגיבורות הראשיות תעזור להן להטות את החוזה שבעל פה לטובתן ולשלם את חובותיהן תוך שימוש בעורמה בשעת הצורך בכדי לעמוד בהבטחה ככתבה וכלשונה, גם אם לא ברוחה...
הסיפור מתרחש אמנם בארץ בדיונית, ושזור בפנטזיה ובקסם, ובכל זאת - קל לדמיין את העולם שהוא מתאר, מכיוון שמלבד הבלחות הפנטזיה, הוא מתרחש בעולם מוכר לנו מההיסטוריה, בארץ המקבילה לרוסיה של ימי הביניים או מעט מאוחר יותר, בעולם בו המתחים בין יהודים לגויים הם אלו המוכרים לנו מההיסטוריה, עולם שיש בו מלכים ואצילים... וגם שכונה יהודית נפרדת בעיר הגדולה, פוגרומים מדי פעם והאשמות שונות ומשונות כלפי היהודים.
מעשה במרים, בתו של מלווה בריבית נדיב ורך-לב, שלעולם אינו גובה את חובותיו ועל כן משפחתו חיה בעוני ובדלות. משגדלה הבת, לקחה לידיה את ניהול גביית החובות ומהר מאוד שגשג העסק, התרחב ופרח והנערה התפארה (בצדק, בניגוד לבת הטוחן) ביכולתה להפוך כסף לזהב.
הוריה הזוכים לרווחה כלכלית לראשונה בחייהם אינם מאושרים מהמצב. הם מתקשים לראות את בתם היקרה, זו שמעולם לא נחסכו ממנה חום ואהבה (אף כי כל דבר אחר כן נחסך ממנה) הופכת לאשה קרת רוח וקרת לב הגובה את חובותיה ללא הנד עפעף.
אך האמנם קור לב הוא, לגבות חוב שמגיע לך בצדק?
מלך החורף ששמע את ההתרברבות מציב בפני מרים דרישה להפוך מטבעות כסף לזהב.
אם תיכשל - תמות. ואם תצליח - תהפוך למלכתו, גורל שהוא אולי מר ממוות.
לכאורה, צדקו הוריה של מרים. קור הלב שהפגינה צפוי לבוא על עונשו...
אך העלילה מורכבת הרבה יותר.
שני כוחות רבי עוצמה מתנגשים בספר הזה.
ממלכת החורף, הממלכה שבה הכבוד והחובה הם העיקר. הכבוד דורש תשלום עבור כל חוב, והחובות נצברים שכן לכל דבר יש מחיר. אין בה מקום לרגש, לאהבה או לחסד.
ומהצד השני - שד האש, התאווה והתשוקה האינסופית, הבוערת, שאינה יודעת כבוד או חובה.
האם החורף ימיס את האש, או שמא האש תשרוף את החורף?
גורלה של מרים נקשר בגורלה של ונדה, בת האיכרים המשלמת את חובו של אביה בעבודה קשה ובגורלה של אירינה, בת אצילים שדם ממלכת החורף זורם בעורקיה.
אירינה ומרים יצטרכו שתיהן לאזן בין החובה ובין התשוקה, בין האש ובין הקרח כדי לנתב את המאבק בין האש לבין החורף כרצונן.
חובות, כך על פי הספר, יש לשלם. אבל ללא הפגנת רגש, ללא אהבה, לא יגיע האביב. החורף ישתלט, ודבר לא יצמח.
מוטיב המראה החוזר בספר רומז לנו על שיקוף הגורלות של שלוש הנערות:
אירינה ומרים, האצילה והיהודיה, מוצאות את עצמן נשואות לגברים (או שמא יצורים) נישואי תועלת (לא תועלת להן עצמן כמובן...) שלא רצו בהם.
ונדה, שאביה מוכן למכור אותה תמורת סכום זעום, ואירינה שאיננה אלא כלי משחק פוליטי בעיני אביה: בת האיכרים ובת האצילים אינן זוכות ליחס שונה, רק המחיר הוא שמשתנה.
האם יש כאן אמירה על נשים ועל גורלן המשותף בעידן הטרום פמיניסטי?
בספר הזה, בכל אופן, הפנטזיה תציל את שלוש הנערות מגורלן הצפוי, ובזכות תבונתן ויוזמתן - הן יזכו לאושר ולהכרה בערכן האמיתי.
ואי אפשר בלי כמה מילים על יהדות.
כי אי אפשר שלא לתהות מה עושים פה היהודים, באמצע ספר פנטזיה, ולמה בכלל.
ולא סתם יהודים... משפחה יהודית לתפארת מתוארת בספר.
המשפחה היהודית מהשטעטל, זו שנחבטה ללא רחם בידי סופרי ראשית המאה העשרים שהאשימו אותה בבורות, בצביעות, ביומרנות בחמדנות ובמה לא, זוכה פה לעדנה שלא ידעה כמותה מאז יצאו לאור ספריו של הב מאיר להמן, בן המאה ה-19, שהרבה לתאר משפחות יהודיות מלוכדות, מלאות אהבה וחסד, ובספריו תמיד זכה הגיבור להינשא לבת הרב החיננית והחכמה.
משפחתה של מרים, בניגוד למשפחותיהן של שתי הגיבורות האחרות, היא משפחה מלאת אהבה ואכפתיות, ומעשי החסד של הוריה ישתלמו למרים בבוא העת וילמדו אותה על ערכן של מחוות שניתנות מעומק הלב, שלא על מנת לקבל תמורה.
האם יש כאן אמירה על התרבות היהודית, כתרבות ששמה במרכזה לא את זכויות הפרט אלא דווקא את חובותיו?
בקריאה שניה:
נראה לי שיש בספר הזה אמירה על יחסים בין אנשים המגיעים מתרבויות שונות.
מרים רואה בסטאריק אכזריות בלתי אנושית. הסטאריק מלא בוז למרים בת התמותה. למעשה, כל אחד מהם פועל ע"פ המקובל בתרבות ממנה הוא בא. ההיכרות ביניהם, המוכנות שלהם לקבל זו את עולמו של זה ולהפך - היא זו שמצילה בסופו של דבר את שני העולמות. מרים לומדת להבין את ההגיון בפעולותיו של הסטאריק, הסטאריק לומד להעריך את מרים ואת התרבות שלה.
המקבילה של זה היא כמובן יחסי יהודים/גויים: מרים היא מלווה בריבית, בעיני שכניה הנוצרים היא עלוקה מוצצת דם, אכזרית. נושה בהם ללא רחם, מתפרנסת ממקצוע שעליהם נאסר לעסוק בו. בעיניה שלה - היא קרבן לאי צדק, לעוול, היא סובלת מעוני ומחסור בזמן שהם חיים בטוב - על חשבונה.
אביה של מרים הוא היחיד שמסוגל לראות את שתי נקודות המבט. הוא המלווה בריבית המלא אמפתיה ללווים ממנו. מעשי החסד של הוריה של מרים, כפי שכתבתי, ישתלמו לה לבסוף. היכולת לחוש אמפתיה, לראות את נקודת מבטו של האחר - היא הסיכוי היחיד להצלה, זה מה שמרים לומדת לאורך הספר. נקודת המבט של ההורים שלה, בה היא מורדת בצעירותה כשהיא הופכת למלווה בריבית נטולת רחמים, היא זו שמצילה אותה בסופו של דבר ומעניקה לה את ההפי אנדינג של סוף הספר.
אם תרצו - אין זו אלא אגדה מלאת יופי, דמיון וקסם.
ואם תרצו יותר - תוכלו למצוא באגדה הזו רבדים נוספים שיעשירו את הקריאה.
כך או כך, מומלץ.
