זוהי כמובן איננה הפעם הראשונה שאני קורא ספרים של אתגר קרת. אבל מבחינתי הוא תמיד מצליח להמציא את עצמו מחדש. קרת הוא מבחינתי ה"פול אוסטר" של הסיפורים הקצרים. העלילות של שניהם מבוססות קודם כל על רעיון ואצל שניהם הרעיון הזה מתפתח על כנפי הדמיון רק שאצל אוסטר מדובר ברומנים ארוכים ואילו אצל אתגר קרת מדובר בדרך כלל בסיפורים קצרים ביותר, שרובם המכריע מגיע בסך-הכל לשנים שלושה עמודים. הסיפוריים כתובים בלשון דיבור רזה ויום-יומית; אצלו לא תמצא מעולם מילים ספרותיות נמלצות שצריך לחפש אותן במילון כדי להבין את משמעותן... בסיפור של קרת אין טעם לחפש את המציאות של החיים האמיתיים המציאות בסיפור קצר שלו היא מציאות של חלום שמתפתח לכיוונים בלתי צפויים עם חומרים פואטיים. מדע בדיוני הוא עניין שבסיפור של קרת עוברים אליו אפילו מבלי להרגיש הנה כותרת לסיפור אופייני של קרת שהוא במקרה גם הסיפור הראשון בקובץ. "הפעם הלפני אחרונה שירו אותי מתוך תותח"... הכותרת הזו עצמה של הסיפור מכילה בתוכה כבר את כל החומרים האופייניים של סיפורי קרת. ואולי זהו אחד ההסברים להצלחה האדירה של קרת בעולם; בחלק המדינות הוא ידוע אפילו יותר מאשר בישראל...
בקיצור, קובץ הסיפורים הזה נהדר בעיניי ואני ממליץ עליו מאוד!

















