ספר מתח לייט לפנינו. הוא דל נתרן, דל שומן, ללא תוספת סוכר וכמעט שאין בו קלוריות. לעומת זאת הוא מכיל צבעי מאכל, ממתיקים מלאכותיים, חומר משמר ולא מעט בשר. 376 עמודים, ליתר דיוק, שניתן היה לחתוך בהם ללא רחם. האם הוא גם טעים? בערך כמו סוכריה על מקל. האם הוא לפחות בריא ומזין? בדיוק כמו סוכריה על מקל.
אז מה בכל זאת ניתן לומר לזכותו ולמה בעצם פינקתי אותו בארבעה כוכבים? ראשית, זה ספר המתח הראשון שאני קורא שלא זו בלבד שאף דמות לא נרצחת בו, אלא ששום דמות לא מתה בנסיבות טבעיות. אין להקל ראש בכך. לעומת זאת, הגיבור הראשי נפצע אנושות. הוא מתעלף שעה שאשתו לשעבר חובטת בו עם מאפרה אימתנית על הראש. אין להקל ראש אבל יש לתת בראש...
בספר נמצא שתי הפתעות מרעישות, ממש מגה פואנטות. האחת בערך במחצית הספר והשנייה, כמתבקש, עם סיומו. לזכותן ייאמר שהן באמת הצליחו להפתיע, שהן לא מופרכות ושהן לא פוגעות באמינות העלילתית, כפי שקורה בהרבה ספרי מתח. להפך, הן משתלבות היטב בעלילה. לא דבר של מה בכך.
חוץ מזה, הספר קולח ונעים לקריאה. טוב, כשהוא לא חופר... אין בו תסבוכות עלילתיות והוא אינו דורש ריכוז מיוחד. אפשר ללקק ממנו כל פעם קצת תוך כדי קריאת ספר אחר ("חיים קטנים", אם תשאלו אותי), ואפשר למצוץ אותו עד תום בכמה שעות קריאה רצופות.
סוכריה על מקל. ולפעמים גם קצת מסטיק.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
