'אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלקיך אלקי. באשר תמותי אמות ושם אקבר כה יעשה ה' לי וכה יסיף כי המות יפריד ביני ובינך' (רות א', ט"ז)
דיאלקטיקה עדינה חורזת את הספר, מעין 'פיצול אישיות' בין זהותה של קאטרינה כרותנית כפרית לבין אהבתה והתמסרותה ליהודים ולמסורתם. היא מנסה להותיר מאחור את הגסות, ההוללות ואת הרגלי שתייה המופרזים שמרכיבים את זהותה הרותנית (תכונות אלו מגולמות לדוגמא באבטיפוס של אביה), אך דווקא בשל היחשפותה לפאסיביות והפחדנות של יקיריה היהודים- היא בוחרת לאמץ את אומץ הלב, הגבורה והחוצפה הנפלאה, אותם היא דווקא מאמצת ממורשתה הכפרית הנכרית (תכונות המשתקפות באמה ובבת דודתה מאריה).
אך המאבק אינו מתחולל רק בנפשה פנימה- תהום הולכת ונפערת בינה לבין בני עמה. הכפריים האוקראיניים ידועים בחושיהם האנטישמיים היוצאים מגדר הרגיל- הם יכולים לזהות יהודי בכל סיטואציה, אבל גם נכרי ששירת במשק ביתם והושפע 'מדרכיהם השטניות'. מתח זה מטפס ועולה לאורך העלילה, עד שבשיאו נאלצת קאטרינה לעמוד פנים אל פנים עם עברה המכוער והמגונה, ולאבד את היקר לה מכל.
הספר נפתח ונחתם בשיבה של קאטרינה בזיקנותה אל ערש מולדתה השמם. סצנת השיבה אל הכפר הנטוש משקף מעין מיקרוקוסמוס של קאטרינה בסוף ימיה. חדרי לבבה פונו מהגסות וההוללות הרותניים שהיו מנת חלקה בילדותה, לטובת היהודים הזרים, שהתגלו בפניה כבעלי אצילות מאופקת, חדורי תום וטוב. אך גם יהודים כבר אין בעולמה החרב.
השממה והשקט שאחרי הסערה האיומה חושפים בפנינו יצור כלאיים רצוץ אך פלאי בשם קאטרינה, נכריה רותנית בעלת נפש יהודי.
ספר נפלא אך קשה של אפלפלד, בו הוא מפגיש אותנו, באמצעות פריזמה מיוחדת במינה, בדם הרע ששרר בין היהודים לכפריים בערבות רומניה-אוקראינה (ד"א נוף ילדותו של המחבר). השואה באה רק בדרך רמז בעלילה, אך אולי דווקא בזכות עובדה זו הספר מצליח לחשוף את הקורא לעמדת הגולה והגויים כלפי היהודים הזרים, באופן מיוחד וחסר תקדים.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
