• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הפרש הפולני

הפרש הפולני

מאת אנטוניו מוניוס מולינה

הביקורת של סדן

תמונה של סדן
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
הפרש הפולני

הפרש הפולני

מאת אנטוניו מוניוס מולינה

הביקורת של סדן

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של סדן
הוצאה לאור:עם עובד
שנת הוצאה:2013
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
רץ
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 12 שנים

“מה בין פרש פולני שהוא בעצם טטארי לספרד ? את החידה המשונה הזאת מציב מולינה כנקודת מוצא לספרו הפרש”

2/5
ביקורות על הפרש הפולני
הבאה
pen
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 7 שנים•2 דקות קריאה

אולי אתחיל מזה שמלבד שמו, אין שום דבר פולני או שקשור לפולין בספר הזה ואפילו השם הזה הוא חלק מתצרף (פאזל) של עלילה, שמתרכזת רובה ככולה בספרד ליתר דיוק בעיר שדה קרתנית שבה.
לאט לאט מתפשטת העלילה אל העולם הרחב ביחד עם גיבוריה שנודדים לארצות אחרות..
מולינה מתחיל בתצרף מיד עם הפרק הראשון, שבו הוא מספר לנו על קטע מסוים בחייו של זוג אוהבים,
שעדיין איננו יודעים עליו דבר וכמעט בלי להרגיש אנו עוברים איתו בקפיצות של פלאש בק אחורה וקדימה במנהרות הזמן. בדיוק באותה צורה; גם בעניין הטכני, הוא עובר בקטעים שונים מהמספר "יודע הכל", אל דמות מסוימת שמספרת פתאום בגוף ראשון על מה שעשתה ומה שהרגישה.
ואז שוב למספר יודע הכל ופתאום לדמות אחרת שמספרת בגוף ראשון על מעשיה וכך הלאה...
ספרד המתוארת לנו כאן היא ספרד שעוברת שינוי אדיר תוך כדי העלילה שמתחילה עוד בתקופת הדיקטאטור פרנקו! (ונמשכת כמה דורות) באותה עיר שדה קרתנית עדיין מעבדות משפחות רבות את שדותיהן ומתפרנסות מחקלאות מסורתית שכוללת שימוש בחמורים וסוסים - והמעבר אל המודרניזציה בכל תחומי החיים. הגיבור הראשי של העלילה (שהוא מן הסתם בן דמותו של מולינה עצמו). נוטש כמו רבים אחרים בני גילו את אורח החיים המסורתי מצליח להגיע ללימודים גבוהים ולפרוש כנפיים לעולם הגדול. בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת עדיין הורגשו גלי ההדף של מלחמת האזרחים הספרדית; עוד שתי דמויות חשובות לעלילה כאן הם מי שהיה פעם קצין בצבא הרפובליקה הספרדית, שגלה לאמריקה לאחר תבוסתה במלחמת האזרחים ובתו שנולדה לו שם. לאחר שנים רבות הוא חוזר לספרד לאותה העיר ובה עדיין יש מי שזוכרים אותו...
יש כאן תיאורים נהדרים ופיוטיים של הסיטואציות השונות מעורבות בקורטוב של פנטזיה
ואיכשהו קורה, שתוך כדי העלילה מתחברים לפתע קטעי התצרף לתמונה אחת שלמה ופתאום מה שהיה בלתי-מובן בתחילה, הופך פתאום לברור מאוד. וכך קרה לי עצמי שכשסיימתי לקרוא את הפרק האחרון בספר התחלתי שוב לקרוא את הפרק הראשון שלו וקיבלתי תובנות חדשות על כל תמונת הפתיחה שבפרק הזה - שקודם לכן התרשמתי רק מיופיו ומזרימתו. התרגום של טל ניצן הוא מהוקצע וברור והיא מוכיחה בו בקיאות מרובה ע"י הערות שוליים רבות שמסבירות שמות ומונחים בלתי-ידועים לקורא הישראלי...
דרך-אגב רק לשם הקוריוז; "הפרש הפולני" הוא שם של תמונה של רמברנדט שאחד הגיבורים בעלילה נושא עמו תדפיס שלה והיא תלויה בבאמת במוזיאון פריק בניו יורק. (היה לי את העונג לראותה שם)
בקיצור מדובר בספר מעולה. בעיניי הוא אף ספר מופת! ולא מקרה הוא שספר זה זכה למספר פרסים בספרד ומחוצה לה! והפך את מולינה לאחד מהסופרים החשובים של ספרד בדורנו.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של אירית פריד
אירית פריד
תמונה של רץ
רץ
תמונה של עמיחי
עמיחי
תמונה של Rasta
Rasta
תמונה של Tobby
Tobby
תמונה של לי יניני
לי יניני
תמונה של כרמלה
כרמלה
תמונה של cujo
cujo
13קוראים|גיל ממוצע57|31%נשים

על המבקר

תמונה של סדן

סדן

ותיק
חבר מזה 16 שנים
408 ביקורות•5 נבחרות•3,668 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•ביוגראפיות
תמונה של סדן
סדן
ותיק
חבר באתר מזה 16 שנים
ביקורות408
ביקורות נבחרות5
לייקים שקיבל3,668
דירוג ממוצע3.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת161ספרות מקורית98ביוגראפיות20

דיון על הביקורת

6 תגובות
סדן
סדן•לפני 7 שנים

ותודה גם לכם "רץ" ו"רסטה" על התגובות!

רץ
רץ•לפני 7 שנים

ספר מעולה - מאוד אהבתי את המטפורה של הפרש הבודד החוזרת לאורך הספר בצורות שנות, כמו ההתייחסות למיכאל סטרוגוב.

Rasta
Rasta•לפני 7 שנים
הצלחת לסקרן אותי, תודה על הסקירה.
סדן
סדן•לפני 7 שנים

תודה לכם "פרפר צהוב" ו"טובי" על התגובות!

Tobby
Tobby•לפני 7 שנים
מה שפרפר
פרפר צהוב
פרפר צהוב•לפני 7 שנים
נשמע מעניין ומורכב. תודה.
6 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של סדן

סיפורי התאטרון שלי

סיפורי התאטרון שלי

עמרי ניצן

עמרי ניצן היה במאי מפורסם! שביים מגיל צעיר מאוד, הצגות והפקות אופראיות בישראל ובאירופה
הרגשתי קירבה מסוימת אליו מאחר שלמד באותו בית ספר יסודי בצפון הישן בתל אביב שלמדתי בו גם אני...
(מעולם לא דיברתי איתו אבל אני בהחלט זוכר אותו ואחרים מכיתתו בבית הספר)
כך שדי עניין אותי לקרוא את סיפרו זה, שיצא בצירוף מקרים מקפיא דם! בדיוק בשנה שבה הלך לעולמו האיש הכשרוני הזה...
ניצן היה כישרון גדול כבמאי אלא שמן הסתם רק כבמאי אבל ממש לא כסופר!
כי הספר הביוגרפי הנ"ל מכיל אומנם אפיזודות וסיפורונים מעניינים שקרו לו מתחום עבודתו המקצועי
אבל לצערי לא הרבה יותר מזה! כי הספר כתוב בצורה "יבשה" גם כשהוא מספר סיפור מעניין הוא איננו יודע כיצד לרתק את הקורא
ולהכניס יותר עסיסיות בסיפור. טכנית בנוי הספר כסיפורונים ללא קו זמן ליניארי; כלומר הסיפורון יכול להיות מלפני חמש שנים והבא אחריו
לפני כעשרים שנה... ולא רק זה, מצוינים פה כל ההישגים המקצועיים (והם אכן ראויים לציון) אבל הכל נקרא פה כאילו מין
"קורות חיים" מקצועיות שמגיש מישהו כשהוא רוצה לקבל ג'וב חדש... הוא מצרף כל מיני ביקורות משבחות להצגותיו שלומר את האמת
לא ממש מעניינות אותי כקורא, אבל הכל נועד פה להאדיר עוד יותר את שמו כאילו שיש בכך צורך...
ועוד דבר נעדר מהספר הזה: כמעט שאין פה התייחסות לחייו הפרטיים האישיים, לאישתו ולמשפחתו. הכל מוזכר פה במינימום שבמינימום
ודווקא הפרטים הללו היו יכולים להכניס הרבה יותר עומק ועניין למסופר פה.
ועם כל זאת אני בכל זאת אוהב ביוגרפיות
ואפשר בהחלט לקרוא את הספר הנ"ל למרות ההסתיגויות שהבאתי לכאן...

לפני 4 שבועות•
★★★★★
•סדן
ארבעה אבות

ארבעה אבות

אמיר זיו

הספר הזה היה לי על המדף במשך זמן רב והוא יצא בהוצאה מכובדת לדעתי. אז חשבתי שהגיע הזמן לתת לו צ'אנס.
הוא מורכב אם הבנתי נכון, מארבעה סיפורים. קראתי את הסיפור הראשון והוא דווקא נחמד אבל לא הרבה יותר מזה. אבל כשהתחלתי
לקרוא את הסיפור השני תפס אותי פתאום שיעמום בלתי מוסבר כי הסיפור עסק בנושא של טיפול החיות או משהו כזה - אני לא ממש בטוח...
כי פתאום ראיתי שאינני מזהה מה קורה שם מי הם האנשים הללו ואני פשוט מתחיל להשתעמם. אז במקום להמשיך ו"לסבול" נטשתי את הספר
ואולי אני עושה לספר הזה עוול. בכל אופן חבל לי לבזבז את הזמן שלי על עוד ספר שהוא "לא משהו" גם אם הוא מקורי.
יש לי המוני ספרים שמצפים לי ואם הספר לא ממש תופס אותי אז השיקול שלי הוא לא להמשיך בקריאה כי דווקא בזמן האחרון היו לי כמה מקרים כאלה
של ספרים ישראליים שלא היו שווים את הזמן שהקדשתי להם... אני מדגיש שזהו השיקול האישי שלי בלבד ואולי מישהו אחר יכול דווקא כן להנות ממנו...

לפני חודש•סדן
מחזמר

מחזמר

מוטי פוגל

אין לי אפילו מושג כיצד הגיע הספר הזה אליי אבל עובדה שהיה לי את העותק הזה ואפילו במצב חדש לגמרי!
והעובדה השניה שאכן קראתי אותו שזה כבר הישג בפני עצמו!
כי אמנם הסופר מוטי פוגל יודע לכתוב ובהחלט אפשר לומר לו זאת לזכותו
שפתו קולחת ו"זורמת" אבל אנחנו עוסקים כאן בעלילה! ולא בסגנון הסופר ויש לי לומר על כך רק דבר אחד: "אוי"...
על כריכת הספר הזה היה צריך להיות כתוב באותיות קידוש לבנה: "לדתיים בלבד!" או לחילופין "הקריאה אסורה לחילוניים!"...
כי למרות שכאמור הנ"ל יודע לכתוב מבחינתי הדמויות של גיבוריו הן כל כך הזויות עד שאינני מאמין להן ואף לא לשום מילה שיוצאת מפיהן!
החלום של אהליאב גיבור הספר בוגר הישיבה הוא לכתוב מחזה ולא סתם מחזה אלא מחזמר שנושאו, תאמינו או לא
"בית המקדש והעלאת הקורבנות שבו"... נדמה לי שנושא הזוי מזה קשה למצוא...
תוך כדי הקריאה באמת תהיתי עבור מי כותב מר פוגל את הדברים הללו? הרי עבור חילוני (כמוני) זה נשמע פשוט קישקוש שאין בו טיפת היגיון
וההתלבטויות של אותו אהליאב... הרי אם זה מחזמר צריכה להיות בו "שירת נשים" רחמנא ליצלן, כך שבשלב מסוים נידונה בו האפשרות
שבובות ישחקו את את תפקידי הנשים או שבכלל ישחקו שם רק בובות! השד יודע איך. ועל כל דבר הוא צריך לשאול את ראש הישיבה שבה למד
אז הוא מתלבט בעזרת שותפו ה-דתל"ש יוני שעוסק בצד הכלכלי של המיזם ההזוי הזה. וגם כאן בולט חוסר ההיגיון כי מדוע שאותו יוני יסכים לשתף איתו פעולה
שהרי מראש ברור שמדובר בהבלים בלתי מציאותיים ללא סיכוי!
בנוסף לכך מר פוגל מכניס לכאן כל מיני הערות שוליים ומראי מקומות כשהוא מצטט ציטוטים מספרי קודש למיניהם. ולא ברורה לי בכלל הסיבה לכך
מה הוא מנסה להראות פה? ולמי? שיש לו ידע והשכלה דתיים? באוניברסיטה כשמגישים עבודה אקדמית יש צורך בהערות שוליים כדי לאשש את המידע
אבל כאן הרי מדובר בספרות יפה אז מה זה קשור? למר פוגל הפתרונים לכך...
בקיצור, יכול להיות שדתיים מאוד או חרדים ימצאו עניין בעלילה הזאת. אבל קשה לי להאמין שחילוני ימצא פה אפילו שמץ של עניין. וגם אני שמסוגל
לקרוא את ספר הטלפונים, שאלתי את עצמי באמצע הקריאה, אם לא כדאי להפסיק לקרוא! כי זה הרי עוד מאותו הדבר ובאמת חבל על הזמן (במשמעותו המקורית...)

לפני חודש•
★★★★★
•סדן
תחת הרשת

תחת הרשת

אייריס מרדוק

בילדותי ובנעוריי הרחוקים היו הוריי (כמו חברי הסתדרות טובים) מנויים על סדרת "ספריה לעם" של הוצאת "עם עובד".
מדי חודש היינו מקבלים ספר בכריכת כיס, כך שנוצרה לנו ממש ספריה קוטנה בבית. אבי היה קורא נלהב עובדה שאז לא הייתי מודע לה כלל ורק בשנים האחרונות התחוור לי
כמה שאהב לקרוא לפחות כמוני...
כך גם יצא לקרוא אז, את הספר הזה שנמצא אצלי גם היום בבית. לאחר עשרות שנים לא זכרתי כמעט את תוכנו, אבל כן זכרתי שאהבתי אותו אז מאוד!
זה עודד אותי לקרוא אותו שוב. מה שהפתיע אותי כשקראתי אותו עכשיו שוב, שזהו ספר מאוד "לונדוני".
כשקראתי אותו בנעוריי איש עוד לא נסע לחו"ל ולא הכרנו בכלל את העולם הגדול.
הספר הזה כולו מלא שמות של; מקומות רחובות ואתרים מוכרים בלונדון, שאז לא אמרו לי כלום! ואילו היום לאחר כל כך הרבה פעמים שביקרתי בכרך הזה
אני יודע בדיוק למקם כמעט כל מקום שמוזכר פה והם רבים...
מדובר פה בעלילותיו ה"בלתי אפשריות" וחייו הפרטיים של ג'ק גיבור הספר, שהוא כותב ומתרגם שהוא בעצם סוג של חסר-בית, שחי מהיד לפה ונע ונד לו בלונדון וקצת בפריז
והוא מספר לנו אותם בגוף ראשון, תוך כדי שהוא מתרועע עם אנשים מרתקים בפני עצמם, מעולם התיאטרון הפילוסופיה והפוליטיקה,
וכשהוא חוטף כלב מקסים ועוד מיני מעשים "בלתי חוקיים" בעלילה שיש בה גם הרבה הומור...
גם היום כשקראתי את הספר הזה אהבתי אותו מאוד! למרות שברבות השנים התיישן התרגום שלו פה ושם, במליצות וביטויים שכבר אינם בשימוש בעברית של היום...
סתם לדוגמה; הגיבור משתמש בקללה עתיקת היומין "ימח שמך" שהייתה אז כנראה מאוד מקובלת בשנות החמישים והשישים והוא אומר אותה גם לגבי עצמו "יימח שמי ויימח שמך" כנראה בתרגום
של איזה קללה אנגלית. ( Damn you או משהו כזה...) היום זה פשוט לא עובר טוב... אבל עדיין, תרגום מיושן או לא, נהניתי כאמור לקרוא את הרפתקאותיו של הגיבור הפיקרסקי הזה גם היום,
ואני ממליץ עליו מאוד! בזמנו העציב אותי מאוד לשמוע שמי שכתבה אותו, הסופרת מוכשרת אייריס מורדוך, חלתה בסוף ימיה בדמנציה. זיעזע אותי לדעת שכישרון כזה אבד לטובת מחלה אכזרית כזאת...

לפני חודשיים•
★★★★★
•סדן
פרדיננד לאסאל

פרדיננד לאסאל

שלמה נאמן

בילדותי למדתי בבית ספר בצפון תל-אביב; הוא נמצא בקרן הרחובות פרדיננד לאסאל ואדוארד ברנשטיין.
מעניין שזה היה בית ספר שהיה בזמנו שייך לזרם העובדים בהסתדרות (שהיה קיים פעם וחוסל בטעות היסטורית גורלית של בן גוריון)
ונקרא פעם בית חינוך בצפון (ומאוחר יותר א.ד. גורדון)
אני מודה שאז, לא התעניינתי במיוחד מיהם אותם האנשים שעל שמם קרויים הרחובות הללו...
רק עכשיו אני מבין שיש איזשהו קשר סמלי (שאולי הוא מקרי) בין מיקומו של בית הספר הסוציאליסטי הזה לשמות הרחובות הללו.
זהו ספר עיון לחובבי ולומדי היסטוריה ואיננו ספר לסתם קריאה כיפית ולכן איננו מיועד "לכל אחד"....
פרדיננד לאסאל שהביוגרפיה הזאת מבוססת עליו היה הוגה דעות גרמני ומנהיג כריזמטי. כמו רבים מהחברים באירגוני "המהפכנים" בגרמניה
הוא היה יהודי אבל בן למשפחה מתבוללת והוא עצמו עבר תהליך של התרחקות מהיהדות וראה את עצמו יותר כגרמני מאשר כיהודי
אפילו השם לאסאל איננו שם אמיתי כי אביו שינה את שמו כנראה מתוך הרצון להתבוללות.
כשקוראים את הספר נכנסים לסבך הפוליטיקה הפרוסית והגרמנית במאה ה-19 שדבר בה איננו רלוונטי בה למציאות של היום...
חשיבותו של לאסאל היא בכך שאירגון הפועלים שהקים הפך לאחר מותו למפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הגדולה והחשובה.
בביוגרפיה הזאת מצאתי עניין רב בפער העצום שהיה קיים בין חייו האישיים הפרטיים של לאסאל שהתיימר לייצג את הפועלים העניים וליצור עולם חדש
בעוד שהוא עצמו חי חיים נהנתניים ברמת חיים גבוהה
ונהנה מחסדיה החומריים ואולי גם אחרים של רוזנת עשירה שהבטיחה לו קיצבה נאה לכל חייו
בשעה שבאותו זמן הפועלים בגרמניה היו באמת "מזי רעב" והיו כמעט משוללי זכויות...
הוא גם נהרג בדו-קרב מטופש בענייני כבוד שהוא עצמו יזם על חסדיה של מאהבת צעירה... וזהו גם עניין שאין לו כל קשר לחשיבות רעיונותיו וממחיש את הפער הנ"ל...
מה שמפליא אותי היא העובדה שהוא אכן "זכה" ברחוב על שמו בתל אביב! כי הוא הרי לא היה אפילו ציוני אלא ממש הפוך מכך! אז במה זכה?

לפני חודשיים•
★★★★★
•סדן
בית השינה

בית השינה

ג'ונתן קו

זהו עוד אחד מהספרים שהגעתי אליהם במקרה. יש לי המון ספרים בבית חלקם נקנו בשנים עברו וחלקם
הגיעו בדרכים שונות ומשונות... אבל הנה העובדה היא שהם פה והתקווה היא שבסופו של דבר אקרא את כולם...
(תקווה שהיא מופרכת מראש...)
לא קראתי מעולם ספר של ג'ונתן קו והאמת היא שלא ידעתי למה לצפות.
מדובר פה בבניין יוצא-דופן באיזו שהיא עיירה על החוף של אנגליה ושוכן בו מוסד "מוזר" שחוקר לכאורה הפרעות-שינה
איננו יודעים עד כמה הוא מוזר עד שמתגלים לנו בו דברים על ידי אחד מהמטופלים בו...
להנהלה לאנשי הצוות וגם ל"מטופלים" שבו, יש "עבר"! ודברים שקרו בו. אבל העבר הזה עם ההווה
מתערבבים פה לטעמי הרבה יותר מדי פעמים! קו מתאר את גיבוריו בצורה מעניינת והספר בהחלט קריא
אבל יש פה יותר מדי צירופי-מקרים "פלאשבקים" והפתעות שאין בהן שמץ של היגיון! (אלא אם כן יצאו מדמיונו הקודח של הסופר הנ"ל)
אינני רוצה לעשות פה ספוילרים (למרות שמאוד מתחשק לי) אבל דווקא משום-כך לא אמנה אותן פה.
כללית הרי אין שום רע בצירופי-מקרים או בהפתעות, אבל כשמגזימים בהם (כמו בעצם בכל דבר)
זה יוצא מתכון פחות מוצלח! לספר שיכול היה להיות טוב בהרבה...

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•סדן
אני אנסטסיה

אני אנסטסיה

אלונה קמחי

הספרים פשוט "נופלים" לי לידיים ללא שום סדר או תכנון מאורגן.
זהו ספר שמכיל חמישה סיפורים לא שווים ברמתם אבל רובם ככולם סיפורים טובים
מדובר פה בדרך כלל בדמויות בעייתיות שמספרות לנו תמיד בגוף ראשון על הבעיות שלהן
אז ככה; אני מאוד אוהב לקרוא ספרים שעלילותיהם מסופרות לנו בגוף ראשון.
ה"חידוש" פה שכולן מספרות לנו את סיפורן "כמו שמדברים" בשפת הרחוב או בשפת השוק
מי פחות ומי יותר ו"המילים הגסות" והסלנג' מככבים פה. אין לי שום בעיה כמובן עם "זין" "כוס" "תחת" וכו'
ואכן יש אנשים שבאמת מדברים כך, מה עוד שלפחות בסיפור אחד או שניים הטכניקה היא של "זרם התודעה"
שזה דווקא משובח מבחינתי! הבעיה היא שה-עגה (סלנג) מתיישנת במהירות והספר כולו משדר סוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים
בעגה של אז ובשמות במושגים של אז שרבים מאיתנו שכחו שהיו קיימים אי פעם...
סתם לדוגמה באחד הסיפורים היא מזכירה משהו שנראה כמו "התמונות אצל פרג'"
ומי מהצעירים זוכר בכלל שבמקום שבו עומד היום בניין עם דירות קטנות בפינת דיזנגוף ארלוזורוב עמד פעם
עסק היכל הצילום של המשפחה הנ"ל... כך שדווקא העובדה הזאת שהיא משתמשת באקטואליות של אז
הופכת את הספר הנ"ל לפחות בהיבט הזה למיושן...
ועם זאת עדיין רוב הסיפורים (חוץ מהאחרון) טובים מאוד! וכדאי לדעתי לקרוא את הספר הזה
מדובר פה בסופרת מוכשרת מאוד (שהייתה גם שחקנית טובה...)

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•סדן
קרפיון באמבטיה

קרפיון באמבטיה

מנו עמנואל ברגר

הספרים מגיעים אליי בדרכים משונות וגם את הספר הזה כמו ספרים רבים אחרים הביאה לי בתי
ואינני יודע אפילו מאיפה! על כל פנים לא מדובר פה באמת בספרות אלא בזכרונות
ברגר המחבר איננו סופר אבל יש לו זכרונות נוסטלגיים שתמיד נעים להתרפק עליה
יש פה מין סיפורונים קצרים מילדותו בשכונת הדר בחיפה כנראה מתחילת שנות החמישים
מצד אחד יש לו מה לספר כי הוא היה כילד לפי עדותו שלו סוג של פרחח
מצד שני לסיפורים אין פואנטה אמיתית שהיה נותן להם אולי סופר אמיתי.
אבל זה נחמד להיזכר איך פעם בישלו פה במטבח על גבי פתיליות ופרימוסים
איך החלבן (מקצוע שהלך מזמן לעולמו) היה מוזג חלב ישירות לכד שהביא עמו הלקוח
איך בעולם ללא טלוויזיה כבידור היו רק בתי קולנוע ואיך היו "מתפלחים" אליהם (עוד מילה שיצאה לפנסיה)
ואיך בעולם ללא סופרמרקטים היו רק בעלי חנויות מכולת ירקות וקצבים והשוק החיפאי אצל מי היה כדאי לקנות ואצל מי לא...
והוא גם מתאר כל מיני טיפוסים בשכונתו שהוא הכיר היטב וכשקוראים זאת בעולם המנוכר של היום זה ממש מפליא אותי
כי בבניין הגבוה שאני גר בו היום למשל אינני מכיר כמעט איש משכניי...
בכל אופן מדובר פה בספר חמוד שמהנה לקרוא בו גם אם הוא ללא ערך ספרותי גדול.

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•סדן
קריאת הינשוף

קריאת הינשוף

פטרישיה הייסמית (הייסמית')

אשתי הביאה לי את הספר כי היא נוכחת במין חוג לספרות שבו מגיע מרצה ודיבר עליו.
התחלתי לקרוא והוא אכן מעניין מאוד. זהו ספר שלכאורה הוא רק ספר מתח רגיל
אבל למעשה הוא יותר רומן פסיכולוגי שחוקר את נפשותיהם של גיבוריו.
גיבוריו אינם דמויות חד-מימדיות כפי שאנו רגילים בספרי מתח "פשוטים"
יש בהם הכל מכל וקודם כל בדמותו של הגיבור הראשי של הרומן רוברט שהוא לכאורה מהנדס
שעובד בחברה מכובדת איש מופנם תרבותי ונדיב לחבריו אבל מסתבר שבסתר בסתר
הוא מציצן! כלומר הוא מציץ בסתר לבחורה אחת מה היא עושה בביתה המבודד עם מי היא נפגשת וכו'
ועוקב אחריה במין סוג של סטיה שלכאורה היא כמעט בלתי נסלחת...
אינני רוצה לעשות ספוילרים אבל קורים שם בעלילה דברים מפתיעים ובלתי צפויים
כי גם הדמויות האחרות בעלילה הרבה יותר מסובכות מאשר הן נראות לכאורה במבט ראשון!
כי נפש האדם איננה פשוטה ומה שאנשים מראים בציבור לעתים קרובות זוהי מסיכה שמאחוריה
מסתתרים סודות ושקרים. מה שמעניין הוא שהסופרת מביאה אותנו להרגיש הזדהות עם הגיבור
הראשי ומה שקורה לו למרות שטיפין טיפין אנו נחשפים למעשים מוזרים שלו שאולי קרו ואולי
הם הגזמות שדמויות אחרות בעלילה מספרות אותן בצורה מוטה בעליל...
בכל אופן מדובר פה בספר מתח מרתק ומומלץ מבחינתי
ולא במקרה נעשו לו עיבודים קולנועיים מרתקים לא פחות!

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•סדן

ביקורות נוספות על "הפרש הפולני"

הפרש הפולני

הפרש הפולני

אנטוניו מוניוס מולינה

מה בין פרש פולני שהוא בעצם טטארי לספרד ?

את החידה המשונה הזאת מציב מולינה כנקודת מוצא לספרו הפרש הפולני, כדמות החולפת, דוהרת ומהדהדת בעלילה המתפרסת במרחב המאה הקודמת, בספרד רבת התהפוכות.

פרש בודד*, מגיח מתוך החשכה, דוהר על רקע נוף הררי מטיל צללים, אווירת מתח וחוסר ודאות קיצוניים אופפים את דמותו. מיהו הפרש המסתורי, לאן הוא דוהר, מהי הבשורה אותה הוא מביא ? תעלומת הפרש היא נקודת מוצא מעוררת סקרנות ופליאה ברומן ההיסטורי אותו רקח מולינה.

הפרש הפולני הוא שמה של היצירה שבעבר יוחסה לרמברנדט, צייר הולנדי בן המאה ה - 17, וכעת היא מיוחסת לצייר בסדנתו. מדוע מאמץ מולינה יצירה זרה, ששיוכה מעורר מחלוקת, כפתיחה לרומן העוסק בתולדות ספרד במאה הקודמת ? הסקרנות והתמיהה גוברים כאשר מבטים אל התמונה, מדובר בעצם בפרש החובש כובע טטארי, ויש לו אשפת חצים וקשת כמו לפרשים קדמוניים. האם הדמות החידתית מרמזת על מסע חוצה תקופות ומקומות, או על אדם נטול מקום, זמן וזהויות ?

תמונת הפרש הפולני, תלווה אותנו לאורך כול הספר, ספק כחידה, ספק כמשל לגיבור העלילה, "הפרש המודרני" הנע במרחבי עלילתו האישית הנארגת לתוך ההיסטוריה המורכבת והמדממת של ספרד.

מנואל הוא הפרש, נטול זהות, תלוש משורשיו, מתרגם סימולטני, העובר מארץ לארץ לצורך עבודתו, ללא זהות של שפה ומקום, הנמצא הרחק מכפר הולדתו אותו הוא נטש בנעוריו. הוא חיי בקונפליקט תמידי שאותו מכרים עקורים מרצון כמוני, שנטשו מקומות קטנים ואינטימיים, " אדם יכול להוציא את עצמו מכפר הולדתו, אבל הוא לא יכול להוציא את כפר הולדתו מעצמו ". הכפר של הגיבור הוא מאחינה, כפר בספרד, המשמר אורח חיים חקלאי מסורתי ונחשל, מתקיימת בו מעגליות נצחית מעיקה. סיפור הכפר הוא בעצם המיקרוקוסמוס של היסטוריית ספרד במאה הקודמת.

ברגעים של בדידות, בהן עולה ומציף כאב הזיכרון את מנואל, הוא מביט אל אוסף תצלומי השחור לבן שברשותו, כסוג של נחמה. תצלומים שצולמו על ידי צלם הכפר במשך כארבעים שנים, דרכם הוא מתחבר לכפרו, ולבני משפחתו, שהזיכרון שלו מהם הולך ודוהה כמו תמונה ישנה. דרך ההתבוננות בתמונות, מגלם מנואל את קונפליקט האמת ההיסטורית לעומת מגבלת הזיכרון האנושי שלובש ופושט צורה, ומעוצב גם באמצעות האתוס המשפחתי והכפרי שאנשים יוצרים כסיפורים העוברים מדור לדור, בבואה סובייקטיבית ( תלוי את מי אתה שואל, ומתי ) להיסטוריה כואבת המשמרת כאירוע מכונן את טראומת מלחמת האזרחים.

מעשה האהבה עם נדיה אהובתו של מנואל, מתנהל למרגלות תמונת הפרש, פותח את הספר, כרומן המייצג את הווה. סיפור חייו אותו מספר מנואל לנדיה הוא עמוד התווך של העלילה, ממנו היא נעה לתוך הזיכרון , למסע שבו היא מגיחה וחוזרת להווה, כול דמות או שלב הם רמז המתקשר לשלב הבא, לדמות או לאירוע אחר. העלילה היא כמו פאזל בו מתפענחת התמונה הכוללת, חלק אחר חלק.

מולינה, למד אמנות, מכאן ברורה התשתית של הרומן המבוססת מצד אחד על ציור קלאסי, ומצד שני על מבט על הכפר ואנשיו דרך עדשת הצלם הכפרי, דרכו אנו נחשפים לצילומים משפחתיים של קהילה קטנה ואינטימית, ודרכה למבט על תקופה שלמה בתולדות ספרד, סוג של היסטוריה, המוצגת באמצעות קלסתרים שקפאו בזמן, תזכורת למתים חלקם ברעב, או במלחמה.

מולינה מתכתב עם הפרש, באמצעות הקולנוע האקספרסיוניסטי הגרמני האפל, על ידי סרטו של פריץ לאנג " הנמר מבנגל " , ועם השיר Riders On The Storm * של להקת דלתות וג'ים מוריסון .

סיפרו של מולינה, הוא פיוט, והגות לתפיסת ההיסטוריה על ידי בני האדם, לאופן שהיא בנויה הלכה למעשה, מעגלים מעגלים המשתלבים זה בזה, הסיפור האישי, עם המשפחתי, עם סיפורו של הכפר, המשתלב בזה של המדינה או האנושות כולה. ההיסטוריה היא לכאורה ליניארית, אך מולינה מציע היסטוריה ותפיסת זמן אלטרנטיבית, זאת הקופצת מעניין אחד לשני ללא סדר, הקופצת בזמנים קדימה ואחורה עם חוקיות משלה. ספר אינטליגנטי, חידתי, עם עלילה אפלה, עם עושר תרבותי, הכתוב בשפה מורכבת ומהפנטת. חווית קריאה מאתגרת ומופלאה, תודות לתרגום הטוב של טל ניצן.

הפרש הפותח מגיח לסיום

במהלך העלילה, מולינה, מעניק לפרש המטפורי, את זהותו של מיכאל סטרוגוב, גיבורו של ז'ול ורן, שחצה את קווי הטטארים בשליחות הצאר, ובדרך מצא אהבה, את נדיה (!). עדיין דמות הפרש האמיתי אפופת מסתורין. בעלילה יותר מפרש אחד, הם דוהרים תלושים במרחבי הניכור והבדידות, בחיפוש אחרי אחיזה ונחמה, אחדים ידהרו ויתפוגגו, לאחרים סיכוי לגאולה ולנחמה.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

הקרדיט בביקורת המבוססת על פרשנות הפרש - מגיע חבצלת פרבר ( מעריב ), קראתי את ביקורתה המופלאה ובעקבותיה קראתי את הספר, את הפרש, פירשתי בדרכי.

*תמונת הפרש הפולני :
http://www.damforstmuseum.org/images/polish_rider/rembrandt_polish_rider.jpg

Riders On The Storm*
The Doors
(בית –אחד)
Riders on the storm
Riders on the storm
Into this house we're born
Into this world we're thrown
Like a dog without a bone
An actor out of role
Riders on the storm

*The Doors - Riders On The Storm

http://www.youtube.com/watch?feature=player_detailpage&v=lS-af9Q-zvQ

לפני 12 שנים•
★★★★★
•רץ
הפרש הפולני

הפרש הפולני

אנטוניו מוניוס מולינה

אנטוניו מוניוס מולינה הוא אחד הסופרים האהובים עלי. הוא יודע לכתוב ולתאר מצבים בחיים באופן כזה שמידי פעם עולה הרהור כזה, "איך הוא יודע על זה?" או "מה גם הוא? חשבתי שרק לי זה קרה" או "כמה מדויק. ככה בדיוק הרגשתי" כאשר אני מוצאת עצמי חושבת ככה, אני יודעת שהספר יישאר איתי. בספר "הפרש הפולני" ארוגים יחד קורותיה של משפחת המספר בקורות העיר הכפרית שבה חיו. דורותיה וקורותיה של ספרד בעיקר הימים של מלחמת האזרחים ואחר כך עלית השלטון הפשיסטי. העוני, הפחד, הבורות דוחפים את צעירי המקום לחלום על מקומות זוהרים יותר, רחוקים ממאחינה. את המושגים על החיים בחוץ והמוטיבציה לצאת הם שואבים מהשירים של שנות ה-60 וה-70 שהיו שמים במכונת המוזיקה בבאר המקומי. סבלה של ספרד, ושל גיבורי הרומאן ליווה אותי במשך כל הקריאה, ונראה כי האהבה הגדולה מהחיים מהווה לסבל משקל שכנגד. הרבה תאורים של כמיהה לאהבה, אהבה עיקשת, נואשת, ארוכת שנים ותיאורים מפורטים של מעשה האהבה. מולינה מטיב לכתוב על זה וגם לתאר את הטבע והנופים שכנראה ליוו את ילדותו ונעוריו. הקריאה בספר הזכירה לי ספר אחר של מולינה, "אשרי האיש" גם שם כמו כאן תעתועי מציאות, סודות, תעלומות, השימוש ביצירת אומנות שמשקפת ומגלמת בעיני המתבוננים בה את מה שנסתר מעיניהם ואת האפשרויות השונות לפרש את חייהם. עם כל זאת יש בספר קטעים איטיים ו/או מסורבלים שמקשים על הקריאה וההנאה ממנה. עריכה אחרת של הספר ודאי הייתה מקצרת ומשפרת אותו ל-5 כוכבים.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•pen
הפרש הפולני

הפרש הפולני

אנטוניו מוניוס מולינה

ניסיתי. באמת שניסיתי. קראתי את הביקורת של רץ, שאני מאד מעריך, אבל הספר לא מדבר אלי.
בעמוד 150 החלטתי שאין לי כח יותר ונפרדנו.
מקווה שאחרים ייהנו.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•עומר ציוני
הפרש הפולני

הפרש הפולני

אנטוניו מוניוס מולינה

כמו צלילה למעמקי הים, עם עליות מזדמנות לפני המים לשאוף אוויר, כך צולל מולינה על העבר, שוב ושוב, כדי לעלות ולהתבונן על ההווה. נוף העבר לא משתנה עם כל צלילה כזו. זה אותו עבר, אותה עיירה נידחת בספרד, אותן דמויות, חלקן הירואיות, חלקן נלעגות ורובן קצת טרגיות, כמו רובנו; אותה היסטוריה ספרדית עקובה מדם ששיקעה שכבות של פחד בלבבות. אך עם כל צלילה הנוף מתבהר ומתחדד, הדמויות מקבלות עומק והסיפורים הופכים להיות מובנים.
גם כדי לקרוא צריך לקחת נשימה עמוקה. הרבה סבלנות בהתחלה. על מי הוא מדבר עכשיו? מה הוא מנסה לספר? ולאט לאט, כשחוזרים, כמו ספירלה שהולכת ומעמיקה, לאותם מקומות, הכל ברור יותר.
מולינה מציג את גיבוריו כיצירי העבר. החלומות, הפחדים והרגעים המכוננים בחייהם של הדורות הקודמים ממשיכים לחיות בתוכם ולהניע אותם. המספר ואהובתו מתבוננים באוצר התמונות הישנות של הצלם המקומי, קוראים בספר התנ"ך העתיק ומשחזרים שוב ושוב את העבר. מעשה האהבה מתמזג עם מעשה הזיכרון, כפי שמספרת התמונה הכל-כך יפה שעל העטיפה.
יש פער אדיר בין דור ההורים לדור המספר. הם גדלו בעולם סטטי השכל בו צפוי מראש מלבד המלחמות, הטרור והפחד הבלתי פוסק מדפיקות בדלת. עוני, קור ועבודה קשה, מגושמות חברתית, מיניות מודחקת וביישנות - לתוך כל אלה נולד. העולם שמסביבו כעת שונה בתכלית. בני נוער משוחררים ומוחצנים, ערים גדולות והומות, שדות תעופה וכנסים בינלאומיים בהם הוא משמש מתורגמן. אבל בפנים - הכל כפי שהיה. עצור, בודד, חרד. האהבה החדשה והגדולה ממיסה, מחלחלת ומעוררת.
הקריאה בספר תובענית ומתגמלת. כדאי לקחת את הזמן ואת הנשימה ולצלול.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•כרמיתה
דירוג
4.0
לפני 12 שנים

“אנטוניו מוניוס מולינה הוא אחד הסופרים האהובים עלי. הוא יודע לכתוב ולתאר מצבים בחיים באופן כזה שמידי”