הספר "הזיפים של לזרוס" של <mark>לימור מויאל</mark>, הוא הספר הראשון שאני קוראת בז'אנר ה-MM, העוסק במערכת יחסים בין שני גברים.

הכתיבה של <mark>לימור מויאל</mark> קולחת, רהוטה, מהודקת, מרתקת, נוגעת וחודרת. היא בהחלט יודעת לתאר דמויות משומנות היטב!

העלילה מורכבת מדיאלוגים מושחזים ושנונים. כאן האהבה, הנתינה והערכה, הולכים יד ביד וזה כל היופי.

מלבד המטאפורות הנפלאות והתיאורים המרתקים, היו קטעים שהרגשתי שאני "כאילו"

'את יודעת' אילנה אמרה לי פעם אחת ברגע של אמת ברורה ואני משכתי לאחור את גלגל הווליום, כיביתי את המוזיקה והורדתי מעלי את האוזניות. הפעם היא התיישבה לצידי על הרצפה בלי כל הפוזות, בלי הציניות והנבזות ההיא שתמיד נדבקה אליה כשהיתה מדברת אלי או עלי. 'את יודעת, גם אצלנו בבית היו שומעים את השירים האלו, אבל רק כשהיה עצוב. כשמישהו רצה שנרגיש משהו, שנבכה'.
'את רוצה לבכות' שאלתי את אילנה, אינני יודעת למה והיא

דבר ראשון- הספר מעולה!
דבר שני- טיפה פחות ממרכבות באיילון. אבל מצד שני הוא היה קליל יותר בעיני- שזה פלוס.
את הספר רכשתי בעותק דיגיטלי כי בספריות באיזורי לא היה את זה, וידעתי שאני חייבת לקרוא את שני הספרים של <mark>לימור מויאל</mark> בחופשת הפסח. ספרים בעברית אני קוראת רק על נייר, באנלית אני קוראת לרוב דיגיטלי. האמת - זה הספר הדיגיטלי הראשון שאני קוראת בעברית, היתרון של ספר דיגיטלי הוא הזמינות שלו וגם כפי שג

ספר עוטר שבחים הוא לא בהכרח ספר שקולע לטעמו של כל אדם. גם מרכבות באיילון עשוי שלא לזכות בקריאות רבות של התפעלות. אז מדוע בכל זאת זכה הספר לתהילה ולא רק אצלנו, קוראי העברית, אלא בעולם דוברי האנגלית? קודם כל השפה, הסגנון והיכולת לספק לקורא מגוון של גירויים. ידוע לי שהתרגום לאנגלית שלו נעשה ביד אומן ואפשר לומר שהוא למעשה עובד לאנגלית - ולא תורגם (ויש הבדל בין השניים!!!). לפיכך אני טוענת שגדולתו של הס

מרכבות באיילון - <mark>לימור מויאל</mark>
לפני שאני מתחילה, חשוב לי להבהיר דבר שבעיניי לא חשוב בכלל
יש פה רומן בין שני גברים.

ולדברים החשובים באמת:
אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה התרגשתי כל כך לקרוא ספר.
כשלימור פרסמה את הספר בעברית היו לי פרפרים בבטן, רוח של שינוי, איזה אומץ ואיזו גאווה.
זהו הרומן ההומוסקסואלי הראשון שיוצא בעברית.

"מיניות של אדם היא לא שחור ולבן, היא אפילו לא גוונים של אפור.היא מגי

בראשית אני חייבת לציין שאין לי שום דבר נגד הומואים או לסביות.

כתיבתה של <mark>לימור מויאל</mark> בהחלט כתיבה שנונה ומיוחדת, סוחפת,זורמת, שפע של אוצר מילים ומשפטים עמוקים ובעלי משמעות. אם לומר את האמת היא אחת מהסופרות היותר טובות בז'אנר הרומנטי ארוטי. ובכל זאת היו רגעים שהספר לא נראה לי אמיתי, לא הרגיש לי טיבעי. היו רגעים שאהבתי והיו רגעים שקצת פחות. היו רגעים שקצת סלדתי מהספר והיו רגעים שהתאהבתי בספר. והיו

אוהבי הרומנים, הכנות, גילוי העצמי - עצרו הכל וקראו.
בשפה פשוטה, באומץ רב, <mark>לימור מויאל</mark> מגישה לנו רומן לא שגרתי ומרתק. פורץ דרך, אפילו, הייתי אומרת.
מויאל מקדשת אהבת אדם באשר הוא אדם מציגה לנו את דן, גרוש טרי בן 34 בעלים של חברת הייטק ששוכנע לתת קצת מעצמו ומתנדב לתת בית לחייל בודד.
תום, החייל, מביא אור גדול לחייו האפורים של דן. בעידודו של תום וחיוך גדול (עם גומה) דן לומד לחיות, להתמודד עם עברו ול

סיפור אהבה סוחף ויוצא דופן בין שני גברים, דן ותום. דן גרוש טרי, ותום חייל בודד.
דן ותום לא עסקו ולו לרגע אחד כיצד יראו מהצד, אלא רק בפיתוח ושימור אהבתם.
כתיבתה המדהימה והרגישה של <mark>לימור מויאל</mark> מצאה את דרכה לסלילת התבונה שלי, ומקווה של רבים נוספים לנושא זה.
אני שמחה שניתנה במה גם לסיפור מיוחד שכזה.
אהבה יכולה וזכותה להירקם בין בני אותו המין .
אנו כחברה מודרנית צריכים להיפתח ,להכיר וביחוד לכבד

מרכבות באיילון/<mark>לימור מויאל</mark>
Chariots on the Highway/Limor Moyal (Amazon)
עריכה: שרית רום.
הוצאה: גוונים סדרת חלונות, 2015.
285 עמ', לא כולל תודות.


חשבתם שקראתם הכל על רומן רומנטי?

תחשבו טוב, כי הספר "מרכבות באיילון" יעביר אתכם/ן טלטלות מרגשות.

תכירו את דן גרין בן 34, נדמה שיש לו הכל; הוא הבעלים של חברת "גרינטק" טכנולוגיות, נראה כמו כוכב רוק וגר בהרצליה פיתוח.
"נכון שיש לו תווי פנים