סיפור של בורחס לדעתי, מזכיר יותר מכל עמידה בתוך משולש מראות, בנסיון לצפות אל האינסוף. בורחס הוא המ. ק. אשר (חפשו ציורים שלו בגוגל, אם אינכם מכירים- לא תצטערו) של הספרות.
חלק מהסיפורים עמוסים עד לעייפה בהתייחסויות לספרים שכלל לא קיימים, וזה יכול להקשות על הקריאה, אם כי אני גיליתי בצורת כתיבה שכזו קסם... כמו לקרוא מכתב של איזה חבר עם 20 תארים בכל מדעי הרוח שכותב לך על יום ממוצע שהוא עובר בספרייה.
אבל כשאני קורא סיפור ממוצע של בורחס, אני מרגיש כאילו המוח שלי, אחרי התנוונות של 20 שנה מול הטלוויזיה, החליט יום אחד לקום ולעשות 1000 שכיבות שמיכה במכה (מה שדי נכון, במובן מסויים).
הפנטזיה שבורחס נותן לקורא לטעום ממנה היא ממש לא מה שנקרא פנטזיה בימינו (הכוונה לספרים על גבי ספרים של עלילת אופרת-סבון מתפתלת ומשעממת עם טרולים ואלפים) או לא. בורחס מציע רעיונות ש... טוב, נגמרו לי המשלים, למה שלא ניתן דגימה?
1. סיפור על ספרייה אינסופית, שמכילה ספר המכיל כל צירוף אותיות אפשרי.
2. סיפור על בחור בשם פונס, המכונה פונס הזכרן, שעקב תאונה שקרתה לו החל לזכור כל פרט שבו הוא נתקל- כמות העלים על הצמח שלידו, כמות השערות בשפמו של חברו ועוד ועוד- עד, ממש כך, אין סוף.
3. סיפור על כת מסתורית אשר עליה איש לא מעז לומר דבר- ואיש לא יכול לומר דבר, איש אינו יודע עליה דבר- ואם זאת- כלל בני האדם חברים בה? מהו סודה? מהו אותו ריטואל יחיד וסודי שעל פיה מזוהה כת זו?
4. סיפור מעניין נוסף המציע, טרם זמנו, אפשרות מעניינת בדבר היקום- למעשה את ההשערה בדבר יקומים מקבילים.
ועוד ועוד...
נכון, הקריאה קשה. מצד שני גם התנ"ך לא קל, ואני יכול פחות או יותר להבטיח שבורחס הוא הרבה יותר כיף בסופו של דבר. ואם כתבתי ביקורת כזו ארוכה, סימן שאני לפחות, באמת הושפעתי קשות.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
