גורל מוגדר, בדרך כלל, כמהלך אירועים שנקבע מראש בלי יכולת לשנותו. יש אומרים שאין דבר כזה ויש המאמינים בכך אמונה שלמה. כך או כך מגורל אחד אף אדם חי לא יכול להימנע - מן הזקנה. ומהי זקנה? קצת חיים והרבה זיכרונות. כי גם אם יחליט הזקן בן ה-80, למשל, שהגיעה העת לשוט מסביב לעולם, הרי שבסופו של דבר, גם בתוך הטיול הזה, ימצא עצמו בעיקר מספר את זיכרונותיו ומתאר את חייו לצעירים ממנו.
הקרקס אותו מתארת בן-כנען מספר על 4 זקנים, שעברם כצעירים מכתיב את חייהם היום. ככה זה בדרך כלל, בשנות הבגרות אין זמן לזכור, אז עסוקים בפרנסה, משפחה ושאר חובות, אבל הזקנה מותירה את האדם עם התחייבות רק לעצמו, ובדרך כלל גם ללא כוח, כך שכל מה שנשאר לעשות זה להתרפק על העבר ואולי גם לנסות להגשים חלומות שהיו וחמקו מאיתנו.
העבר של הזקנים בספר מעניין מאוד. גם צירופי המקרים של חייהם. צירופים שחלקם מהשמים וחלקם מעשי ידי אדם. ואולי הכל שייך ל"תוכנית הגדולה". מי יודע? ולכן קפיצות הזמנים שבספר וגם הקפיצות ממקום למקום - שבדרך כלל אני לא אוהבת - חולפות כאן בקלילות, ויוצרות מתח מעניין. כשבתוך המתח אפשר ללמוד איך להיות זקן אבל גם להנות מהחיים בלי יסורי מצפון, כי למרות הכל אין לנו ממש שליטה על מה שקורה בחיינו.
אני לא בטוחה שיש סוגה (ז'אנר) של ספרים לזקנים, אבל את הספר הזה חייב לדעתי לקרוא כל מי שעבר את גיל 60. יתכן שהוא יתאים גם לחלק של צעירים יותר, אבל אני בטוחה שבמקרה זה משהו ילך לאיבוד. אפילו אם מיקי בן כנען (הצעירה בגילה) לא חשבה על זה.











![מרטין עדן [מהדורת 2012 - תרגום חדש]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers96/963208.jpg)

![למי צלצלו הפעמונים [מהדורת 2006]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers0/2125.jpg)




