ביקורת ספרותית על פיגמליון מאת ברנרד שאו
הביקורת נכתבה ביום שבת, 13 בינואר, 2018
ע"י נונו


מחזות - מחזות הם חלק גדול מאוד מחיי, גם אם עד רגע זה ממש לא כתבתי ולו ביקורת אחת על מחזה אחד. היו רגעים בהם שקלתי אם לכתוב ביקורת על מחזה זה או אחר, אך לא מצאתי עצמי ישובה מול המחזה ואומרת לעצמי: "על זה, על זה המחזה יש לי מה לחדש!" "פיגמליון" כמו הכריח אותי לכתוב עליו. הוא גם כמו הכריח אותי לקרוא אותו, למרות שאני שקועה בספר אחר (כפי שבוודאי ראיתם לפי הדף שלי בו עדכנתי כי אני קוראת את הספר "יוליסס"). כל זה היה מקרה לחלוטין, וייתכן מאוד שכלל לא הייתם קוראים את הביקורת הזו אם המקרה היה אחר במקצת.

המקרה התחיל לפני כמה שבועות כאשר מכר שלי התחיל לדבר איתי על ספרות. ידעתי כי אותו מכר מומחה גדול למחזות ותאטרון עוד מתחילת השנה (רק בתחילת השנה הכרתי אותו) ולאט לאט התחלתי להבין עד כמה. היו לנו שיחות רבות בהן הוא התייחס למחזה זה או מחזה אחר. פעם דיברנו על "משחקים בחצר האחורית", פעם אחרת דיברנו על "כולם היו בניו". כאשר דיברתי עמו באותו יום על "יוליסס" ועל המורכבות בקריאה שלו, הוא דיבר איתי על "פיגמליון". הוא אמר שהמחזה משלב מישלב גבוהה ומישלב נמוך לסירוגין. הוא גם סיפר לי בקצרה, מבלי לחשוף יותר מדי את העלילה, את התקציר של המחזה והלהיט אותי עוד יותר לקרוא בו. כשהגיע יום הולדתי הוא זכר את כל זה והביא את המחזה כמתנת יום הולדת.

ביום שלישי האחרון הייתי צריכה לארגן תיק לטיול לאילת של יומיים שנעשה במסגרת לימודי במגמת מדעי כדור הארץ. לקחתי לי שני תיקים: האחד תיק גדול בו הייתי צריכה לארגן את הדברים ללינה, והשני תיק קטן בו הייתי צריכה לארגן את הדברים לנסיעה ולטיולים הלימודיים. באותו תיק קטן רציתי גם לשים ספר בו אקרא בנסיעה. חשבתי לעצמי: "יוליסס הוא ספר כבד מדי (תרתי משמע) בכדי לקחת אותו איתי, הוא תופס הרבה מקום ויכביד עליי מאוד, אחפש לי ספר אחר". בעודי חושבת לעצמי איזה ספר אקח איתי לטיול נתקלתי במחזה ולא יכולתי שלא לקחת אותו איתי.

המחזה מספר על קורותיה של אלייזה, מוכרת פרחים צעירה המדברת בלשון עממית כשיום אחד פרופסור לפונטיקה בשם היגינס לוקח אותה תחת חסותו ומלמד אותה כיצד להתנהג כדוכסית. הדבר קורה בשל התערבות של היגינס עם פרופסור אחר בשם פיקרינג על כך שיוכל תוך שישה חודשים להפוך את אלייזה ממוכרת פרחים פשוטה המדברת בשפה מעט עילגת לגברת המדברת כמו דוכסית של ממש. ההתערבות המעט יומרנית הזו הופכת למציאות כשהיגינס אכן מחליט (כפי שציינתי בתחילת הפיסקה) לקחת את אלייזה תחת חסותו וללמדה איך לדבר נכון.

הנושא של פונטיקה הוא נושא מרתק וברנרד שו כותב עליו בצורה שגם אנשים אשר אינם בעלי ידע גדול בשפות או בפונטיקה יבינו את הכתוב. אני מאוד מתעניינת בנושא ושו גרם לי להתעניין בו עוד יותר. ככלל הנושא של חקר השפה הוא נושא שאני מאוד מתעניינת בו ואף בשנה האחרונה התחלתי ללכת לקורס אחד מתוך התואר הראשון בבלשנות כשומעת חופשית ואף התחלתי לחשוב על ללמוד תואר ראשון בבלשנות, תחום שמאוד אשמח להתמחות בו.

למרות כל זה יש לי גם כמה דברים אשר היו חסרים לי במחזה, למשל: לא הרגשתי תחושת הזדהות עם אף אחת מן הדמויות בסיפור למרות שמאוד ניסיתי. אף אחת מהן לא הייתה מספיק עמוקה כדי שאצליח להתחבר אליה. גם אף אחת מהן לא הייתה שנואה עליי. הן פשוט היו עוד דמויות רגילות במחזה. לעתים העלילה הייתה לי מעט בנאלית ולא מרגשת. הרגשתי כי המחזה הוא "סתם עוד מחזה" ולא שום דבר יוצא דופן.

אחרי הכול - המחזה הוא מחזה נחמד למדי, קליל וכיפי. אני מאוד נהניתי ממנו ולא אתפלא אם יש רבים כמוני. הוא גם מחזה המעביר כמה נקודות חשובות על נושאים כמו: מעמד האישה, פונטיקה, היכולת של האדם ללמוד והצורך שלו להיות נאהב. לא אגיד כי זהו מחזה שחובה לקרוא, אך ללא ספק לא יזיק לאף אחד לקרוא אותו. סתם עוד מחזה נחמד ורומנטי שהעביר לי את הזמן בנסיעה מן המרכז לאילת.
10 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
סקאוט (שלשום)
אין בעיה! ושמחה עבורך שהיה לך נחמד! (:
נונו (שלשום)
תודה סקאוט ולי!
היה מאוד נחמד באילת, תודה על ההתעניינות.
לסקאוט - אני אדבר איתך בפרטי על איזה מחזות אני ממליצה מאחר ואני לא רוצה להציף את סימניה בהודעות
סקאוט (שלשום)
ונונו, על אילו מחזות את ממליצה עוד?
לי יניני (לפני 3 ימים)
אהבתי את הסקירה. אני כמעט שלא קוראת מחזות. לא שאני לא אוהבת פשוט לא יצא לי
סקאוט (לפני 3 ימים)
כתבת מצוין! אני קראתי את המחזה והוא היה חביב. אני מסכימה איתך שהנושאים שהוא מתמקד בהם חשובים מאוד אבל האמת היא ציפיתי למשהו שונה.

יש הצגה שנעשתה על פי המחזה בשם "גברתי הנאווה", זו הצגה שהיא שונה מהסיפור המקורי שלא הכיל רומנטיקה וההצגה כן.

ותחזרי לשלום מאילת! [ במידה ולא חזרת] איך הימים באילת?
נונו (לפני 3 ימים)
תודה על הידע המעניין
בוב (לפני 3 ימים)
ב'מטמורפוזות' של אובידיוס מסופר כי פגמליון היה פסל שמצא פגמים בכל אישה. לכן החליט לפסל את אפרודיטה והתאהב בפסלו.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ