מאה ימים של אושר / פאוסטו בריצו
נהניתי מאד מהספר למרות הסוף העצוב הידוע מראש, מותו של הגיבור ממחלת הסרטן. הספר מכיל הרבה קטעים מרגשים שגרמו לי לדמוע , הוא כתוב בצורה קולחת עם המון הומור והוא מעורר הרבה מחשבות על מהות החיים. הסיפור בא ללמדנו שאסור לנו להתייחס לשום דבר כמובן מאליו. צריך להעריך את החיים ואת המשפחה שלנו ולהקדיש לה זמן כי החיים שבירים ואי אפשר לדעת מה מחכה לנו. ממליצה בחום!
הספר מספר על לוצ'ו, גבר בן ארבעים, נשוי עם שני ילדים, שהיה צריך לגלות שהוא עומד למות בכדי להתחיל לחיות חיים מאושרים.
לוצ'ו מאמן בחדש כושר. הוא בגד באשתו עם מתאמנת שהכיר במקום עבודתו. הוא מרגיש לא טוב ולאחר בדיקות הוא מגלה כי הוא חולה בסרטן אלים שאותו הוא מכנה "החבר פריץ".
לוצ'ו מחליט כי את מאה הימים האחרונים שנותרו לו לחיות הוא יקדיש לאשתו, לילדיו ולחבריו הטובים. מעשה הבגידה פגע באשתו מאד והוא שם לו למטרה לזכות במחילה ממנה לפני שימות.
הוא רוצה שיהיו אלה מאה ימים אחרונים מאושרים. למה דווקא מאה? יש לזה סיבה, תקראו ותגלו בעצמכם בסוף הסיפור.
לוצ'ו נוסע לטייל עם חבריו, הם משחזרים ביחד טיול שעשו בעבר בהיותם נערים, הוא נוסע עם משפחתו ומלמד אותם שיעורים לחיים העתידיים בלעדיו.
לוצ'ו לומד להנות מדברים קטנים כמו משחק כדורמים, רגעים עם הילדה שלו ועוד.
הפרקים קצרים, כל פרק מכיל יום בחייו של לוצ'ו במניין מאה הימים האחרונים בחייו.
הפרקים הראשונים קצת משעממים אבל מרגע גילוי המחלה, הספר תופס תאוצה ונקרא בנשימה אחת.
חיו כאילו כל יום הוא היום האחרון, מצאו בכל יום רגעים קטנים שגורמים לכם להיות מאושרים וכמו שלוצ'ו אומר: "יום שלא צחקנו בו הוא יום אבוד".
















