#
סיפור סיני עתיק ומקסים, על ילדה חסרת כל (וכשאני אומרת חסרת כל – אני מתכוונת אפילו לשם ולגיל) שנמכרה כפעוטה לעבדות (על ידי הוריה, אלא על ידי מי? לא מתעכבים פה על הברור מאליו) והיא שפחתו של שומר הדרקונים הקיסרי. השומר הנ"ל הוא שתיין ועצלן, אכזרי וטיפש. הוא מחזיק את שני הדרקונים הקיסריים האחרונים כלואים בבור, מאכיל אותם כשהוא זוכר, או שולח את השפחה הקטנה להאכיל אותם, כשהוא עסוק בדברים החשובים – שתיית אלכוהול והתעמרות בחלשים.
באופן מקרי – זה מה שקורה בסיפורים – מוצאים את עצמם השפחה הקטנה ועכברוש המחמד שלה, יוצאים למסע עם הדרקון הקשיש שהוא קצת כבד-שמיעה ומדבר בחידות כמו כל חכם סיני זקן הראוי לשמו. הרפתקאות הקבוצה – המתגבשת לצוות – מתוארות בעדינות וקוהרנטיות על שלל הסימנים המאפיינים, לדעתנו הבורה, את הסיפורים הסיניים העתיקים: החל מתיאורי הנוף, ממידות ומשקלות, מאמונות ואגדות, ממאכלים שדמיון החיך המערבי דוחה כ"איכסה", מערכות יחסים בין אנשים שבהם אלה שאין להם מתחלקים במה שיש. אני לא מומחית – בלשון המעטה – בסיפורים סיניים, אך לא מצאתי שום סדק שקלקל לי את ההרגשה, שמדובר באמת בתיאור אותנטי של סיפור יפה מימי קדם.

קרול וילקינסון היא סופרת ילדים אוסטרלית עטורת פרסים, שזה כנראה ספרה הראשון שתורגם לעברית. קסמו של הספר הוא שגם ילדים יכולים לקרוא ולהנות ממנו, ומבוגרים המוכנים להיסחף עם סיפורי אגדה יהנו ממנו מאד. אולי הוצאתו לאור לילדים (גרף צעיר) נובעת מהעובדה שלמעשי האכזריות המתוארים בסיפור יש הסבר מובן על ידי הקוראים. רעב או בורות, אמונה שהקרבת קורבנות אדם, נניח, תביא טובה על כלל הקהילה. רדיפת-בצע, טפשות, נאמנות עיוורת לשלטונות, כולן סיבות תקפות למעשי אכזריות בסיפור הזה. בספרי מבוגרים מתוארים מעשי אכזריות "סתם", ללא הסבר. אכזריות לשמה, ההופכת את קריאתם למפחידה ובלתי ניתנת להבנה על ידי ילדים.

כריכת הספר המקסימה ותחילת כל פרק מאויירים באופן המרפרר על הציורים הסיניים העתיקים - על ידי לנה גוברמן. התרגום של ענבל שגיב-נקדימון מוצלח מאד. הבנתי שהוא הספר הראשון מתוך טרילוגיה, שהיה בדעת ההוצאה להוציא לאור אך הם התחרטו בינתיים. נהניתי מאד מהספר הזה, העומד בפני עצמו גם בלי המשכיו. הוא הצליח לשפר לי קצת את מצב הרוח ממה שקורה לאחרונה באגף מעשי הטיפשות והאכזריות של המבוגרים.

ספר קסום.
בהתחלה היה זה רק חמוד. ולא יותר מזה.
בהמשך, הילדה מגלה את שמה, מגלה את ייעודה, מגלה את חבריה האמיתיים, חווה כעס, כאב, שמחה, עצב.
מגלה את העולם, מגלה את החיים, מרכזת את כוחה, והופכת לחזקה.

מאוד נהנתי לקרוא את הספר, ולמדתי ממנו.
במהלך הספר הדרקון אומר הרבה משפטי חוכמה;
משפטים עמוקים, בעלי משמעות גדולה.
כשקראתי אותם, עצרתי לרגע, העמקתי בהם, חשבתי על משמעותם, חיפשתי את משמעותם, ולמדתי.

ממליצה לכל אחד לקרוא, גם בשל הסיפור היפה, גם בגלל שזה על דרקונים, וגם, במיוחד,
על המשפטים.

אני כבר לא יכולה לחכות שהספרים הבאים בסדרה ינוחו בין כפות ידיי, ואזכה לפתוח אותם, ולקרוא סיפור אחר.

קארמה- "מושג פילוסופי שמקורו בדתות הודיות, שמתאר מחזור מלא של יחסי סיבה-תוצאה. זהו סך כל מעשיו של האדם - בעבר, בהווה ובעתיד. השפעתם המצטברת של המעשים משפיעה באופן ישיר על המציאות ומכך משתמעת אחריותו האישית של כל אחד על חייו." (ויקיפדיה)

אז ככה- תמיד הייתי ילד של קארמה.
מאז שאני זוכר את עצמי, אני חושב לעצמי בראש על כל מיני דברים שעשיתי לאחרונה, וכל מיני דברים שקרו לי לאחרונה, מקשר ביניהם, אומר לעצמי מה כדאי לי לעשות יותר ומה אסור לי לעשות..
למשל: לאכול מגנום לבן ולשיר שיר מסויים (אני לא הולך להגיד איזה ^^) באותו זמן יגרום לי להיות חולה יום למחרת. לא לאכול יותר מדי ממה שאסור, לעזור לככה וככה ילדים בשיעורי בית יביא לי ציונים טובים, מלא דברים מטורפים כאלה. לא אמונות תפלות, אלה יותר.. מעשים לעולם שיביאו לי תוצאות כלשהן. כל בחירה גורלית. אני לא מאמין במזל.

פינג היא שפחה. היא לא יודעת שקוראים לה פינג, או בת כמה היא, או.. מה יש בעולם שמחוץ לארמון הקיסר.
עד שאחד הדרקונים שבו היא מטפלת מתנהג מוזר ומתחיל לתקשר איתה באופן על טבעי. יום תמים אחד הוא אומר לה לקחת את האבן הסגלגלה שמוחבאת בצד האסם ולצאת איתו למסע ארוך אל האוקיינוס.
פינג יודעת שהמסע הולך להיות קשה ומפחיד, במיוחד לאחר שגדלה בחדר אחד צפוף במשך 11 השנים שבהן היא חיה.
אבל היא בוחרת לעזור לדרקון (ששמו דאנזה) ועולה על גבו עם שום ציוד מלבד אבן מוזרה ועכברוש מחמד. והמעשה הזה כל כך אמיץ מבחינתי, אמיץ אבל.. לא חכם במיוחד. אבל אמיץ. בהחלט אמיץ. היא עוזבת הכל רק כי דרקון שמתקשר איתה במוח אומר לה שהיא נבחרה להביא את האבן הקסומה אל האוקיינוס הגדול. דרך אגב- היא לא יודעת מה זה אוקיינוס.

במהלך הספר טועמים מאווירת סין העתיקה, ממנהגים עתיקים, אמונות עתיקות, אפשר ממש לדמיין את הנופים שאותם עוברים פינג ודאנזה בדרך אל האוקיינוס.
יש קטעים קצת לא הגיוניים ומוזרים (נהגת הספינה שלהן/החתול שלה הופכת למכשף שמנסה משום מה לגנוב את האבן, כוחות קסומים שמגיעים משום מקום.. דמויות לא קשורות..).
אבל בכללי נחמד, המסע הזה.
הבעיה הגדולה (מאוד) מגיעה בסוף. ואני מרשה לעצמי לפרט על הסוף כי אני מניח שאף אחד מהקוראים לא בדיוק מתכוון לקרוא את הספר (הוא מיועד יותר לילדי יסודי, למען האמת 0___0)

השניים מגיעים אל האוקיינוס. סוף כל סוף.
ופתאום.. "הממ.. פינג. אני מעופף לי עכשיו אל עולם מקביל ואסור לך לבוא. אה, נ.ב- האבן הזאת הייתה כל הזמן הזה בעצם ביצה שלי, אוי, היא בוקעת עכשיו? תטפלי בו, טוב? מאמין בך. ביוש".
למה זה מגיע לפינג? למה?
היא עזרה לדרקון הארור כל הדרך בשביל להיות.. אמא של דרקון קטן? לא! היא רצתה לגלות עולם, לצאת לחופשי! אז כן, היא התחייבה על הדרך לעשות מעשה טוב וללוות את דאנזה, אבל לא לחיות ככה את שארית חייה. והקטע הוא שהיא מקבלת את זה באדישות. כמו רוב הספר הזה. "היי. יש כזה דבר כשפים? מגניב" "דרקון מתקשר איתי בראש. יאי לי".
חבל, כנראה שהעולם לא פועל לפי קארמה למרות הכל.

לא מומלץ כל כך לקרוא את הספר. הוא יותר בשביל להעביר את הזמן בעת מצוקת ספרים, ורציתי להבהיר לכם את זה, קוראים סימניה. שלא תפלו בפח, כמו שפינג נפלה.

איזה ספר.
מקסים, ממכר, קצבי...ומאכזב.
בסופו של דבר, מאוד מאכזב.

הסיפור מתחיל בצורה נחמדה, מסופר על השפחה שמשרתת את שומר הדרקונים האכזר, שמעלליו מתוארים לאורך החלק הראשון של הסיפור, מנקודת המבט של השפחה.
כשהשפחה הצעירה נכנסת למכלאת הדרקונים, קשר מיוחד מתחיל להירקם בינה לבין אחד הדרקונים. מאז הסיפור נהיה טוב יותר ויותר.
הבריחה הנועזת, הקרבות האמיצים, המסע המפרך, והקשר שבין הילדה לדרקון מתהדק. וזאת בדיוק הבעיה. הדרקון והילדה עוברים מסע ביחד, מצילים אחד את השני, שומרים אחד על השני
ומוכיחים נאמנות. לפחות הילדה.

ספויילרים רציניים ועצבניים, זהירות!
ואז מגיע אדון דאנזה, ופשוט זורק את הכל! הוא בוגד בפינג עם שומר הדרקונים שהוא אפילו לא שומר דרקונים אמיתי, ובורח.
ופינג נשארת בדיכאון. בחלק הזה הייתי בטוחה שוונג צאו רימה את הדרקון, לא רציתי להאמין שקרול וילקינסון פשוט הרסה את הספר שלה. אבל מתברר שכן.
ומה שהכי הפריע לי, הוא שפינג סולחת לדרקון כל כך בקלות!
סוף ספויילרים עצבניים

אני מזכירה לעצמי שאני לא יכולה להתפרץ בכתיבת ביקורת, ומצנזרת את הקללות.

לדעתי הספר היה יכול לקבל אפילו חמישה כוכבים ללא הסוף המרגיז.
אני מקווה שתבינו למה נתתי לו רק שלושה. בגלל הסוף, ובגל לההתחלה הצולעת מעט. אני אקרא את הספרים הבאים בסדרה, אבל ללא ציפיות רבות.

ילדה סינית שלא יודעת אפילו את שמה עובדת אצל שומר דרקונים. הוא מעביד אותה קשה. היא נקשרת לדרקון והם יוצאים למסע לעבר האוקינוס.
זו עלילת הספר, כמובן שבדרך יש להם סכנות רבות וזה מה שהופך אותו למותח.
אני חייבת להגיד שמעולם לא קראתי ספר שהגיבורה שלו היא סינית, זה חדש בישבילי.
הספר פשוט משך אותי עליו, קראתי אותו כל היום.
העלילה של הספר מתפתחת יפה, אין בו רגעי שיעמום הוא זורם. התרגום מצוין והכתיבה איכותית.
אז מה מפריע לי בספר?
הוא צפוי מידי, ידעתי הכל מראש. זה קצת מעצבן שהספר צפוי.
לסיכום הביקורת: צפוי אבל יפה, מומלץ!

דרקון ידידותי? כן יש דבר כזה.
דרקון מדבר? אין דבר כזה, קול פנימי שמתקשר עם מי שנועד להיות שומרו, נשמע כבר קצת יותר מתאים.
ילדה הגדלה באזור נידח עם מי שאמור להיות שומר דרקונים, דואגת ומטפלת בדרקונים, זוכה ליחס משפיל.
מה קורה שפתאום היא מתחילה לשמוע קולות שלא שמעה לפני כן ומסתבר שזהו הדרקון המדבר אליה? מסע מרתק ומופלא על כנפי הדמיון, או שמא כנפי הדרקון? תהנו.

אני נורא אוהבת ספרים על דרקונים.
הספר מתחיל עם ילדה שנמכרה להיות שיפחה למשרת המלך שאמור להיות שומר הדרקונים.
היא נמכרה מאז שהייתה תינוקת אין לה שם ולאו הבעלים שלה כל הזמן מנסה להכות אותה ומעביד אותה יותר ויותר.
היא מתחברת לעברוש שהופך לחיית המחמד שלה. היא עושה את מטלות של מעבידה בכך שהיא אמורה להאכיל את הדרקונים. שמוחזק בכלא בלתי ראוי. כל זה הינה רק ההתחלה.
החיים שלה משתנים כאשר הקיסר פתאום מגיע ואז...... לא אגלה צריך לקרוא את הספר.
אני מאוד ממליצה. למרות שהסיפור משנת 141 לפני הספירה הנוצרית, שווה מאוד קריאה קליל ביותר גם מבוגרים שבינינו.
לא הצלחתי להוריד מהידיים. בכל הפסקה שהיתה לי במשמרת ובהסעה ואח"כ עד שסיימתי.
מומלץ ביותר. מירה

-(עבר זמן מאז הביקורת האחרונה)-

שומרת הדרקונים הוא סיפור על נערה שלא יודעת שמה (אלא רק לאחר מכן) העוזרת לדרקון ששמו דאנזה לעבור לאוקיינוס.
ההתחלה בהחלט הזכירה לי התחלה של סרט- הראו נערה שמשרתת איש גס רוח בגלל שמכרו אותה לעבדות, והיא כל יום מתגנבת שבור בו נמצאו דרקונים ומאכילה אותם בחשאי, משהו שאדונה לא היה עושה. לאחר מכן, היא ואחד הדרקונים נמלטים משם ומתחילים את המסע הגדול בחייהם.
במאה העמודים הראשונים, הקצב של הסיפור היה טוב, לא קרה הרבה אך גם לא מעט, ואחר כך הקצב של הסיפור קצת האט אבל עדיין היה מעניין.
רוב הדמויות הן די נשכחות, אני זוכרת רק את שני הראשיים: דאנזה (הדרקון) והנערה (שמגלה ש(ספויילר) שמה פינג לאחר מכן (סוף ספויילר) , לקח לי זמן להתרגל אליהם משום שרואים שהנערה עדייך צעירה ועדיין לא פיתחה גישה למסע הזה (כלומר, כשמישהו חדש לעולם כלשהו, קשה לנסות להבין אותו וגם לא קל לראות את האישיות של האדם כשהוא מגלה אותו) - מצד אחד, רוצה לעזור לו כי הציל אותה, אבל מצד שני רצתה לחזור לביתה כי לא מכירה היא את הדרקון והיא פחדה מהעולם שבחוץ.
הדירוג שלי לספר הוא 4 כוכבים כרגע, אני חושבת שהכתיבה הייתה די זורמת, הסיפור נשמע טוב לספר אחד (ולפי מה שהבנתי זה טרילוגיה)
הכי הופתעתי מהסוף אני לא מאמינה שהם הלכו לכיוון הזה!!
אז לסיכום, אני חושבת שהספר הזה כן ספר טוב אבל הוא כו זרם לאט ואם באמת יתרגמו את הספרי האחרים אני בהחלט רוצה לקרוא אותם כי הסופרת רשמה סוף פתוח ובהחלט התחלה של משהו חדש.

(וכן הביקורת הזאת די מבולגנת)

לא קרוב לאגדה סינית עתיקה ופשוט לא טוב לקרוא אותו אני פשוט לא אהבתי אותו הוא אלים