וואו.
אני רוצה לציין שאני בן 14, ושבאתי לא מוכן לסיפור, אבל, הוא לא נורא מבחינת התוכן לדעתי. הספר מלא בתיאורים על פציעות מצמררות ובתיאורים מיניים מאוד, ובכל זאת אם החשש הוא תוכן פוגעני, אם תיאורים מיניים מפורטים (מהלכים מיניים, ופירוט בינוני?), ותיאורים של פציעות גם כן, בינוניים (לא ברמה של סרט אימה, קצת פחות) הם החשש שבגללו אדם מעל גיל 13 שכבר נכנס לחטיבת הביניים וכנראה נחשף כבר לתכנים כאלו ואחרים לא רוצה להתחיל לקרוא, אני לא מאמין שיש לו סיבה לחשוש.
הפרוייקט שלקחה על עצמה קרוליין קפנס כשכתבה את הספר "את" הוא לא פשוט.
לכתוב מנקודת המבט של "נוול" (שנוי למחלוקת) פסיכופת ואובססיבי, שמסוגל להרוג בשביל אהבת חייו שרק פגש, זה לא דבר פשוט.
בתחילת הקריאה, שהתחילה לאחר רכישת הספר ללא שום התבוננות בתוכנו לפני כן, שהיתבררה כהצלחה מסחררת, התבאסתי.
שילמתי כסף על ספר שאני לא מסוגל לקרוא. כשהתחלתי לקרוא סגנון הכתיבה נראה לי נורא, מחריד, בלתי נסבל וכמעט בלתי קריא. אבל קניתי אותו כבר, אז החלטתי לתת לזה עוד צ'אנס. ההחלטה הכי טובה שעשיתי בזמן האחרון, ווואו, על איזה ספר נפלתי.
"את" הצליח בצורה מטרידה להפליא, או בצורה מפליאה להחריד, לשתול בי סימפטיה כלפיי ה"נוול", הדמות הראשית "ג'ן", וגרם לי להסחף אל תוך הסיפור המדהים, המזעזע והכתוב היטב הזה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
