"הסופרת מאד פורה וכותבת בעיקר לנוער. לא נראה שהיא מכבדת במיוחד את האינטליגנצייה של קוראיה. היא הכפיפה עלילה מופרכת במיוחד לרומנטיקה הזוייה. הצחיק את הקוראת ניסיון ניחוש לשיא המופרך הבא (התעופפות מעל צוקים מושלגים? יש.) "

"אין מה לומר על הספר הבנלי והחד-סטרי הזה."

"סיפור ששיעמם אותי עד מוות ונטשתי. לא הצלחתי לאלץ את עצמי לחזור ולקרוא. "

"3/4 ספר הוא תיאורים של פריטים ממותגים: ביגוד, מכוניות, יאכטה, מטוס... והתנהגות דוחה של נערות גולד דיגריות. טוב, בסדר."

"נושא מעניין דווקא, אבל כל כך לא אמין ומפוטפט, שאינו מאפשר הזדהות או עניין."

"הוא לא שווה ביקורת מהסיבה הטריוויאלית - הוא כתוב כמו מותחנים שכבר קראנו ונופל מרובם בגלל החקיינות והעליבות. אז מה (עוד) יש לומר עליו?"

"חברוּת בין 4 נשים בלואיזיינה. שיעמם אותי ממש. "

"הסיפור (פחות או יותר עד אמצע הספר שנטשתי) עוסק באלמן שנשאר עם ילד קטן, לא מצליח לצאת מהאבל וכותב לאשתו מכתבי אהבה לפי בקשתה... בית העלמין במונמארטר הוא המסגרת הסיפורית. ספר בנאלי ללא שום רעיון חדש, אפילו על בלוטות הרגש הוא לא הצליח ללחוץ. "

"ניסיתי פעם, ניסיתי עוד פעם. הספר פשוט משעמם. "להתבטל היא מטרה ראוייה" - את זה הבנתי בשלוש שורות. בשאר הזמן 285 עמודים הוא חוזר על אותה מנטרה באמצעות דוגמאות והסברים. אין לי התנגדות לרעיון - אני מממשת אותו חלקית כשאפשר. אבל שטף המלים פשוט מפריע לי להתבטל."

"יומן של אוהב היסטוריה החולה על פרטים: כתוב מעניין עד טרחני, מספר בפרטי פרטים את סיפורו של היידריך והניסיון להתנקש בחייו. לא התעניינתי, בעוונותי, וקראתי בלי חשק."

"אין חולק על גאונותו של מר פיינמן. הוא כנראה היה מעבר לגאונות גם בעל חוש הומור ענק ואיש חיובי. אבל לכתוב הוא לא ידע (טוב להשאיר איזה כישרון לאחרים) והספר הוא נפילה ואכזבה."

" ספר דו-קוטבי. מצד אחד תולדות נערה שנישאה לאיש הלא נכון - ממשפחה של מופרעים. הצעירה מסתבכת, מואשמת על לא עול בכפה, מוותרת על ילדיה שנמסרים לאימוץ. 20 שנה אחרי האירועים האלה היא מתגייסת להציל את ביתה ומסתבכת עם כת רצחנית של מופרע שנמצאת בחגורת התנ"ך. אם יש משהו שאינו מוזכר בספר (כולל הטלת מום, השמנה חולנית, הכשת נחש, אינדיאנים, שמאנים, אונס, אלכוהוליזם ועוד) לא ידעתי איך לכתוב על הספר המופרע הזה..."

"מה אפשר לומר על סופרת שהספר שלה מותח מהסיבות הלא נכונות? יש בו ליטרים של דם, גוויות מרוטשות, עינויים, השפלות, מיתות משונות, התעללות בילדים... חסרה לו רק סיבה מתקבלת על הדעת להשתוללות הזו, שנמשכת 314 עמודים. גם פושעים ורוצחים לא עושים דברים בלי סיבה. והסיבות שנותנת פטרסון הן כל כך רחוקות מאפשריות, שזה ממש מביך."

"ספר מתח שמבוסס על תופעות קיימות של ילדים שנפלטים מחייהם וחיים ברחוב, חשופים לסכנות ולהתקפות. הספר ממש גרוע. מאד מניפולטיבי, כתובעם כמות גדולה של קישוטים פיוטיים כביכול, אמנם מותח לפעמים אבל בעיקרעושה שימוש ציני ומניפולטיבי לקורא."

"זה לא שהוא רע - הוא די טוב. זה לא שהוא משעמם. זה לא שהנושא לא חשוב. אבל במבחן "הספר קורא לי" הוא לא עמד. כל פעם שהפסקתי לקרוא הייתי צריכה להתאמץ כדי לחזור אליו. אני לא מאמינה במאמץ בקריאה (או בכלל)."

"לפי הספר הזה, מרטן-לוגאן היא פסיכולוגית קלינית גרועה וטוב היא עושה שהיא מחפשת מקצוע חלופי. לפי הספר הזה מרטן-לוגאן היא סופרת גרועה, וכדאי שתמשיך לחפש."

"ניסיון לכתוב על תרבות זרה. לא מקורי במיוחד (התרבות הזו מבוססת על נקבות שיוצאות לחלל וזכרים המחכים בבית) לא כתוב טוב במיוחד. מסר מבולבל."

"מה אפשר לכתוב על אוסף הקלישאות הזה? סיפור לא מאוזן על מלון על חוף מקסיקו, אליו מגיעים זוגות מאמריקה לקבל טיפול בזק בזוגיות שהתקלקלה ולחזור הביתה מתוקנים. עד שנטשתי - במחצית הספר - לא מצאתי מילה אחת מקורית או חדשה."

"איך אפשר לכתוב ביקורת על ספר שאין בו משפט מקורי אחד, רעיון בלתי משומש או מבנה סיפורי שלא קראנו כבר עשרות פעמים? הנערה היא סוג של לוחמת על. היא נשלפה מכלא עם עבודת-פרך כדי להתמודד עם אחרים על משרה של שומרת המלך, שתביא לה המון כסף וכבוד ואחרי מספר שנים תשחרר אותה ל... מה היא תרצה לעשות? היא יפה מאד, השמלות שלה מדהימות (סופרת כתבה את הספר) וחוץ מזה - התכנים (כאילו) פמיניסטיים, ברוח התקופה הנוכחית. איכס."

"מותחן(?) במיטב המסורת המופרכת של המותחנים בהם יש תעלומה מהעבר הנמשכת גם בהווה. אין התנהגות אחת, של מי מהדמויות בספר, שהיא מתקבלת על הדעת. היתרון היחיד של הספר הוא קריאותו. וגם היתרון הזה מתמסמס לו לאיטו. "

"אני לא קוראת הרבה ספרות מקור והספר הזה מדגים את הסיבה. הוא כתוב באופן חובבני, מאפיין דמויות באופן מגושם ולא אמין ואינו מצליח לשכנע אותי בהיתכנות הסיפור, למרות שהרקע מעניין והיה יכול ליצור פה יופי של סיפור."

"זקן בן 85 יוצא לחיים חדשים. הוא מתחבר לנכדו בן העשר ומצפצף על העולם: מתגרש מאשתו, מעליב את בנו ומתנהג כמו מתבגר הכי טמבל שיש. הספר בעיקר משעמם."

"אז ככה: האיש משום מקום מכה שנית. איכשהו מישהו מעביר את שמו לאלה הזקוקים לעזרתו (לא מדובר בהנחת רטיות קרות למצח, כמובן) והוא מתגייס בלי לחשבן. הדוגמה ששברה אותי היתה שהוא פלש לאיזה חור בו קרבות כלבים והימורים. הוא נפל לבור בו נמצאו הכלבים, קיבל קצת נשיכות ממכונות המלחמה הרצחניות, הצליח לחסל את הרעים (לא הכלבים. אלה נהרגו רק דרך אגב) ותוך כדי מנוסה אסף כלב ששימש כפתיון - מגזע שבעצמו שוקל כ-50 קילו בבגרותו. את זה הוא עשה, כאמור כשהוא פצוע וגם עם זעזוע מוח מפציעה קודמת... טוב, זה הכי קרוב לדני הרואה ואינו נראה, אני חושבת..."

"חיבור של קלישאות מתח אחרות יוצר את הספר הזה שמנסה בכוח להפחיד (ולא מצליח להפחיד אפילו אותי) על ילדים נחטפים ונרצחים בעבר ובהווה, פושע איום שיושב בכלא ונראה כאילו הוא איכשהו חוזר על מעשיו, ולקינוח קצת קישוטים אל-חושיים כאילו מפחידים. עלוב."

"סיפור מייגע על סופר מפורסם, נשוי ואב לשתי בנות, שאשתו נעלמה יום אחד לפני 12 שנים, לא לפני שכתבה לו מכתבים בהם תיארה את חייהם (כלומר כאילו הוא לא שם...) וטמנה כל אחד מהם בתוך אחד מאלפי הספרים שהוא אסף באובססיביות. משעמם ומוזר, או להיפך."

"הוא כל כך מתאמץ להיות מיוחד ובוטה, שקיבלתי התכווצות שרירים... כתיבה סבירה הנקטעת מפעם לפעם בהצהרות מתארכות."

"העולם אותו מתאר גריר הוא עולם מאוכלס הומוסקסואלים (או גברים סטרייטים מגוחכים) והדמות שהוא מתאר עלובה במיוחד: סופר עוד מעט בן 50 שיכול להתגדר רק בקשר עם משורר מפורסם, כשהוא היה בן 21 והמשורר באמצע שנות הארבעים. חופר ומנדנד, קשה להתחבר למי מהדמויות המופרכות המאכלסות את הספר המשעמם הזה. פרס פוליצר נראה מאד עלוב כאן."

"חיבור קצר, מחולק לפרקים קצרים של סופר בלגי שחי בשווייץ (כבר זה גורם פיהוקים...) שהיה אנרכיסט ומת - לא מצויין איך - בגיל 52. הרעיונות שהיו כנראה חתרניים בזמן שנכתבו נראים היום קצת עלובים. כמו מתבגר שאומר דברים כדי להדהים את שומעיו. "הייתי רוצה שהתאבדותי תכניס קצת כסף לנושי" (זה מצוטט על הכריכה) או "הנישואים עלולים להיות משהו נורא ואיום" (מה אתה אומר!!!) בקיצור לא שווה השקעת זמן."

"סיפור תמוה ומופרך על ילדה בת 7 שיוצאת לחופשת חג המולד עם אמה ובן זוגה ואביה ובת זוגו. יש בסיפור גם ארנב דמיוני, גמילה מאלכוהול, חץ שנורה במערכה השלישית, פרידות כעס ואהבה. בקיצור - הסופרת לא התקמצנה על אלמנטים בסיפור, והוא דומה לסרטים שנעשים על חג המולד: סנטימנטלי במידה עם סוף טוב, כיאה לחג. ספר ממש מיותר. "

"פעם כתבו ככה ספרים: 609 עמודים(!) המון תיאורים, סיפור מופרך עם דמויות לא-אפשריות. אבל פעם העדיפו סיפורים מופרכים כי את המציאות הם חוו בעצמם... סיפור של מתבגר שהוא כזה ילד טוב שמתחשק לך לאמץ אותו. הוא חכם ומנומס, אבירי משתף פעולה וגם ספורטאי. הוא שרד טרגדיה משפחתית וסיפור משפחתו - אפילו אנדרסן היה מרים גבה. מי שאוהב אגדות מתוקות ולא רוצה שהספר ייגמר."

"שטויות מופרכות, הסיפור כל כך מעוקם לצורך העלילה, שעוד רגע יתפרק לגורמים. שום קטע בו אינו מעורר אמון, למרות הניסיון להקנות לגיבורים מעטה של גישה חיובית. מגוחך ומופרך."

"ספר מעייף עם שפע פרטים קטנוניים על משפחה שמוצאה ממיין. לא מלהיב בשום היבט, למרות שהכתיבה, כנראה, טובה. "

"הוא נמצא לי על המכשיר. "קראתי" אותו המון זמן - בין פגישות וכו'. לא זוכרת על מה הוא. נדמה לי שהגיבורה היתה טייסת בצבא (למה?) בעלה נרצח. אחותה נרצחה. יש לה חשדות. יש לה חברים. כל העסק - הכתוב מותח - מתפוצץ לך בפרצוף. אין שום קשר בין הכתיבה המייצרת מתח לבין העלילה הלא ברורה. הסופר כותב לחשבון הבנק שלו, ומי שקורא אותו - מגיע לו."

"מופרך, מלא הנחות בלתי מתקבלות על הדעת, עוסק בחברות כאילו וסודות כאילו."

"עוד ספר המבהיל אותנו מהחברות הגדולות המפירות את פרטיותנו ומשחקות לנו במוח. והפעם - התמכרות למסכים. לא משכנע למרות המציאות הקיימת."

"מה עוד אפשר לומר על סיפורי חלכאים ונדכאים שטרם נאמר? כמה אפשר להשתמש בחמלה של הקורא כמטבע קשה? נמאס לי הז'אנר הזה, שדווקא עולה כפורח היום."

"פיוטי. מלא תובנות. אליגורי. מוכן ומזומן להיות "ספר המתנה הבא" למי שכבר קנה את "העץ הנדיב", "הנסיך הקטן" ו"ג'ונתן ליווינגסטון השחף"."

"השיעמום אחז בי חזק והעינים נעצמו במהלך הקריאה. כתוב כמו יומן - קמתי, התלבשתי, הלכתי בתוספת הגיגים."

"הגעתי ל מאתיים ומשהו עמודים מתוך 474. משעמם בעיקר. דמות הפסיכולוג ממש תמוהה, כנראה הוא צריך טיפול דחוף. נמתח ונמתח ולא היתה לי סבלנות."

"הצורך להתפרנס מריץ כותבים לנסות לעשות מה שהצליח לקודמיהם. הספר בנלי ומשעמם, מהדהד ספרי נוער בז'אנר ללא שאר רוח. אני מבינה את הרצון להתפרנס וגם להתפרסם. אבל למה ככה?"

"נסיתי, בחיי.מתוך ארבעה סיפורים קראתי את הראשון "ליזה המסכנה" ואת ראשית ואחרית דבר. שתי האחרונות - ממתרגמים ידענים בספרות הרוסית - הן מסות נפוחות ומלאות מלל שממליצות על הספר. הסופר יליד אמצע המאה השמונה עשרה היה אחד המשכילים הרוסיים והושפע מרוסו הצרפתי וסטון, האנגלי.ובספר עוד שלוש מהנובלות הבולטות ביותר שלו- דבר ההוצאה. הסיפור עצמו הוא כמיטב המסורת הרומנטית-סנטימנטלית, מספר על ליזה - בת איכרים יפהפייה, שתמימותה וטוהרה הם נכסייה העיקריים. ליזה מתאהבת באציל אחד, בחור נאה ואדם טוב אבל חלש (כדברי הסופר). גם הוא מתאהב בה, אבל אבוי! ברגע שליזה מוותרת על תומתה החלש הזה מפסיק להתעניין בה והסוף הנורא הוא מה שאתם משערים כבר - תדענה הבנות לשמור טוב טוב את תומתן כי בלעדיה לא יאהבו אותן... "

"על פניו מציג בעייה רלוונטית בעולם בו אנו חיים. אבל הסופר (?) רצה לתפוס מרובה וכשל."

"לא ספר רע - תערובת של פנטזיה ומותחן משפטי. אבל קשה היה לי לעקוב אחר ההתרחשויות - משהו שם מבולגן. "

"ניסיון (נוסף!) לתאר את העולם הבא. והפעם – קבלו את הגהינום. זה שכבר ניסו לתאר אותו אינספור פעמים, לא מונע מגיילס לנסות גם. מדובר בספר נוער, לכן יש גם אהבה (אמיתית ואפלטונית) עזה כמוות, עם דמות שאמנם באה "משם" אבל לא שייכת "לשם". מה אגיד לכם – כנראה שהדמיון האנושי חייב לחזור לתבניות מקובלות... "

"ספר אימה לנוער. אם הוא היה אדם - יש כמה שמות גנאי שהוא היה מקבל."

"ספר שנטשתי מתוך שיעמום. תאור קורות ארבעה אחים ואחות. דמויות מוזרות ומופרכות וסיפור שאינו מתקדם לשום מקום."

"לא מעניין במיוחד, לא מותח במיוחד, דמויות הזויות, ילדים שאיכות הסביבה בפיהם אבל הם דגים דגים, שאיכות חייהם מן הסתם חשובה הרבה פחות."

"סיפור מעצבן על זקן המתעורר בחדר סגור(?) ולא זוכר מה היה ומה הווה. יכול היה להיות מעניין אבל למעשה הוא משעמם ומקומם עליו את הקוראת."

"סיפור שמרוב ניסיון להיות מקורי ומתוחכם יוצא מפוזר והזוי. תאור מפורט של רצח מזוויע, דמויות הזויות עלילה לא ברורה. חבל על הזמן במשמעותו המקורית."

"סיפור רומנטי על בן הטוחן שיצא עם כינורו לעולם הגדול. הוא מתאהב, הופך את סדרי עולם (פרחים במקום תפוחי אדמה...) מתעצל והופך את העצלות לאידיאולוגיה. לא מעניין במיוחד, היום, למרות התווית "קלאסיקה" שההוצאה מדגישה."

"סיפור מתח לא מותח. הרצח מזעזע אבל אין לו הצדקה סיפורית. אפילו אני - שאיני נוהגת לנחש מי הפושע, הבנתי מהרגע שהדמות הופיעה. בלש נעים הליכות שאוהב לאכול דיונונים, עוזר בלש שאי אפשר להבין איך נותנים לו לשוטט חופשי... מוכרים אותו כ"הספר המצליח ביותר בתולדות הספרות הגליסאית" ואין לי אלא לתהות על איכות הספרות הגליסאית..."

"כשהוא כתב את "הגשרים של מחוז מדיסון" הוא בודאי הופתע מההצלחה. זמן עבר, הוא ניסה לחזור על ההצלחה אבל יש לו רק מיתר אחד בכינור. שוב אהבה בלתי אפשרית ממבט ראשון. הוא פנוי וסוער, היא תפוסה וענוגה. יש גם הודו - למי שהיא מהלכת קסם, סוד לא הגיוני ואופנוע. "

"כל כך השתעממתי מכל המיילים (המופרכים) האס.אמ.אסים המתקשקשים, ועוד כהנה "עדויות" שכבר לא היה איכפת לי מה קרה באמת. יש גבול."

"שיעמום ופטפטנות במסווה של שום דבר. פוזה בכריכה."

"ספר מתח כל כך צפוי ולעוס שנדמה לך שכבר קראת אותו פעם. לא גרוע, לא טוב, סתם."

"עולם בו אנשים חיים חיי נצח וכמובן אינם יולדים ילדים. כל מה שזקן הוא מאוס בסיפור, כל מה שצעיר הוא יפה וחדש ומעונה. "

"שיעמום בלתי פוסק. והספר הזה עוסק ביהודים באמריקה - שיעמום בפי עצמו, ומוכיח שהם אמריקאים משעממים עם אידישע מאמא. "

"בנאלי. רעיונות מקובלים ונאורים. אי אפשר להתווכח איתו."

"ספר כל כך משעמם, נטשתי בעמוד 161 - קצת פחות מחצי ספר. אי אפשר להאמין שזה נסבו הגדול. אבל הוא היה הראשון, כשנסבו עוד לא היה כל כך גדול..."

"ספר עיון בתחפושת של רומן. אף אחד משניהם אינו מעניין. נטשתי."

"סיפור מופרך. המתח נבנה על מה שלא מסופר, ועל "אווירה". השאיר בי טעם תפל של אכזבה."

"רעיון חביב לכתוב סיפור המחקה את הסיפוריות הסינית העתיקה. הביצוע נחמד בעמודים הראשונים. אחר כך נמתח ולא שיכנע אותי להמשיך לקרוא."

"ריצ'ר של הספרים המאוחרים אינו מספק עבורי את הסחורה. העלילה כל כך מופרכת שאני מאבדת קשר עם הספר בכל פעם שאני מפסיקה לקרוא. "

"הז'אנר של ילדים חכמים שגדלים במשפחות לא מתפקדות. זה בערך הסיפור. המספרת היא בת 12 ומתחשק לחבק אותה. האמא בת שלושים וכמה ומתחשק להעניש אותה על הורות לא משהו. אני בעיקר השתעממתי."

"נטשתי באמצע. הנושא מעניין אבל הספר שיעמם אותי. "

"קללות במקום דיבור. יומרה להפוך להולדן קולפי של המאה ה21 - לא אמין בשקל. ובעיקר משעמם נורא."

"ספר מתח גרוע. הגיבור הוא פתולוג המרגיש שהוא הקול של המתים(!) כתוב רע ובאופן כללי משעמם."

"ספר פשטני. סיפור בנלי מסופר באדישות ומשאיר את הקוראת אדישה."

"מרוב ניסיון להיות ייחודית, מאזל כתבה ספר משעמם ומפוזר. ומופרך עד נלעגות."

"ניסיון לדמיין חיים עם פיתוחים רפואיים מעוררי דילמות מוסריות. הצרה שהסופרת לא ידעה איך לתאר את חייהם של האנשים החיים עם הרפואה הזו, ויצא לה רומן נטול חזון על חיי נערה."

"גם כי יש אלפי התייחסויות לספר הזה. אני מצאתי אותו לא אמין, כתוב רע ועושה שימוש בשואה. "

"פירוט דקדקני מצד אחד, וחוסר בניית דמויות מצד שני גרם לחוסר יכולתי להתחבר אל הדמויות בספר. "

"כל כך סתמי וקלישאתי שבא לך לבכות. אהבה ראשונה של שני בני נוער ולתוספת בית מתעלל (שלה) ומבין(שלו). שיעמום."

"מבולבל, מנסה לזעזע ומשיג שיעמום. והשאלה הנשאלת - מכל הספרים הנפלאים, למה השקיעו פה בתרגום?"

"לא מצאתי בו אפילו פיסקה אמינה אחת. וזה - תודו -הוא השג לכשעצמו. "

"לא צלח את הזמן. "הילד" בן ה 37 - בן מפונק של אב קפדן ועשיר ואם מטומטמת, חי בבית ההורים ומנהל חיים של טיפשעשרה מצוי. אה, כן, הוא גם בלש. בערך. נס ליחו."

"אחד מאלפי ספרים שעולים כל הז'אנר - בני עשרה בקרב הישרדות לחיים ולמוות, עד המוות. גם אם זה היה הספר הראשון בנושא הוא היה מופרך ומשעמם. אבל מהיותו הספר המי יודע כמה, הוא משעמם שבעתיים."

"סיפור רומנטי מבולבל, עבר והווה, סודות, אהבה מתקופת המלחמה, אהבה עכשווית, ספרים, סבתא וכו'... "

"איך הופכים סיפור מעניין לשיעמום? מתארים המון ארועים היסטוריים וקוטעים את רצף הקריאה."

"כתוב כמו הפרקים שפורסמו פעם בהמשכים בעיתון - כל פרק חייב לזעזע ולמתוח. בעיקר השתעממתי מחוסר האמינות."

"מועתק רובו ככולו מספרי נוער - הישרדות אחרים כמו "משחקי הרעב" ו"מפוצלים"."

"יש בו הכל - גבר, אישה, אנגליה, תורכיה, בושם, ציורים...חסר רק עניין ואמינות."

"רומן פנטזיה למבוגרים שמתנהג כמו ספר נוער. החלק ה"בוגר" מושג באמצעות תחקיר היסטורי, כאילו. השתעממתי. "

"אם רק היה מעניין! חורף קררר, הגיגים של מת, משפחת פשע, אונס, גופות תלויות, הכל רק לא עניין."

"גרוע, נע בין רומן רומנטי מופרך למותחן מופרך עוד יותר. אם הסופר צרפתי - הוא מחקה ספרות אמריקאית קלוקלת."

"ספר משעמם עם אג'נדה."

"קראתי פעם ואני לא זוכרת. נסיתי עכשיו ולא הצלחתי להמשיך..."

"עוד סיפור פנטסיה ארוך ושגרתי בו האוכלוסיה מנוצלת, האצילים אכזרים והגיבורים נרדפים."

"הוא אנכרוניסטי ומשעמם. חבל על רעיון מבוזבז."

"סיפורי פלשתינאים-ישראלים בהלסינקי על רקע תככים פתטיים של הקהילה היהודית שם. יותר משעמם ממה שזה נשמע. מוכיח שלא כל ספרות המתח הסקנדינבית שווה תרגום."

"ספר מגושם ומבולבל, הכל בכל על תקופת הכיבוש הנאצי בצרפת, רזיסטאנס, ניצולים, בוגדים, כנסייה..."

"ספר שלא החליט מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול."

"נוסחתי וסתמי. "

"סתמי, מפטפט את עצמו לדעת. לא אמין, לא מותח, לא מעניין."

"ספר שמשתמש ברקע מושך (שנות השלושים בברלין) עלילה מופרכת וכתיבה של קורס לכתיבה יוצרת..."

"ספר גימיק (שנnשך הרבה מעבר לרצוי)"

"פיטפוט במסווה של "עומק", הגדרות ילדותיות במסווה של בגרות."

"ספר סתמי בעל רעיון מבוזבז"

"ספר רע, כתוב רע, עם שם מושך."

"כי הוא מעייף ומתיימר."

"לא כל ספר על תקופת מלחמת העולם השנייה, או על היהודים בתקופה זו, שווה קריאה. הוא פשוט גרוע."

"ספר מתח שמנסה - בלי הצלחה - להיות עוד משהו. הוא לא רע אבל לגמרי לא אמין."

"והפעם - משחק המלכים. ממש בזבוז זמן. דומה לספרי מתח היסטוריים בעלי תעלומה/קונספירציה/עמותה סודית."

"כי הרעיון (החמוד) נגמר אחרי שליש ספר. וכל השאר זה נסיונות החיאה."

"כי זו נוסחה שהוציאו לאור: וקלישאה עם כריכה."

"כתבתי עליו באתר שדרש בלעדיות תמורת הספר. גם כך לא הצלחתי לסיימו. לא מקורי, רע ומעצבן."

"כל מה שמעניין בו אלה חיי נשים בטהרן של האייטולות. מה שלא מעניין זה כמה הסופרת משכילה וחכמה. ומזה יש יותר מדי."

"עוד ספר שלא משאיר שום רישום."

"כולם רוצים להיות סטפני מאייר. "