"לעיתים נדירות אפשר להצביע בברור על רגע אחד או אירוע בודד שעתידים יהיו לשנות את הדרך בה אנו קוראים את ההיסטוריה באופן מובהק ועכבי. כזה היה ערב אחד בעיצומו של חורף שנת 1984 כאשר בחור צעיר עם תואר בהצטיינות בהיסטוריה של האמנות מפרינסטון, וכמעט תואר שני בכלכלה מבית הספר לכלכלה של לונדון, בשם מייקל לואיס, הוזמן לארוחת ערב עם הוד מעלתה המלכה. ההזמנה הגיע אליו דרך דודן רחוק שנישא למשפחת אצולה גרמנית והבחור הצעיר שלא הורגל באירועים מן הדרג הזה, נאלץ לשכור עניבה שחורה ולעשות את דרכו ברכבת התחתית עד לארמון המלוכה. מהר מאוד התברר כי הערב הוא בעצם אירוע התרמה ענק שמשתתפים בו כשבע מאות בנקאי השקעות, שתיים מנשותיהם ומייקל הצעיר – שידע את כל זה כיון שיד הגורל הושיבה אותו בין שתי הנשים. עד לסוף הערב אחת מנשות הבנקאים העבירה את מייקל ראיון עבודה מאולתר וכך הוא הוצנח ישירות אל חדר המסחר האגדי, באותם ימים, של ״סלמון בראדרס״. לימים הוא ינטוש בשאט נפש את התפקיד ויפרסם את חוויותיו בספר ״פוקר שקרנים״ שיהפוך לאבן דרך ביחסי הכוחות שבין בנקאי ההשקעות לבין קובעי המדיניות ואנשים מן השורה. ספרו הראשון של מייקל לואיס פיזר את מסך העשן הכבד שהפריד עד לאותם ימים בין תעשיית הפיננסים והנגזרים לבין כל מי שלא עסק בתחום, והיה לדבר הקרוב ביותר להסבר של המשבר החמור שפקד את השווקים בשנות השמונים. לואיס לא היסס להצביע על הסוחרים כעל אשמים במשבר בעודם נוטלים סיכונים על חשבון משלם המיסים ומטפחים תרבות כוחנית וולגרית המנותקת מן הנעשה מחוץ לחדרי המסחר. לואיס נזכר כי הוא חשב שהוא כותב יצירה תקופתית על אמריקה בשנות ה -80 שבבוא היום יקראו את התיאור שלו כמקרה חריג ויוצא דופן שבו ״אומה גדולה יצאה מדעתה הפיננסית״. אבל אז הוא מצא את עצמו מתאר את בועת ההייטק של סוף שנות התשעים, ואת קריסת מדינות ה PIGS באירופה, ולבסוף לאחר הפסקה קצרה שבה הוא עסק במודלים חדשניים בספורט הוא שוב נדרש לתאר ולהסביר את אחד המשברים הגדולים במאה העשרים – משבר משכנתאות הסאב -פריים שפרץ ב-2008. זהו בעצם תחקיר מעמיק על המנגנונים המורכבים שאפשרו את הזנחת הסיכונים הנוראית. הכשלים הפסיכולוגיים והמבניים שעודדו את יצירת הבועה והטעינו את פצצת המשבר במיליארדי דולרים פיקטיביים. הספר יצא כעת במהדורה חדשה לרגל יציאת הסרט התואם לקולנוע, סרט שאף זכה באוסקר על התסריט המעובד הטוב ביותר. כדי ללכד את אינסוף הדמויות שפעלו מאחורי הקלעים של המשבר ולתת לעלילה פן רומנטי -אמריקאי, לואיס מתמקד דווקא באותם האנשים הבודדים שחזו את המשבר והימרו עליו בגדול, הימור חמוץ מתוק כיון שמימוש נבואתם הקנה להם עושר אגדי ובד בבד הפך מיליוני אמריקאים לחסרי בית ועבודה. במידה מסוימת מייקל לואיס נותר להיות אותו צעיר בטוח בעצמו המביט על השווקים הכלכליים בעיני היסטוריון אומנות ומצליח לגעת בכתיבתו באדם הפשוט ובו בזמן להעביר ביקורת נוקבת ואמתית על תעשייה שלמה, תעשייה שנאלצת לשנות את פניה לא מעט בזכות היכולת שלנו להבין את תחלואיה בעזרת עינו הפקוחה של לואיס. כותבים מצליחים כמו מלקלום גדלויל ודן אריאלי רואים בלואיס דמות לחיקוי והערצה, והספר הזה מוכיח שוב מדוע. קריאה נעימה! "

"במשך הרבה שנים ההנחה הבסיסית בכלכלה הייתה שאנו, בני האדם, יצורים רציונליים להפליא. אנשים רציונליים תמיד יעדיפו להגדיל רווחים ולמזער הפסדים. אולם כבר מאמצע המאה העשרים החלו הכלכלנים אט אט להבין כי בכל מה שנוגע למפגש של האדם עם הכסף, רציונליות היא [במקרה הטוב] איננה אלא קירוב של מה שקורה באמת. אנשים גילו נטייה מטרידה לגלוש לחובות, להיות מושפעים ממצב רוח, מצורת הצגת המחירים, מהערכות מוטעות ובטחון יתר ועוד אין ספור דברים שכולם היו בהחלט ״לא רציונליים״, כך נולדה הכלכלה ההתנהגותית. אחת הדמויות הבולטות היום בתחום הכלכלה ההתנהגותית הוא הישראלי פרופסור דן אריאלי (אם השם נשמע לכם מוכר – אתם צודקים, אריאלי הוזמן למסור הרצאה בכנס מתנדבים מוקדם יותר השנה ואפילו הזכיר בחטף כמה מלקחי הספר) אריאלי הוא דוגמא מוצלחת במיוחד לעיסוקה של הכלכלה ההתנהגותית כיון שהוא ניחן באחת התכונות המרכזיות לתחום, והיא הסקרנות הבלשית. המפגש המרתק בין הפסיכולוגיה לכלכלה הוליד מקצוע אשר אינו מקבל מאליו שום תופעה בחיי היום יום ומתחקה אחר הכוחות הסמויים שמעצבים כל דבר בחיינו, החל בטיפ במסעדה וכלה ביצר הנקמנות שמקנן בכל אחד מאתנו. "לא רציונלי ולא נורא" הוא ספרו האישי ביותר מבין השלושה שכתב (קדם לו "לא רציונלי ולא במקרה" ולאחרונה "האמת על באמת") אריאלי נשען כאן על חוויות אישיות כמו הרכבת ארונית של איקאה או תסכול משירות לקוחות כושל כדי לצאת למסע בלשי המגלה את ההסברים האמיתיים מאחורי ההעדפות וההרגלים שלנו. הספר סוקר בקלילות כמות עצומה של מחקרים עדכניים ומוליך אותנו למוסר ההשכל של כל אחד ואחד מהם. הנימה האישית של הספר יחד עם ההומור מצליחים להציל אותו מלהיות דוח מחקר יבש והוא נקרא בעניין ועם חיוך. קריאה נעימה"

"זהו ספרו האחרון של הפסיכולוג הישראלי זוכה פרס הנובל דניאל כהנמן, ספר שבו הוא מסכם ברגישות ובעין מפוקחת למעלה מארבעים שנות מחקר אודות הטבע האנושי. בשונה מהרבה ספרי עיון שפשוט סוקרים תחום ידע נבחר, כאן המחבר הציב לעצמו מטרה מוגדרת שכובשת ביופיה ובפשטות שלה, הוא שואף להעשיר את "שיחות פינת הקפה" של כולנו, כלומר לתרום לאוצר המילים והמושגים שלנו זוית ראיה ביקורתית ורציונאלית, ולשם כך הוא מפליג למסע מרתק שפורש את סיפורן של שתי מערכות החשיבה הפועלות זו לצד זו במוח, האחת מהירה ואינטואיטיבית והשניה איטית ואנליטית, וקושר בהן את ההטיות החשיבה אותן גילה בשנות ה-70 יחד עם עמיתו עמוס טברסקי ז"ל ועליהן קיבל את פרס הנובל בכלכלה. ממרומי נסיונו וגילו כהנמן מספק לנו פרספקטיבה מרהיבה על ההשקפה העכשווית של הפסיכולוגיה אודות אלפי ההחלטות שאנו עושים מדי יום, ומצליח לייצר ספר קריא ומרתק ובאותה עת להניח נדבך חשוב במחשבה האנושית. וכדברי נסים ניקולאס טאלב מחברו של ה"ברבור השחור": "ספר זה הוא ציון דרך בחשיבה של מדעי החברה, בסדר גודל של 'עושר העמים' של אדם סמית ו' פירוש החלום' של זיגמונד פרויד" הספר מעורר השראה ומלא בדוגמאות מכל רבדי החיים, החל בקניה יומית במכולת וכלה בגזרי דין של שופטים שלא אכלו ארוחת צהריים, כך שכל אחד יכול להתחבר לדיון ולצאת עם תובנות חשובות. קריאה נעימה."