“סבא שלי בעלי, שהיה כנראה איש חריף ומלא אימרות לשון היה נוהג לומר שכדי להצליח לא מספיק "ברכת שמים מעל" אלא שצריך בנוסף אליה "ברכת תהום רובצת תחת". כלומר לא מספיק הכישרון והחוכמה שהן בראש ואפשר לייחסן למתת אלוה או לגנטיקה טובה, יש צורך גם בישבן בשל ועסיסי שאפשר לשבת עליו לצורך אימון ותרגול. אמנם גם היכולת הזאת, של סבלנות והתמדה, או העדרה, יכולות להיות תוצר מולד של סיטואציה וגנטיקה, אבל יש בהן גם אלמנט מתפתח שתלוי בחינוך חיצוני או פנימי של האדם.
האמת הפשוטה הזאת, שסבא של בעלי ציטט מהתנ"ך תוך הגמשת הפרשנות של המילים, אבל שכל אחד ואחת מאיתנו יכולים למצוא לה מלא דוגמאות לכל כיוון מבית הספר, מהתיכון, מהלימודים האקדמיים ומהחיים, היא השורה התחתונה של הספר הזה. אנג'לה דאקוורת קיפלה את האמירה למילה אחת - GRIT, וכתבה ספר שהוא כמעט טאוטולגי מרוב שהוא אומר שוב ושוב את מה שנמצא בכותרת שלו: כדי להצליח צריך להט, התמדה ונחישות.
לא הייתי כותבת על הספר הזה, אותו לקחתי בספריית רחוב, קראתי במשך חצי יום והחזרתי חזרה, לולא הגיע מועד מיוחד מאוד. כמעט 13 שנים לאחר שנכנסתי לאתר סימניה, אני כותבת את הסקירה מספר 1000 באתר. זה לא אומר סקירות על אלף ספרים, כי יש כמה כפילויות, וכמה דברים שכתבתי למועדים מיוחדים. ובכל זאת זו אבן דרך מיוחדת, שהתחלתי אי אז קצת לפני שהייתי בת ארבעים. בלי לדעת איך זה יתקדם, ובהתחלה אפילו בלי להבין איך בדיוק האתר עובד. האמת שגם היום אני לא בדיוק מבינה איך הוא עובד, למה התגובות מוצגות בסדר הפוך, למה אין קינון תגובות, למה בחיפוש ביקורת לפי א"ב אי אפשר לבחור את האות שמחפשים וצריך ללכת מהתחלה או מהסוף, ולמה אין מקום לשמור טיוטות, אבל בסדר. ממילא כרעי התרנגולת שעליהם הוא מבוסס קורסים מדי פעם ומחייבים אותי להמציא גיבוי וירטואלי לכל סקירה.
בכל מקרה מסע של אלף צעדים וכו'. לחיי האלף הבא.”