ווטסון התפרסם עם ספרו הראשון "לפני השינה" שהוסרט לסרט די מצליח. חיי כפולים הוא ספרו השני וגם בו הוא נשאר בז'אנר המותחן הפסיכולוגי.
העלילה הולכת ונעשית מותחת ככל שמתקדמים, עד סיום פתוח המעורר מחשבה. לצד המתח, הספר עוסק בנושאים אקטואליים: היכרות ברשת,הסכנות שבקשרים וירטואליים, והפער שבין פנטזיה למציאות. הוא מצליח להמחיש עד כמה התכתבות יכולה להפוך ממכרת, לעורר פנטזיות ורגשות, ועד כמה שיתוף פנטזיה עלול להתפרש אחרת על ידי הצד השני - כמחשבה או כרצון ליישום.
עם זאת יש חולשות בספר: העלילה לא תמיד משכנעת ואמינה. אחת הדמויות המרכזיות אינה בנויה היטב: מצד אחד שקרן, מניפולטיבי ואגרסיבי, אך בהמשך מוצג כחלש אופי, נגרר - חוסר עקביות שפוגע באמינות.
לסיכום: ספר רלוונטי ומעורר מחשבה על המציאות המודרנית,עם מתח שהולך וגובר. לא חף מחסרונות, אך שווה קריאה.

להאדס יש מיזבלה שם הוא מעלים "עיניינים" שאנשי פשע מעוניינים לסלק.
באחד הימים קיבל האדס 2 חבילות שהתחילו לזוז.מפנה חל בחייו של האדס.
על ציר זמן אחר וקדימה חוקר הבלש פרנק ארגזים שנמצאו בים ובתוכם אברים של אנשים.
עדן וארצ'ר אחיה עובדים במשטרה עם פרנק וחוקרים איתו לברר של מי האברים ולמה הם שם.
מה מסוכן בעברם של עדן ואחיה? את זה תגלו בספר.
סה"כ ספר סביר ולא יותר מזה.

אני לא חובבת גדולה של ספרי מתח,
אבל הספר הזה.. וואו..
כמאמר הקלישאה: לא יכולתי להניח מידיי.
מעולה, מותח וכתוב נפלא.
הייתי מסכמת במסקנה שעולה מהספר,
לעולם לא להניח הנחות לגבי אנשים אחרים.

מקרה רצח מזעזע שבוצע לפני שני עשורים, שכמעט מחה משפחה שלמה מעל פני האדמה, מתקשר דרך אדם אחד לסדרת רציחות עכשוויות מחרידות לא פחות, שקרבנותיה הם ילדים קטנים שגופותיהם הושחתו.
האיש שקושר בין המקרים הנוראים בעבר ובהווה הוא אדם מסוכן העונה לשם האדס. לא בכדי בחר האיש הקודר והמסתורי הזה לכנות עצמו בשמו של אדון- השאול.
מה היא מהותו של האדס? פושע חסר לב, נטול מוסר ומעצורים, או אב נדיב ומגונן?
תלוי את מי שואלים.

ספר מקסים,עלילה מרתקת מותחת ומפתיעה.
אחותה של ג'וליה נרצחת, הרצח הכואב מביא אותה לפתוח בחקירה משלה והיא מנסה לאתר את הרוצח באתרי הכרויות, נסחפת לרומן אסור שממלא את הפנטזיות שמשאירות סימנים, עבר והווה נפגשים ומתחברים עד לתמונה המלאה ולסיום מפתיע שמשאיר טעם של עוד.
מומלץ בחום.

חבל.
התחיל מעניין, כתוב טוב, משהו שמשאיר אותך במתח ורצון לדעת מה יקרה בסוף, למרות כל הרמזים ששתולים.
ואז פתאום, בסוף הספר, נראה היה שמישהו הציב לסופר איזשהו אולטימטום לסיום, והוא פשוט החל לסגור פינות באופן כזה שכשסיימתי לקרוא את הספר שחררתי אוףףףףףףףףףףףףףףףףףף והרגשתי שבזבזתי כמה שעות מחיי, לריק.
אז נתתי 3 כוכבים בגלל הכתיבה, ומקווה שהסופר יתעשת ויכתוב ספר נוסף לפיצוי, או לחילופין ישנה את הסוף:)
ובהחלט ממליצה ממש ממש על הספר הראשון שלו 'לפני השינה'. אהבתי והעברתי את הנאתי...

Haven't the Jewish people suffered enough ?
כפי שציינו עמיתיי המכובדים, יש לספר פרינס שעל פניו נראה מבטיח ביותר, בעיקר לחובבי ספרות מתח הסטורית.
לצערי הרב העלילה אינה עומדת בצפיות, אפילו לא בקריטריון הבסיסי של בידור טפשי. הדמויות נשאבו מסרט תיכון אמריקאי חסר כריזמה והעלילה מסרטי מתח משנות ה-90.
נקודת האור היחידה בספר בשבילי היא בזווית הגרמנית והייחודית על אנשי הss שלוקחים חלק בספר, בעיקר כנבלים, אבל כנבלים עם אישיות ורצונות כלשהם. זוהי גישה שלא נתקלתי בה הרבה במדיה פופולרית ועל כך מגיע לסופר הגרמני שבח שיתרגם לשני כוכבים.

נ.ב האישיות של הדמויות הנשיות בספר חד גונית טיפשיות ברמה בלתי נסלחת. אחרי קטעים שכאלה לא נותר אלא לעשות הפסקה מהספר ולחזור אליו כשהבחילה עוברת

אתחיל מזה שממש לא אהבתי את הכריכה ולדעתי היא לא מספיק משקפת את תוכן הספר.
הספר מספר על שתי תקופות במקביל, האחת שהתרחשה במאי 1945 בדירנבאך שבגרמנייה, לקראת סוף מלחמת העולם השנייה רגע לפני הגעתם של האמריקנים והשנייה בסתיו 1992, בעיירה בווארית ליד מינכן.
המידע על גופה של אישה שהוסתרה בארון זכוכית במרתף של כנסייה ישנה וקטנה הגיע דווקא מניסל העצור הבעייתי של העיירה, בערב לא צפוי של שתייה ללא גבולות.
שני השוטרים- ואלנר וקרויטנר מתחילים בחקירה לכאורה פשוטה, ביחד עם קלאודיה פרקליטת המדינה אך ככל שהחקירה מתקדמת מתגלים דברים חדשים ומפתיעים שמטים את הראיות כלפי חשוד עיקרי- אלברט קילינג. בנתיים אווה בק מהעיירה גם נרצח והחקירה תופסת תאוצה.
האם הרצח של בק קשור לרצח של פרידה והאם מדובר באותו רוצח?
זאת ועוד תגלו בספר.
הז'אנר של הספר הוא מתח על אף שמבחינתי לא היה מתח עוצמתי בספר (כמו שכתוב בתקציר), לא עצרתי את הנשימה אפילו לא פעם אחת במהלך הקריאה וגם לא קראתי את הספר בשקיקה, להיפך לקח לי הרבה זמן לסיים אותו. בעצם אפשר להגיד שהספר הוא טוב וענייני (יותר מדי ענייני) והכתיבה זורמת, אך מאופקת.
לטעמי היה בו משהו חסר, אם זה קצת 'פלפל' ואם זה תיאור רגשות של הדמויות והפגנתם ולכן לא הרגשתי שאני נסחפת אחריו. היה מורגש הקור רוח האופייני לגרמנים וזה גרם לי לאי נוחות מסוימת. היה בהחלט מוזר לקרוא על השואה מנקודת מבט גרמנית. נטולת כל רגש.
הספר כתוב בגוף שלישי מפי מספר יודע כול, דבר שלדעתי הוסיף להרגשת הריחוק והאיפוק שנשקפה מתוך הספר.
הדמויות היו קצת אנמיות ולא מאוד עגולות, על אף שהיו כמה קטעים מצחיקים פה ושם לאורך הספר ואף רגעים מסוימים שצימררו אותי וגרמו לי לזעזוע ועצב.
העלילה עצמה הייתה טובה ומעניינת ובסופו של דבר זו הסיבה שהמשכתי לקרוא, הייתי סקרנית מאוד לדעת איך תיפתר התעלומה ומי הוא הרוצח של פרידה ושל בק.
בסוף הספר היה טוויסט בעלילה שטרף את כל הקלפים ובהחלט היה מפתיע ולא צפוי, כיאה לספרי מתח.
עוד אציין שהעריכה, התרגום וההגה היו מצויינים ועל כך מגיע שאפו להוצאה.
שורה תחתונה- דעתי חלוקה על הספר הזה, היו דברים שאהבתי והיו שפחות, לכן הקריאה לשיקולכם.

#
היה לו מקדם עניין עבורי – הסופר הוא גרמני הכותב על גרמניה של 1992 – הזמן בו מתרחש הסיפור – ו-1945, שלהי מלחמת העולם השנייה, כשהאמריקאים נמצאים צעד לפני ניצחון. הבנתי שהוא סוג של מותחן עם סוג של כתיבה היסטורית – ולקחתי.

למרות ההתחלה המבטיחה – מין כתיבה קלילה שאינה לוקחת את עצמה ברצינות – הבנתי מהר מאד שהספר יצטרף לערמה הגובהת של ספרים מניפולטיביים שתכליתם לשכנע את הקורא שיש עומק בריק הגדול.
הסיפור נפתח בשיירה של אסירות שאנשי האס אס מוליכים מהמחנה בו נמצאו, שכבר נכבש, לתוך גרמניה. (בעתיד זה ייקרא "מצעד המוות"). פור מתמקד באחת האסירות ובאחד מאנשי האס.אס. שנפגשו כבר בעבר.
גיבור הספר העוסק בתעלומה מהעבר הגולשת להווה, הוא שוטר צעיר, חנון שאינו מעגל פינות ומנסה להיצמד לערכים כמו יושר וכבוד. החבר שלו – אולי היה צורך להוסיף לתואר מירכאות - הוא היפוכו: גם תחמן, גם שלומיאל. בעל רקע משפחתי ואישי עברייני שיושר אינו אף בגדר המלצה עבורו. את השלישיה סוגרת פרקליטה, מבוגרת מהשניים בעשור, פתיינית ופלרטטנית המקיימת סוג של פלירט עם כל גבר בלי קשר למעמדו. המשטרה מתוארת בספר כאוסף של לא-יוצלחים, שלגמרי במקרה – לא בזכות שכל או מקצועיות – מגיעים לפתרון התעלומה.

יש פריחה בז'אנר "סיפורי שואה". הם נכתבים על ידי סופרים עכשוויים שכל הקשר שלהם לתקופה הוא בתחקיר חפוז שעשו ורצון להצטרף להצלחה המפוקפקת של הנושא. טבחיות של נאצים מפורסמים, כלבים חכמים מספרים את הסיפור מהזווית שלהם, אדריכלים שבנו מקומות מסתור (הא!), דירות-סגורות-מתקופת-השואה-שנחשפו, מפתחות, אין כמעט גבול לדמיון שמפעילים אותם סופרים, שחלק מקוראיהם מרגישים שהם קוראים סיפורים אמיתיים ומבקשים עוד. הספר הזה עושה דבר דומה. הוא מספר סיפור מופרך ומשתמש ברקע תקופתי ובמה שקרה שם על מנת לבדר.

קטונתי מליעץ לסופרים על מה לכתוב. ברור שמטרתם להלהיב כמה שיותר קוראים. אבל יש נושאים שהשימוש בהם צריך להיעשות בזהירות והקפדה ויש דברים שקצת קשה להתבדר מהם.