משובח! כתיבה מעולה כל מילה חשובה ויש משמעות להכל. מחשבות הכי עמוקות ומלוכלכות של גבר באמצע חייו בנישואים בהורות בדיכאון בחרטות בציפייה וחיפוש לאישור ואהבה. ממש נהנתי

כותב טוב סהכ היה לי כיף. הפיצול לחלקים לא עבד לי... אבל שווה קריאה הרגשתי את הדמויות היה עמוק

ספר לא רע. שלושה חלקים שונים שמחוברים יחדיו, יותר או פחות, דרך הדמויות השונות ובאופן מסוים גם דרך תמות מסוימות (זוגיות בין אישה סטרייטית וגבר שהוא הומו או ביסקסואל). החלק הראשון והשלישי טובים יותר, החלק האמצעי פחות טוב. אבל כל הספר קריא מאוד, מושך אותך להמשיך ולגלות מה הולך לקרות (למרות שאין דרמות גדולות בסוף, אין איזו פואנטה שמגיעים אליה).
החלק הראשון, של יערה ומוטי, מרגיש כמו הצגה של שני שחקנים בחלל קטן, חנוק ומחניק.
בחלק השני, על נורה (אמה של יערה) הסופר נתן לעצמו הכי הרבה חירות אמנותית, ואולי דווקא זה פגע בכתיבה כי זה החלק הכי פחות טוב לדעתי.
בחלק השלישי, על אמרי, שעזב את עסקי ההובלות וכעת עובד בבסטה בשוק, שוב רואים את היכולת של המחבר (רועי סלמן) ליצור דמויות צעירות מעוררות הזדהות ואמינות, בין אם מדובר באישה צעירה ומשכילה כמו יערה, נהג מונית הומו כמו מוטי או צעיר מהורהר ודי אבוד כמו אמרי.
שלושה כוכבים, אבל אם היה אפשר הייתי נותן שלושה וחצי.

קירות- מאת רועי סלמן

סיפור ראשון
נתי ויערה היו זוג מיוחד,אוהב ושלם. עד שהכל התבלגן ונתי מת. יערה נחשפת בעל כורחה לחלק מהחיים של נתי שתמיד התכחשה אליו ולא רצתה להכיר בו.
הסיפור עצמו מעניין מאוד הוא מלנכולי וספוג אבל וזיעה .מילים שעומדות באוויר כמו עשן של גןינט מסריח שלא זז באמצע חום אוגוסט המעיק

סיפור שני
נורה מתמודדת עם הזקנה. שלה. של הגיל של המטופלת(...) מחזיקה בה בעורף בעקשות בלתי מתפשרת. דוחפת אותה בכוחותיה האחרונים להיות נורמלית. להתישב. להשתלב.
שומרת להיות אופטימית מהצד. הרי מה יש גם ככה הבת שלה תזמין אותה לסרט ולא תתן לה לשלם. לא נורא..

סיפור שלישי
אמרי עובד בבסטה בשוק . מנשה הודיע שבזמן הקרוב לא יוכל להגיע-לפחות את המשכורת הוא משלם לו בזמן. יש לו היסטוריה לא קצרה עם יגאל, בעל השריקה המיוחדת והמצמררת שאי אפשר לפספס. אז מה אם הוא השתחרר על 21 נפשי-זה לא באמת שהוא חולה נפש.

עם סגנון כתיבה ייחודי ייחודי שכמוהו לא קראתי הרבה זמן. בגוף שלישי ושפה ככ יפה ונעימה. כתיבה ככ קולחת,בגובה עיניים עם מילים יפות כמו סוכריות של סבתא בארנק הסודי שלה שהיא סוחבת לכל מקום.
מילים שהם פנינים חלקות ויפות. כאלו שמחליקות בגרון למרות מציאות קשה וכואבת. מילים שהן ממש כמו שוט של ויסקי. הן גם לא שוכחות קצת לשרוף בגרון. במיוחד אם לא קראת משהו כזה הרבה זמן.

טוב, הגעתי לביקורת מספר 100 - חגיגה! לצערי זו תהיה ביקורת קצרה מאד כי עזבתי את הספר לאחר כחמישים עמודים וזה בדרך כלל לא קורה לי. עבורי הספר היה בלתי קריא, לא מובן ואולי מתאים לאיזה סגנון כתיבה חדיש שאין לי יכולת להתחבר אליו. אם לא הבנתי את מורכבותו ויחודו עם הסופר הסליחה לי הוא נראה כמו קשקוש שכל מתמשך מדי ומעבר ליכולתי לשאת.

זהו המפגש הראשון שלי עם יצחק בשביס-זינגר, והוא השאיר עלי רושם רב. הספר הזה מכיל שני סיפורים קצרים: "הסנדלרונים הקטנים" ו"מכתב קטן לאמא".
שניהם מעולים, כתובים בתנופה, עם מעט הומור והרבה חוכמה.

"הסנדלרונים הקטנים" מתאר את קורותיה של משפחת סנדלרים יהודית באירופה. הכתיבה שעוברת על תקופות שונות, מתארת דמויות שונות במשפחה או בעיירה היהודית, הזכירה לי את הכתיבה של גבריאל גרסיה מארקס (אם הוא היה מחליף את העיירה מקונדו בשטעטעל).

הסיפור השני, "מכתב קטן לאמא", מתאר בעיקר יממה בחייו של יהודי אמריקאי רדוף רגשות אשמה שיוצא להרפתקה הזויה.

התרגום של בלהה רובינשטיין מעולה, וכך גם ההערות שכתבה והניתוח שהוסיפה לאחר כל סיפור.

ממליץ מאוד

את הספר קירות של רועי סלמן סיימתי ביום שהגיע אלי כי לא עמדתי בפיתוי .
הספר קטן צנום ממש קרא לי , הכתיבה הרגישה חדרה לי ישר ללב , הדמויות נגעו בנשמה ,
ולא יכולתי להניחו מהיד עד שסיימתי אותו .

הספר בנוי משלושה סיפורים יפים עדינים ומרתקים : יערה ומוטי , נורה ואמרי .
כוחם ויופיים בהתאגדותם במעברים אינטימיים דרך הדמויות מתקשרים ומתחברים אחד אל השני.

בכתיבה פשוטה ולא מתיפיפת ובגובה העיניים בהן פורט רועי על נימי נפשם העדינה של הדמויות
הוא כותב את סיפורם של דמויות ישראליות הנקלעות לסיטואציות ומצבים נפשיים פורצי גבולות ,
וכן מאבקים וויתורים כואבים , ומסוכך עליהם בתחושת שייכות ומעניק להם מקום של בית , הגנה
וביטחון . סיפורים שישארו איתי זמן רב לאחר קריאתם .

אהבתי את הפשטות הרגישות והעדינות ויחד עם זאת את העומק היופי והחוכמה שבכל סיפור
ולעיתים אף ראיתי בחלק מהדמויות אנשים אמיתיים שהכרתי בחיי ...
ספר עדין ונוגע המפעים בהתרגשות לב פועם . אהבתי מאוד ! מומלץ !

׳היו שניים בלי תפקיד׳ (שהוא רומן הביכורים (!) של תמר רפאל) מיוחד בזה שהוא מדבר על כלום, אך עם זאת מדבר על הכל.
היכולת של רפאל לתאר את מורכבות הנפש האנושית, בתיאורי חוויות ותחושות מפורטים עד מאוד, היא פנטסטית וראויה לשבח - וקשה שלא להתחבר לתיאורים, החוויות והתסכול של הדמויות.

אבל הגדולה האמיתית היא ׳הכלום׳ ו-׳הכל׳ ששזורים אחד לתוך השני. לכל אחד מאיתנו יש ׳ניצן׳, ׳דנה׳, ׳דפי׳ ו-׳מאיר׳ משלו. כל אחד מאיתנו הוא אלינור לפעמים, או יפתח בפעמים אחרות.
במקרה הזה, היינו זוג צעיר (אלינור ויפתח) שחייו סובבים סביב ה-״מפלגה של הצד שלנו, המפלגה של הצד השני והמפלגה של המעצמה האהובה עלינו״ בין אם אנחנו חיים ב-״עיר הזאת״.
אנחנו חווים לאורך כל חיינו את סל התחושות, הרגשות והדינמיקה של אלינור ויפתח - שגורמים לנו להבין שכל הדברים שאינם נקובים בשמם, יכולים פשוט להתחלף עם כל שם אחר.
ואת זה - כפי שציינתי בהתחלה - מצליחה רפאל להעביר באופן אלגנטי ומפותל מאוד, שיוצרת הזדהות עמוקה בין הקורא לדמויות.

ספרה של רפאל הזכיר לי עד כמה אני מחוברת לשפה העברית. הרומן כתוב בצורה יוצאת דופן, הוא סוחף בתחכומו ובמקוריות שבה הוא קושר בין זוגיות, פוליטיקה, וחברות בישראל של העשור האחרון.