הוצאה לאור›כתר

מה יהיה סופו של האפילוגן, הלוא הוא כותב הסופים המהולל, בן מנדלסון אשר החליט ליטול את חייו ולחבור לאשתו המנוחה כדי להגשים את הסוף המשותף עליו חלמו?

במותו, מגיע מנדלסון לעולם האחר, לא גן עדן ולא גיהינום, אלא מעין יציר כלאיים חיובי לרוב, בו ממשיכים להתקיים ולחקור את הקיום באמצעות שיטוט ברחבי ההיסטוריה, איחוד עם קרובים שנפטרו ופעילות תרבותית ענפה (יצירות חדשות למכביר של שייקספיר, מוצרט ובאך למשל).

את הדוגמא הכי קרובה למר דארסי הכרתי בתיכון. היתה שם אחת שדומה לו על פי כל אמת מידה: היא היתה בת להורים עשירים, תלמידה מבריקה, מדורגת גבוה בסולם החברתי ונראית לא רע בכלל. היא היתה מסתובבת במסדרונות עם האף קרוב למשקופים, מוקפת בחבורה קבועה ומצומצמת של אנשים, ולא נהגה לשוחח עם דלת העם.
כולם הניחו שהיא סנובית שחצנית ודוחה. וגם אני.
אלא שאחת מחברותיי הקרובות הצליחה איכשהו להיכנס לחבורה הסגורה שלה. א

****




חמישה כוכבים? סירייסלי? לספר של יאיר לפיד? יהיר? לפיד? ההוא, העיתונאי המתחנף, שר האוצר הדילטנט, עם הג'ל בשיער? עם הטעויות הטיפשיות, היציאות המביכות, הפאתוס המוגזם, המכנה המשותף הנמוך ביותר, הזחוח הזה, שמעדכן על כל פלוץ שהוא עשה או לא עשה בוול שלו בפייסבוק?

כן. חמישה כוכבים. כי יאיר לפיד, ההוא שהצלחתי בדרך כלל להתחמק מהתכניות שלו בטלוויזיה ומהטורים שלו בעיתון, הצליח לעשות כאן כמה

כתבתי פעם שצריך הצדקה טובה מאוד כדי שרומן יתפרס על פני יותר מחמש מאות עמודים. זאת הכללה, אבל תשימו לב שהיא נכונה. אם ספר הוא סאגה המתפרסת על פני מספר דורות, יכול להיות שצריך הרבה עמודים בשביל לספר את זה. אם ספר שייך לסוגת הפנטזיה, שבה על המחבר ליצור עולם או כמה עולמות זרים, לתקשר אותם לקורא, לעשות זאת בצורה סיפורית ולבנות תוך כדי כך עלילה, ובכן, זו יכולה להיות הצדקה. אני מניחה שיש עוד כמה יוצאים

ספר שמתחיל בגופה שמוציאים מהחלון וילד בן 7 עם זקפה.
כמה סימני אזהרה היו לי כדי לעצור כבר בהתחלה, אבל לא הצלחתי.
נסחפתי לכתיבה היפיפייה של שמי זרחין כמו הרוח של ימי רביעי בטבריה. כמה נסחפתי עם הכתיבה שלו? בנוסף לספר הפיזי, שאלתי את הספר הקולי מ-Libby כדי להספיק את הספונג'ה והבישולים של יום שישי. (אגב – המקריאים הם ששון גבאי ואסתי זקהיים וזה מעולה – אבל מביך כי מי רוצה לשמוע אותם מתארים גילויי ער

הפעם הראשונה בה קראתי תיגר על הביטוי "לצאת מאזור הנוחות" הייתה עוד בהיותי עובר.
אני לא רוצה לצאת מהרחם, זעקתי בקול אילם. אני לא מעוניין לצאת ולהגיע למקומות נפלאים. טוב לי כאן. נעים לי וחמים לי וכיף לי, ואני רוצה להישאר כאן לנצח נצחים. הלו, אתם שומעים אותי, שם בחוץ? הוספתי ובעטתי נמרצות להמחשת טענותיי, דבר שבדיעבד התברר כטעות קשה, כיוון שהבעיטות רק החישו את הגחתי החוצה. מספרים שעם יציאתי לאוויר הע

אתמול נסעתי עם נהג מונית קללן. במשך דקה אחת הוא קילל את הדובר בקשר בשלוש קללות עסיסיות והוסיף תנועה מזרחית להבהרת דעתו. בספרו החדש, ורדון זורע קללות למכביר. אם אקבל שקל אחד על כל הטייה של האות השביעית שזרועות בספר למכביר, אוכל לפרוש לגימלאות באיי קיימן, קרוב לחשבון הבנק השמן שלי, או לחילופין, לקנות בית בהרי הקטסקילס, קרוב (אבל לא קרוב מדי) לביתו של הבלש דייב גרני.

למי שלא קרא את ספרו הראשון של

אדם עני בשם ז'אן ולז'ן גונב לחם ונתפס בידי רשויות החוק. בהתחלה הוא מקבל רק כמה שנים אבל אחרי ניסיונות בריחה הולכים ונשנים והוא מקבל 19 שנים. בסופו של דבר הוא משתחרר מנודה ומריר והאדם היחיד שנותן לו מקום ללון בו זה ההגמון המקומי. בהמשך ז'אן עובר שינוי פנימי והופך להיות אדם טוב ונדיב ומתעשר ומשנה את שמו ומשתקע בעיר מסויימת בצרפת. ובהמשך הסיפור נהיה עצוב יותר ויותר ומרתק. ז'אן שמעולם לא היו לו ילדים

ספר הביכורים של פאולו ג'ורדנו, סופר איטלקי, ד"ר לפיזיקה בתוארו ובמקצועו. לא פחות מוכשר בכתיבת פרוזה.

את שאר שלושת ספריו שתורגמו לעברית קראתי קודם, לטעמי, הם הרבה יותר טובים, יחסית, מהספר הראשון .

על הספר הוא זכה לשבחים רבים וגם לפרסים לתרגום לשפות רבות ולפרסום עולמי.

לעומת הספרים שהוציא לאחר מכן, ניכר שהספר הזה הוא 'נסיעת ניסיון' בוסרית, בשאר הספרים המתורגמים לעברית יש שיפור