“ספרו של אורי אורלב מוגדר בכמה אתרים כספרות ילדים ונוער. האמת היא כי גיבור ספר זה הוא אלכס, ילד בן 12 והסיפור מסופר לנו מפיו ומנקודת מבטו של ילד, אך פרט לכך אין בו דבר היכול לאפיין אותו בקטגוריות שהזכרתי. אך בואו נתחיל בהתחלה.


את "האי ברחוב הציפורים" ראיתי במקרה באחת מחנויות סיפור חוזר ומכיוון שעד עתה טרם הזדמן לי לקרוא ספר של אורלב, אספתי אותו. נדמה לי כי כבר כמה שנים לא קראתי ספרים העוסקים בתקופה של מלחמת העולם השניה ושואת יהדות אירופה, אך מכיוון שנושא זה תמיד היה קרוב לליבי כמו נושאים אחרים הקשורים להיסטוריה יהודית, לא הססתי לרגע.


משפחתו של אלכס חיה בגטו ורשה ואביו של אלכס נותן לו שיעורי הישרדות כולל ירי באקדח מבלי שאלכס מודע למשמעות התורה שהוא סופג מאביו. ואז מגיעה האקציה ממנה חומק אלכס בהוראת אביו לאחר שקיבל ממנו את האקדח. הוא שורד לבדו בין הריסות הגטו באמצעות תכונות כמו אומץ, חוכמה, תושייה, קור-רוח, רגישות, חמלה, דמיון עשיר, הגינות ומעל לכל - תעצומות נפש. ממקום מסתורו הוא משקיף על הנעשה בעיר, רואה את הגטו שהפך לעיי חורבות ואת האיזור בו חיים הפולנים ובו החיים ממשיכים בסדרם. בקרב הפולנים יש כמובן משת"פים של הגרמנים אותם מכנה אלכס מלשינים, אך יש כמובן גם חסידי אומות עולם. אלכס, מחכה לאביו שיבוא לאסוף אותו כפי שהבטיח לו לפני שפתח במנוסה בזמן שהגרמנים הובילו את היהודים לגורלם. אלכס מחכה כי אצל אבא, מילה זו מילה.


בספרו מזכיר אורלב את סיפורו של רובינזון קרוזו והרי לא ניתן להימנע מההשוואה בין סיפור השרדותו של זה לבין הישרדותו של אלכס, אולם האסוציאציה שלוותה אותי במהלך קריאת הספר היתה קצת שונה: לפני כ-25 שנה ראה אור סרטו של רוברטו בניני "החיים יפים" בסרט שיחק בניני את גווידו אורפיצ'ה היהודי האיטלקי הנשלח לגטו עם בנו יהושע. אין לו דרך להסביר לבנו את כל מה שהם עוברים והוא מציג לו זאת בצורה של משחק. בסוף הסרט, כשהוא יודע שסופו קרוב, הוא מורה לבנו לצאת מהמחבוא רק כאשר ישרור באזור שקט מוחלט. כמובן שאין קשר בין החיים יפים לאי מרחוב הציפורים, פרט כמובן לקשר האמיץ בין האב לבנו. קשר זה מוצג גם בספר וגם בסרט וסיפור הקשר הזה הוא שליווה אותי במהלך הקריאה.

ספר קצר שנקרא מהר מאוד. 5 כוכבים ללא היסוס.”

“האי ברחוב הציפורים הוא ספר שואה לנוער, שואה לייט. המיקום הוא גטו ורשה, מעט אחרי המרד שפרץ שם כנגד הגרמנים. יהודים רבים נלקחים מבתיהם, ביניהם אלכס ואביו. אלכס מצליח לחמוק מבין הנלקחים ובתכנון מוקדם עם אביו, הוחלט היכן יתחבא ואילו סימנים ישאיר ליום בו אביו יחזור לחפש אחריו.
אלכס בן אחת-עשרה וחצי, ילד שלא חושש ליזום. בתים רבים נותרו ריקים והוא יודע לעבור ביניהם, לא להתפס, לאגור מזון, שמיכות ובגדים, נפט לפרימוס וספרים.
בשלב מסוים אלכס אף לא פוחד להתעמת עם חייל נאצי בסיוע האקדח שקיבל מאביו. הוא הורג את החייל ומציל שניים.
כך מחזיק אלכס מעמד חמשיה חודשים, גם אל מול החורף המקפיא, החיפושים והבוזזים. בתושיה כי רבה, אלכס אף רוכש לו "חברה". זה הצריך מצדו מעבר לצד הפולני המסוכן.
הסוף הוא סוף טוב, יחסית לתקופה ולאפשרויות.
ספר מקסים.”

“הספר מגלל בפנינו את סיפורו של אלכס, ילד יהודי, ששורד בין חורבות הגטו, בציפייה לאביו שהבטיח לחזור.
אלכס חווה שלל הרפתקאות ותקריות מיוחדות בין חומות הגטו. הוא מגלה תכונות רבות באנשים רבים:נאמנות אדירה, תוך סיכון חיים, ולצידה אנוכיות מזעזעת.
אלכס לא מפסיק לקוות לאביו, שהבטיח לשוב. אף על פי שהחודשים מתארכים ומתארכים, עד שהסוף מטשטש ולא נראה באופק.

אורי אורלב כותב בצורה קלילה, קולחת ואמיתית.
השפה שלו ידידותית, והוא מעביר את היסטוריית השואה בצורה שמתאימה לילדים.

נהנתי לקרוא את הספר, למרות שהסוף היה צפוי מההתחלה.
כנראה שרק לי יש בעיה עם זה שאני יודעת מההתחלה שהסוף ייגמר טוב. הידיעה הזאת (שכבר מתחילת הקריאה מתגבשת במחשבות, וכל שממשיכים מתחזקת עוד ועוד) הרסה חלק מחווית הקריאה.
בסך הכל ספר טוב (:
היה נחמד לגלות שיש ספר על השואה שלא גורם לי לבכות...”

“הספר "האי ברחוב הציפורים" מתאר סיפור פרטי של ילד שחי את חיו הרגילים עם משפחתו הרגילה עד שקורה דבר שמזעזע את כל עולמו המוכר- מלחמת העולם השנייה. הוא מוצא את עצמו לבד, כמו אדם בוגר. והוא צריך לדאוג לעצמו. ולא רק לעצמו- הוא הבטיח לאבא, והוא יחכה לו עד שהוא יחזור.
הוא מתחבא בתוך בית הרוס, ובונה לעצמו מעין "אי"- מקום מפלט, שרק הוא מכיר.

הספר מספר את השואה מנקודת מבט תמימה, של ילד שנאלץ להתמודד עם עול שגדול ממנו בהרבה. הספר מקסים ומעורר מחשבות. הלוואי ולכולנו הייתה את התושייה שיש לאותו הילד.”