“****
בסוף יתחילו לקרוא לי "זה שכותב ביקורות על הספרים של גרג הורביץ".
אני מנסה לקרוא גם ספרים אחרים במקביל, אבל וואלה, קשה. לא פשוט. ייתכן שהתרגלתי כבר לשטיחות וחוסר המחשבה של הסגנון החביב הזה.
באמת שלא תכננתי את זה ככה, אבל יצא שקראתי כמה שורות מהתקציר וידעתי שאני רוצה לקרוא את שאר הספר. יש תקצירים שפשוט עושים לך את זה. כמו טריילרים מוצלחים לסרטים בינוניים, משהו כאן חזק ומדוייק ומסקרן.
נייט מגלה שהוא חולה ב-ALS, מחלת ניוון שרירים סופנית. החיים שלו גם ככה דפוקים, כי הוא הלום קרב שאשתו לשעבר ובתו מתנכרות לו, ואין לו הרבה מה לחפש כבר על פני האדמה. אז הוא מחליט לעלות לבניין גבוה ולקפוץ, עם כמה שפחות נזק סביבתי, ולעזאזל עם הכול. בעודו עומד מחוץ לחלון בקומה האחת עשרה, הוא שומע יריות מתוך הבניין, ומצליח לסכל שוד מתוחכם שקורה בפנים. ידה ידה ידה, הוא מעצבן את המאפייה האוקראינית, ומשם מתחיל סיפור ההישרדות המתבקש.
גם יחסית לספריו האחרים של הורביץ, הספר הזה ממש לא רע. יכול להיות שהוא גם הקדים אותם כרונולוגית. הספר אמנם יצא לאור ב-2012, אבל מאחר שכנראה יש להורביץ את מה שהיה אצל יו נסבו או סטיג לארסון, AKA "הפקטור הסקנדינבי", החליטו בהוצאות לתרגם באיחור אופנתי גם את הספרים המוקדמים יותר כנראה, וטוב שכך.
יש מצב שבימים הרחוקים ההם הורביץ עדיין לא התמסחר לחלוטין, למרות שגם הספר הזה ויזואלי מאוד וניכר שגם הוא עשוי לזכות בקלות יתרה לעיבוד קולנועי שגרתי ורווי אקשן. חבל שיש בו את החורים המעצבנים האלה של ספרי/סרטי פעולה (המאפיה מטילה עליו להשיב את מה שהשתבש בשוד שלהם. רילי?). הלוואי שיום אחד יקום מישהו ויכתוב ספר פעולה שאשכרה יכול לקרות בחיים האמיתיים. מכירים משהו כזה? או שהמופרכות חייבת להיות אינהרנטית לספרים כאלה? מה, בלי 30-80 אחוז חרטא זה לא יעבוד?
שיהיה. הספר שאני כותב (יותר נכון, כתבתי עד לפני כמעט שנה) לפחות מנסה להיות גם אמיתי וגם מופרך מהיסוד בעת ובעונה אחת, כמו שאני אוהב.
אולי בשבוע הספר של השנה הבאה. כשהחיים ישובו ויזכירו משהו שפוי.
אולי.
****”
