“"הסיירת יוליסס" (הוצאת אריה ניר, 2007 ) מאת הסופר הבריטי אליסטר מקלין (שכתב גם את ספר המתח המופתי "תותחי נברון") הוא סיפור מתח עוצר נשימה כשם שהוא רומן ספרותי מן המעלה הראשונה אודות האדם הלוחם במלחמה על פני הימים. הסיפור מתרחש בעת מלחמת העולם השנייה, וניסיונו הקרבי של מקלין כמלח בצי הבריטי במלחמה זו ניכר בכל עמוד ועמוד. מקלין כותב כמי שיודע על מה הוא מדבר.
הסיירת (משחתת) יוליסס היא אוניית הדגל של שיירת הספקה ימית למורמנסק, במאבק המכריע על דרכי האספקה בים הצפוני לברית העצמות המנותקת בכדי להעביר הספקה וציוד לצבא האדום הלוחם ברחבי רוסיה כנגד הצבא הגרמני. מפקד הסיירת, "קפטן ריצ'רד ולרי, בעל אות מסדר השירות המצוין" (עמוד 128), נדרש להוביל צוות אמיץ של אנשים אשר נדחפו עד לגבול כוח־הסבל האנושי ואף מעבר לו, שהפליגו בתנאי מזג אוויר וים שהמחבר תיאר כסוג של "גיהינום של כפור נצחי" (עמוד 106). הצי וחיל האוויר הגרמנים, על מטוסי ההפצצה, הצוללות והסיירות שלהם רדף אותם ללא רחם, אבל מקלין הפליא לתאר צוות גיבורים בלתי נשכח, בחייהם ובמותם, למן מפקד השיירה כולה, האדמירל ג'ון טינדל, ועד אחרון החיילים.
הספר נפתח כאשר אדמירל וינסנט סטאר, המשנה לקצין המבצעים הראשי של הצי המלכותי, מטיל על מפקדי שיירת אספקה ובהם האדמירל טינדל, משימה קשה. עליהם להפליג שוב, לאחר שזה עתה שבו מהפלגה קשה במיוחד ולאחר שפרץ מרד על סיפון היוליסס, לברית המועצות. האספקה שעל סיפון האוניות הינה חיונית למאמץ המלחמתי בחזית המזרחית. קצין הרפואה הבכיר של היוליסס, קומנדר ברוקס, ניסה למחות ולהבהיר לאדמירל סטאר כי האדמירליות דורשת מהצוות ומהשיירה כולה יותר מדי. "התנאים השוררים שם הם חסרי תקדים ואין להם אח ורע בכל ההיסטוריה של המלחמות. והשיירות לרוסיה, המפקד, הן משהו חדש שטרם נראה כמוהו בתולדות המין האנושי" (עמוד 19). סטאר לא התרשם והשיירה יצאה לדרכה.
גיבור הספר הוא קפטן ולרי, שידע מראש שמחאתו של ברוקס תיתקל בחומה בצורה. ולרי שנא את המלחמה. "הוא שנא אותה מאז ומתמיד וקילל את היום שבו היא גררה אותו ממנעמי הפרישה חזרה לשירות פעיל. "גררה," כך לפחות נהג לומר; רק טינדל ידע שהוא הציע את שירותיו לאדמירליות ב־1 בספטמבר 1939, והם קיבלו את הצעתו בשמחה" (עמוד 35). לצדו בולטות בספר דמויותיהם של קצין המבצעים ביל טרנר, אדמירל ג'ון טינדל, קצין הניווט אנדרו קארפנטר המכונה "קאפוק קיד", הקצין הראשון, לוטננט קומנדר ג'יימס קרינגטון, "קצין מילואים בצי המלכותי, רב־חובל לשעבר של אונית סוחר ואיש שולרי סמך עליו בעיניים עצמות" (עמוד 72), שעליו אמר קארפנטר, שניתן לומר עליו "את מה שאמרו בשעתו על שאקלטון – אם כלו כל הקיצים ואבדה כל תקווה, כרע על ברכיך והתפלל שהוא יבוא לעזרתך" (עמוד 88), וקצין הרפואה הזוטר, לפטננט ג'וני ניקולס, שמאז שהמלחמה "חטפה אותו ממחלקות בית־החולים הגדול בגלזגו, שבו בקושי הספיק לסיים את שנת ההתמחות הראשונה שלו, קיננו בלבו חששות כבדים שמידת התאמתו לשירות צבאי כקצין רפואה תתברר כזעומה ביותר. וזה אכן מה שקרה. אבל למרות האנטיפתיה הזאת – ואולי דווקא הודות לה ולקללת המצפון הקלוויניסטי – נעשה ניקולס קצין מהמעלה הראשונה. ובכל זאת עדיין היה מוטרד במקצת כשגילה בתוכו מעין גאווה באוניות השייטת שלו" (עמוד 57).
דמות נוספת שבולטת בספר היא זו של מפקד הסיירת האחות סירוס. קומנדר פיטר אור. "איש לא התנגד למינוי ועינו של איש לא הייתה צרה בזכות ההיתר שלו: לסירוס היה חוש ריח מפותח במיוחד לפורענויות, משיכה כמעט מגנטית לצוללות גרמניות האורבות לשיירה" (עמוד 55). ולרי וצוותו רוצים בקרבתם את "עצבי הברזל של קומנדר אור ואת המזל שאינו נוטש אותו לעולם" (עמוד 224), שכן בלחימה הקשה שבה נתונה השיירה על כל צעד ושעל, הם חיוניים במיוחד.
נעה בן־פורת עשתה מלאכה נאה בתרגום הספר והקריאה בו היא חוויה בלתי נשכחת.”
![עטיפת הספר הסיירת יוליסס [מהדורה חדשה] מאת אליסטר מקלין](https://d3puo8fj28n16q.cloudfront.net/eyJidWNrZXQiOiJzaW1hbmlhLXB1YmxpYy1hc3NldHMiLCJrZXkiOiJib29raW1hZ2VzL2NvdmVyczk4Lzk4Nzg1Ny5qcGciLCJlZGl0cyI6eyJyZXNpemUiOnsid2lkdGgiOjM4NCwiZml0IjoiaW5zaWRlIiwid2l0aG91dEVubGFyZ2VtZW50Ijp0cnVlfSwidG9Gb3JtYXQiOiJhdmlmIiwiYXZpZiI6eyJxdWFsaXR5Ijo2MH19fQ==)
