“איכשהו אבד לי החשק לכתוב על ספרים. קצת בגלל שלא מספיק יוצא לי לקרוא ספרים טובים לאחרונה: אני מנסה להישאר נאמנה להחלטה שלי לקרוא מה שהילדים קוראים, מה שאומר שגמעתי לא מעט פנטזיה לנוער לאחרונה. פה ושם היו הבלחות של ספרים טובים (לי ברדוגו למשל) אבל הם טבעו בתוך ים הקלישאות והנוסחאות. מצאתי את עצמי מתחילה, מדפדפת, דוגמת ומשאירה לילדים לקרוא את הספר במלואו. הילדים בחופש, יש להם זמן קריאה כמעט בלתי מוגבל. לי לעומת זאת יש מעט מאוד זמן פנוי וגישה ביקורתית מדי.

על המדף מחכים לי ספרים: החדש של ענברי, הכבר לא חדש של אשכול נבו, ספר ישן של אליס מונרו. תורם עוד יגיע… מתישהו.

גם רסיסים של כבוד חיכה פרק זמן ממושך על המדף בין ספרי המבוגרים שאני מתכננת להגיע אליהם, למרות שחיכיתי לו מאוד. כבר ארבע שנים שאני רוצה לקרוא אותו. לא, זה לא הזכרון החלוד שלי שעוזר לי לשלוף את המספר הזה. זאת הביקורת שכתבתי על הברית של קפטן וורפטריל שמזכירה לי מתי התוודעתי לסדרת וור, ודווקא מהספר השישי בסדרה.
והיה שווה לחכות ומגיע לו שיכתבו עליו, רק שלאחר תקופת יובש ארוכה השריר הזה קצת החליד.
אז רק כמה מילים, ובקיצור: לויס מקמאסטר בוז'ולד (אוקיי אולי זה לא יהיה קצר אם רק השם של הסופרת תופס חצי עמוד) היא כותבת אינטליגנטית. היא לא מאכילה את הקוראים שלה בכפית ולא מנסה להקל עליהם. היא דוחסת לתוך ספר אחד, לא עבה במיוחד, מדע בדיוני, מערכות יחסים, רומנטיקה, פוליטיקה אינטרגלקטית וסוציולגיה.

ציטוט שאהבתי במיוחד (והוא מופיע כלאחר יד, מבלי שהוספרת תנסה להסב את תשומת לבו של הקורא להברקה שלפניו, כאמור: היא לא אחת שמאכילה בכפית):
"אף רמז לפחד לא הרעיד את קולו. ובכן, חשבה קורדליה, אולי הוא אינו מבוגר מספיק כדי להאמין באמת במוות אחרי החיים"

כמו בברית של קפטן וורפטריל, במרכז הספר עומדת מערכת יחסים בלתי אפשרית בין אשה בטאנית, בת לתרבות מתקדמת, שיוויונית ונאורה ואציל בריארי, בן לתרבות שמרנית, נוקשה ובלתי שיוויונית. כמו בברית של קפטן וורפטריל, גם כאן הפערים הם יותר בין התרבויות מאשר בין בני הזוג עצמם שחולקים למעשה מערכת ערכים די דומה ופתיחות מחשבתית שמאפשרת להם לגשר על פערי התרבות.
מעניין שמקמאסטר בוז'ולד החליטה שגיבוריה יחיו דווקא בבריאר השמרנית ולא בבטאן המתקדמת. למעשה, (ספוילר?) קורדליה גיבורת הספר נאלצת לברוח מבטאן כדי להימנע מחיטוט חודרני בנבכי נפשה שייעשה במיטב הטכנולוגיה ובמסווה של טיפול רגשי מיטיב, בניגוד לרצונה. מסתבר שחופש ניתן להגביל גם בגן העדן המתקדם והמודרני ביותר.

עוד נקודה מעניינת ואקטואלית מתגלה בעיסוק בנושא ההפלות. כמובן, קל יותר לעסוק בנושא הזה בעולם בו קיימים "משעתקי רחם" המנתקים את הדיון על זכות העובר לחיים מהדיון על זכות האשה על גופה. בעולם כזה, על פי מקמאסטר בוז'ולד בכל אופן, דווקא השמרנים הם תומכי הפלות נלהבים בעוד שקורלדיה המייצגת את המודרנה והנאורות תומכת בחיים כמעט בכל מחיר. אני, בכל אופן, התמקדתי בשאלה הפילוסופית המעמיקה - למה אף אחד לא טרח להמציא משעתקי רחם שכאלו לפני שילדתי חמישה ילדים?”

“קראתי את הביקורות מצטער המשקפיים שלי שונות. עלילת הרומן לא ברורה, מפותלת ומבולבלת. ספר מתח ללא מתח וחסר סיפור.”

“שני אנשים נפגשים כאויבים. היא שייכת לתרבות מתקדמת מבחינה טכנולוגית, הוא שייך לתרבות שמאדירה כוח. החברה שלו עוסקת רבות בטכסים וסמלים, חברתה מעריכה בעיקר רציונליות. הוא שייך לעם שמרגיש שכל הגלקסייה נגדו, היא שייכת לעולם מבוסס שכולם מעריכים. בעולם שלה אנשים זקוקים לרישיון כדי להיות הורים, וסובלנות מינית נדרשת. בעולם שלו מין הוא פעמים רבות דרך לשלוט, הורשה היא הכלי באמצעותו שולטים מעטים רבי זכויות על אזרחים חסרי זכויות. העולם שלה שיוויוני ודמוקרטי (יחסית). העולם שלו מפלה בין גברים לנשים, בין אצילים ופשוטי עם, בין עניים ועשירים.

זה ספר מדע בדיוני המנסה לבדוק את הפוליטיקה האנושית: הסיפור הוא סיפור הרפתקאות מרתק ביותר, על נסיונה של קורדליה נייסמית להתאים את עצמה למקום שונה בעל ערכים זרים לה, והניסוי והטעייה שהיא עוברת כדי להתמודד. היא קול ליברלי בעולם שמרני, שונא זרים ודוחה "אחרים": נכים חשובים בתרבות הזו כמתים, ואם נולדו כאלה הם ממיטים קלון על משפחתם. מלחמה היא העיסוק המכובד ביותר האפשרי, ואם אין מלחמה עם עם אחר, תתחולל מלחמת אחים, מהפכה ותפישת שלטון. ההיסטוריה של העולם הזה עקובה מדם.

זה ספרה הראשון של בוז'ולד, שהופיע ב 1986. אחריו כתבה עוד ארבעה ספרים באותה סידרה, וזכתה ב 5 פרסי הוגו בשש שנים. הספרים כתובים נפלא (האמור לעיל מתייחס גם ל"בריאר", הספר הבא בסידרה, עם אותם גיבורים). ייחודם בניסיון לאפיין פוליטיקה אנושית: לבחון את השאפתנות, התיכנון, המניפולציות, כריתת הבריתות והפרתן, הכרוכות בפוליטקה שאנחנו מכירים. ייחודו גם בעימות בין שתי גישות - הליברלית והשמרנית. בסיפור הזה הגישה הליברלית עושה חיל, מה שבמציאות הוא, מסתבר, מדע בדיוני...”

“בוז'ולד נהדרת- הבה נתחיל בזה.
האמת שקראתי את הספרים שלה מזמן- ממש מזמן, אבל צר לי לראות שלא הרבה מכירים אותה (בהסתמך על התגובות בסימניה) וזה ממש חבל. אז אני כותבת פה כדי לשכנע אתכם/ן לתת לה הזדמנות. גיבור כמו שלה לא פגשתם, מצחיק ונהדר (וכל כך קל להזדהות ולאהוב אותו)
הסדרה הזו כוללת 5 ספרים (ועוד אחד שקצת קשור)
הספר הראשון היה בעצם רומן רומנטי בחלל- האמת לא התלהבתי. אבל מהספר השני נתפסתי לסדרה חזק. בעצם מהספר השני אנחנו מוצגים לדמות שתלווה אותנו (או אנחנו אותו) במהלך 4 הספרים הבאים.
אני כן מציעה לקרוא את הראשון- כי הוא כן נחמד. אולי לא משגע אבל כן טוב, וחשוב להכיר את העולם הזה (הילדים שם נולדים ברחם מלאכותית, אבל הגיבורה שלנו... אוקי אני לא אעשה לכם ספוילר. פשוט תקראו ותראו מה הגיבורה שלנו...- נכון שאמרתי קודם שיש גיבור, אבל בספר הראשון יש גיבורה)
לסיכום- בוז'ולד נהדרת, הספרים שלה נהדרים, מי שלא קורא לא נהדר. נכון תגובה נהדרת? (הגזמתי...)”