“"אדם נכנס לצבא. אחרי כך וכך שנים, יוצא.
בדרך משהו נעלם, הושל, הוא יוצא אחרת".
ספר הביכורים המצוין של יונתן אנגלנדר מספר בצורה פשוטה ואמיתית
כיצד השירות הצבאי משנה את נפשו של האדם.
הספר מתמקד בבסיס הטירונים זיקים שם מתרחשות אפיזודות המשנות חיים,
מקיימים נהלים חסרי משמעות החורצים גורלות, וכמה חשובה ההסכמה שבשתיקה לטיוח אירועים
כי החייל כבר הספיק ללמוד שבצה"ל הבחירה הנכונה תמיד היא להיות מישהו שאפשר לסמוך עליו.

אם מגיע רב חדש שלא מוכן להפוך את בית הכנסת לבמת תיאטרון שבה התפילה היא משחק ואלוקים שורה במחזה,
מפקד הבסיס ממהר להבהיר לו שאת החוקים הוא קובע, ולא שליח האלוקים.
ואז רואים שזיקים הוא בעצם מדמנה שהתחפשה לבסיס צבאי.
גם הגדר בזיקים היא כמו פומפייה חלודה, חורים חורים, והמתכת כשאתה נוגע מתפוררת,
כך שכל טירון בבסיס מכיר עשרים פרצות כדי לצאת ולפגוש שליח פיצה או להתגנב לחוף.

וכשקורה אובדן, הולכים לבית האבלים כי אלו הנהלים, ומי שנכנס אל תוך הבית, זה המדים, הדרגות והנשק.
זה צה"ל שנכנס לדירה, זה הצבא שמברך בנימוס את כל מי שמצליב איתו עיניים,
זה שאומר לאם שהוא משתתף בצערה, שלוגם מים קרים ומחשב כמה זמן נותר עד שיוכל ללכת.

הסופר כתב עשרה סיפורים, כל אחד מהם מתאר אירוע המתרחש בבסיס
וממחיש את אוזלת ידו של הפרט כנגד מנגנון משומן היטב.
בספר הזה אתם תקראו את הדברים שמעדיפים להסתיר.
מומלץ❗”

“סיפורים קצרים שהם כמו חלקי פסיפס, ויחדיו הם יוצרים תמונה (לא מחמיאה) של השירות הצבאי באופן כללי, והשירות הצבאי בבסיס זיקים באופן יותר ספציפי. אני לא חושב שהספר יכול להיחשב בתור "רומן מסיפורים קצרים" כי הדמויות בסיפורים לא משיקות ולא חוזרות בסיפורים. לכל דמות (או דמויות) הסיפור שלה, שלהן. יחד עם זאת, גם אי אפשר לומר שהסיפורים מקבלים את העוצמה שלהם רק כשהם מאוגדים או נקראים יחדיו. כל סיפור פה עומד בפני עצמו ויכול היה להופיע בתור סיפור קצר בספר אחר.
הדמויות בסיפורים והעלילות מגוונות מאוד: רב צבאי, מפקדי כיתות צעירים, קצינה צעירה, מפקד הבסיס היוצא, נגדת מהאפסנאות ועוד. הסיפורים כולם מהודקים מאוד, כתובים בשפה רזה אך לא חסרת יופי. נהניתי לקרוא את הספר ונעצבתי לא פעם בגלל הדברים שעולים בו.
ספר טוב מאוד, ממליץ בחום.”