"אדם נכנס לצבא. אחרי כך וכך שנים, יוצא.
בדרך משהו נעלם, הושל, הוא יוצא אחרת".
ספר הביכורים המצוין של <mark>יונתן אנגלנדר</mark> מספר בצורה פשוטה ואמיתית
כיצד השירות הצבאי משנה את נפשו של האדם.
הספר מתמקד בבסיס הטירונים זיקים שם מתרחשות אפיזודות המשנות חיים,
מקיימים נהלים חסרי משמעות החורצים גורלות, וכמה חשובה ההסכמה שבשתיקה לטיוח אירועים
כי החייל כבר הספיק ללמוד שבצה"ל הבחירה הנכונה תמיד היא להיות מי

סיפורים קצרים שהם כמו חלקי פסיפס, ויחדיו הם יוצרים תמונה (לא מחמיאה) של השירות הצבאי באופן כללי, והשירות הצבאי בבסיס זיקים באופן יותר ספציפי. אני לא חושב שהספר יכול להיחשב בתור "רומן מסיפורים קצרים" כי הדמויות בסיפורים לא משיקות ולא חוזרות בסיפורים. לכל דמות (או דמויות) הסיפור שלה, שלהן. יחד עם זאת, גם אי אפשר לומר שהסיפורים מקבלים את העוצמה שלהם רק כשהם מאוגדים או נקראים יחדיו. כל סיפור פה עומד ב