“#
כפר אירי קטנטן הנמצא רחוק ממרכז כלשהו. יש שם שוטר אחד האמור לטפל בכל מה שמשטרה מטפלת –הפרות סדר, הסדרת התנועה ועד פיענוח מקרה פשע. מסתבר שזה לא כל כך קשה – בזמן נתון סביר שלא יתקל ביותר ממקרה אחד הדורש את טיפולו. השוטר הוא בחור כבד-גוף, על גבול האַבֶּסֶת (מה לא ידעתם? זה המונח שהמציאה האקדמיה ללשון עברית להשמנת-יתר חולנית. תודו שהם מתעלים על עצמם בכל הקשור לשפה צורמת ובלתי שמישה...) הוא חי ועובד בתחנת המשטרה ואם הוא מזכיר לכם את השוטר ב"דוק מרטין" זה כנראה לא מקרה.

לכאורה סיפור תעלומה. עצמות אדם קבורות מזה יותר מעשרים שנה התגלו בתהליך בנייה, וכל אנשי הכפר מנסים לנחש מי הוא הקבור האלמוני ומי זה שרצח אותו. אני אומרת "לכאורה" כי עיקר הסיפור עוסק בתיאור מערכות היחסים בין אנשים שיש להם, או היתה להם, נגיעה לתעלומה, לא בפיענוח רצח.

מתברר ש...
אפשר לכתוב ספר על תעלומת עבר, בלי שזו תהיה תעלומה ממלחמת העולם השנייה, או אפילו בלי קשר לשואה.
אפשר לכתוב דמות של שוטר שאינו מכור לסמים או אלכוהול ואין לו זוגיות שתיפגע קשות מעבודתו.
יכול להיות שוטר שמתחבב על הבריות (בעיקר על הקוראים...) שממדי גופו אינם אידיאליים והוא לא "עף על עצמו".
אפשר לכתוב על אירלנד בלי להזכיר מלחמות בין קתולים לפרוטסטנטים. אפשר אפילו בלי להזכיר דת בכלל.

זה ספר הביכורים של נורטון שהוא שחקן, מנחה טלויזיה ומספר סיפורים לילדים. הספר כתוב היטב, מספר סיפור חביב על קהילה כפרית שיש בה קהילתיות אבל לא מעט בדידות. מטרתו של נורטון, כך נראה, היא לגרום הנאה לקורא. מטרה שהוא הצליח בה מבחינתי. הביקורת של זאבי קציר הפנתה אותי אל הספר, ואני מודה לו על שבירת רצף הספרים הלא-מהנים שקראתי לאחרונה.”

“גרהם נורטון, מנחה הטלוויזיה הבריטי המשעשע, עושה זאת שנית בספרו השני שמתורגם לעברית, אבל למען הדיוק הכרונולוגי מדובר בספר הביכורים שלו, ואיזה ספר מענג זה ואיזה כיף לחנוך קריירה חדשה של סופר עם ספר כזה.

דאנין היא עיירה שכוחת אל באירלנד, בה כולם מכירים את כולם ובחמש עשרה שנה האחרונות מוצב בה שוטר אחד בלבד. זהו גיבורינו, או אם תרצו ״אנטי גיבורינו״, סמל פי. ג׳יי קולינס, אדם שמנערותו סובל ממשקל עודף, בעיה עמה נאלץ להתמודד כל חייו ועם מה שנלווה לה כמו לעג מהסביבה הקרובה,דחייה חברתית, בדידות וכו׳.

יום אחד השגרה המנומנמת של העיירה מופרת ע״י גילוי עצמות אדם באתר בניה באחת החוות. גילוי העצמות שם באחת את העיירה המנומנמת באור זרקורי התקשורת שהחלה לצבוא על האתר בו כבר עבדו אנשי מז״פ ומשטרת מחוז קורק.

בתחילה סמל פי. ג׳יי קולינס מתקבל בזלזול ע״י נציג משטרת המחוז, הבלש לינוס דאן, אבל לאט לאט מתחוור לו כי לסמל קולינס יש כישורים טבעיים לעבודת הבילוש וקולינס מצליח לזכות בכבוד לו הוא ראוי.

רוב תושבי הכפר היו בטוחים כי העצמות שנתגלו שייכות לטומי בורק, בחור צעיר שנעלם ללא הסבר מהעיירה לפני שנים רבות לאחר קטטה אלימה בין ארוסתו בריד ריירדן לבין בחורה בשם אוולין רוס עמה ניהל קשר רומנטי ואשר הופתעה לגלות כי אהובה מתארס עם אותה בריד..

הספר כתוב בכישרון רב, לעיתים בהומור שמזכיר לנו מיהו המושך בעט, ומתמקד במשולש שבין סמל קולינס, בריד ריירדן ואוולין רוס (ואחיותיה).
ישנם גם סיפורי משנה שמשלימים את הסיפור באופן מרתק ומשכנע.

גם לאחר פתרון התעלומה הספר מסתיים כך שניתן להבין שבכוונת הסופר לפתח סדרת ספרים סביב דמותו של פי. ג׳יי קולינס.
בינתיים למיטב ידיעתי זה לא קרה ואני מקווה שיום אחד זה יקרה.”