רציתי ספר שאפשר להתחיל ולסיים לפני השינה .
(באמת צריכה לחדש את ערימת הממתינים לקריאה שלי,
נותרו רק עשרה, +שניים לא גמורים, ולא בא לי להתחיל אף אחד מהם כרגע)
אכן, רציתי ספר שאפשר להתחיל ולסיים לפני השינה -
הבעיה היא שהספר הזה הוא אחד מאותם מדירי שינה .
אז הספר, "הנער בפיג'מת הפסים",
אחד מאותם בודדים שנכנסים לקטגוריית הספרים שקראתי רק לאחר שראיתי את הסרט המבוסס עליהם.
זה הפריע קצת, מודה, השחקנים, התפאורה והמצבים אשר בסרט הם אלו שצפו ועלו במהלך הקריאה.
עדיין, ספר נפלא לכל גיל.
גם אם הכתיבה היא מגוננת על הקוראים הרכים,
חסרה בתיאורים מפורשים של הזוועות,
הזוועה עולה וצפה, בלתי נמנעת.
והסיפור עצוב עד אימה.
ברונו, הילד הגרמני הקטן, וגם סבתו ברקע, מלמדים אותנו פרק באנושיות.
רק בוגרים יוצאי דופן, וילדים טהורי לב,
ובקיצור כל אותם אינדיבידואלים בעלי אינטיליגנציה רגשית גבוהה,
המצליחים לשפוט אנשים ומצבים בדייקנות,
ותוך הסתמכות על יכולת השיפוט שלהם עצמם,
מבלי לתת להשפעות חיצוניות -
כמו הדעה וההתנהגות "הרווחות", המקובלות בסביבתם,
או, בלשון אחרת,
מבלי להיות מושפעים ממוטיב העדר - הבינוני כל כך,
אשר רוב רובם של האנשים, למרבה הצער, פועל על פיו,
רק אותם אנשים - הם התקווה האמיתית של האנושות באשר היא.
אותם אלו אשר לא יפחדו לשים מראה ולצעוק כי המלך הוא עירום.
אותם אנשים אשר מכריחים את הסובבים אותם לראות את הדברים נכוחה,
ומעלים את האנושיות למקומות נשגבים יותר, ראויים יותר.
גם ברונו הקטן וגם סבתו הם כאלה.
אותו זן מיוחד ומבורך.
חף מתחלואי החברה, סקרן וחושב,
שואל את עצמו ברונו,
מה בעצם ההבדל בין האנשים עם מדי הפיג'מות אשר מעבר לגדר,
לבין האנשים, עם המדים המגוהצים וסרטי הזרוע באדום ושחור,
המסתובבים בביתו ?!
ומי בעצם החליט אילו אנשים ילבשו מדי פיגמות ואילו מדים מגוהצים ?!
ברונו רוצה להיות חוקר ומגלה,
והוא יודע כי מה שראוי להתגלות ממתין,
בשקט, באורך רוח - לרגע שבו אכן ימצא.
וברונו מגלה,
הא מגלה ילד יהודי בשם שמואל,
ילד שרצה המקרה ונולד באותו יום שבו נולד הוא,
וחייו של הילד שונים כל כך -
הוא מאנשי הפיג'מות!
אך הילד עצמו אינו שונה כל ועיקר,
וחברות אמיצה מתפתחת.
ברונו רואה את האנשים ולא את המדים,
את הפרט כפרט ולא כחלק מקבוצה,
ואכן הוא מגלה לסובבים אותו, ולנו הקוראים,
כמה מטושטש הוא הגבול שבין הקבוצות,
כמה קל להתנייד מקבוצה אחת לאחרת.
כי מתחת לכל אותן קבוצות השתייכות, מגדרים ומדים -
כולם אנשים.
המראה הזו בידי הילד הקטן מחירה מצמרר.
כי למי באמת יש את הזכות, האיומה הזו,
להחליט -
מי הם האנשים שילבשו מדים מגוהצים ומי פיג'מות ?
