זהו סיפור אהבה בין נער ונערה המתחיל בשנתם האחרונה בתיכון בעיירה בדבלין, וגולש לתקופת לימודיהם בקולג'. וכששומעים סיפור אהבה, צעירים בתיכון, מיד המחשבה הולכת לכיוון רומנטי עם לבבות בקרע , ופרפרים בבטן כשהצבע הורוד ברקע. אז לא, זה בכלל לא הכיוון. אין פה סיפור אהבה מתקתק. הפעם הטעם המריר יותר נותן את הטון פה. זה סיפור אהבה שעקף את הפרפרים וחודר לנבכי הנפש ונוגע בצדדים היותר אפלים שלה, מגיע לנקודת הכאב

ספר טוב. מדובר כאן על "תסמונת הספר הראשון" - למה הכוונה? הסופרת <mark>סאלי רוני</mark> התפרסמה בספרה השני "אנשים נורמלים" - ספר מעולה וכמו כן סידרה בטלביזיה לא פחות מעולה. כאשר ספר שני מצליח ביותר, הולכים לספר הראשון שלה - זה הספר "שיחות בין חברים" ובונים על הצלחת הספר הראשון כך שאנשים ירוצו לקרוא גם את הספר הראשון שלה. זהו בדיוק המקרה כאן - לדעתי. אני לפחות נהגתי כך. הספר בהחלט טוב, קריא, מעניין - פחות טוב מה

אני לא יודעת אם להתכחש לזה או להתגאות בזה אבל...
גם אני מילניאל.
למה להתגאות?
כי זה נשמע כמו להיות הדבר הנכון.
"הם צעירים, הם יפים, הם מגניבים, הם מעודכנים... הם משפיעים".
ולכן הסופרלטיב על גב הכריכה, שמכנה את <mark>סאלי רוני</mark> "הסופרת הראשונה הגדולה מדור ה-Y" נשמע מפוצץ.
מעורר קנאה.
הצעירה המוכשרת והנכונה שהיא גם סופרת גדולה.
הכל מהכל.

אבל אחרי שקראתי את הספר הבנתי שמבחינתי מחמאה הרבה יותר גדו

שני תיכוניסטים מריאן בת מעמד הגבוהה די
אאוטסיידרית, חכמה מיוחדת ופחות מתחברת וקונל הפופולרי, ספורטאי חכם יפה ומקובל.
דרכהם מצטלבות כאשר אימו של קונל עובדת בביתם של מריאן במשק בית.
נוצר קשר חברי, סודי אבל עמוק מתחת לפני השטח נפשותיהם נקשרות את רגע מכונן אחד מסיבת סיום התיכון, קונל לא הזמין את מריאן לפרום.

היא צוברת כעס הוא צובר בילבול.

השניים עוברים ללמוד באותה האוניברסיטה, סטטוס החב

אנשים נורמליים/ <mark>סאלי רוני</mark>

חלק נכבד מלהיות בעל טעם טוב בספרים זה גם היכולת להמנע מספרים לא טובים, ועל כן באה הסקירה הבאה. מוזמנים לריב בתגובות!

קודם כל, התקציר.
בתיכון שבו הם לומדים, קונל ומריאן מעמידים פנים שהם כלל לא מכירים. הוא שחקן כדורגל נאה ופופולרי והיא מבודדת מחברים, גאה וחכמה. כשקונל נאלץ להמתין בביתה של מריאן לאימא שלו, העובדת שם כעוזרת בית, מתחיל להירקם בין שני התיכוניסטים קשר, שמ

על הספר הזה שמעתי רבות והחלטתי לתת לו צ'אנס אחרי שראיתי קצת קטע מהסידרה מתוך יוטוב, הסידרה משודרת בערוץ הbbc.
הסיפור מגולל את סיפורם של חברות, בובי ופרנסס סטודנטיות בנות 21 מאירלנד שתיהן חובבות ספרות ופוטארי סלאם, האמת שדמות העיקרית ברומן היא פרנסס,הסיפור מתחיל כאשר הן מכירות זוג נשוי בשם מליסה וניק. למרות היותן חברות הכי טובות הן גם היו בנות זוג בעבר, אני מודה ש לא התחברתי לקטעים הלסביים בספר,למ

הכנסתי אותו לריצ'רץ' של המזוודה שניה לפני שיצאתי מהבית. איזה כיף.

התחלתי לקרוא עוד בגסטהאוס באינברסנייד, לא הרבה, רק כדי להבין על מה זה. הוא והיא, שני נערים איריים מאיזו עיירה נידחת, היא עשירה, הוא עני, לה אין חברים, הוא במרכז העיניינים. שפה רזה ומשפטים קצרים, הספקתי לקרוא לא מעט לפני שהלכתי לישון. 

היום החמישי, 11 קילומטרים לאינבררנאן.ז
ה היום האחרון לאורך האגם. בדרך עוברים דרך יער של עצים

לקחתי מהספרייה בעקבות המלצה באתר.
עוד ספר מיותר, שני בשבוע האחרון. שם הספר שלא קשור בכלום לעלילה.
דמויות אשר לא יודעות מה רוצות מעצמן ומאחרים. דמויות בלי "בשר", שטחיות ו"סתומות"' וכך גם מערכות היחסים ביניהן. עלילה בלי עלילה בעצם.
והסוף? - בלי שום תובנות מצד הגבורה הראשית, כאילו מחזיר הכל להתחלה?
למרות היותו של הספר קריא, בערך, לקח לי 4,5 ימים לקראו.
בקיצור. ספר שלא מצאתי בו כלום. בזבוז זמן.

ברומן קטן, שטוח כמו פרקט איכותי (או משהו מאוד שטוח אחר, אם תרצו), נרקם כאן סיפור אהבה מוזר אך רגיש.

זו ספרות/לא ספרות, שמרגישה כמו ניסוי בכתיבה יוצרת, מדויקת ויבשה סטייל הוראות הרכבה מבית היוצר של חנויות 'עשה זאת בעצמך'. התיאורים נעים, בהתאם, בין 'עגמומי' ל'מתנחמד' ועקרון חוסר הדיוק המחייב כי בסוף תמיד יתגלה בורג מיותר בשקית, עומד בעינו (וסביר שגם השרטוט שונה כמובן, מגוף המוצר ששוכב אצלך עכשיו