חברי לקריאה, אניני ספר, הסכיתו נא! הרי לכם סיפור קטן ומשונה, פרי עטו של לא אחר מאשר <mark>דיויד גארנט</mark>, חבר בקבוצת “בלומסברי” הנודעת, עם עוד רבים וטובים.
הנובלה “מאשה לשועלה”, שהוקדשה לאהובו, דאנקן גרנט, נכתבה ב-1922 - תקופה שבה אהבתם קמלה כפרח נשכח. אבל אל נא תצטערו, כי הסיפור זכה בפרס ג'יימס טייט בלק היוקרתי ובפרס הות'ורנדן, ואלה לא נשכחים במיוחד.

בשנתו החמישים, עורר <mark>דיויד גארנט</mark> שערוריה כשנשא לאשה

כשהצטרפתי אל ג’ון קרומרטי וג'וזפין לאקט לביקורם בגן החיות, הם היו בעיצומו של ויכוח. נראה שקרומרטי הציע נישואין אך ג'וזפין לא רוצה לעזוב את אביה החולה. גבר שבגברים כקרומרטי זה לא ילך ויאמין לבדותות, הגיוני יותר שהיא פשוט לא אוהבת אותו. ותפתח ג'וזפין את פי הג’ורה ותאמר שאפשר שיהיה לה בבון או דוב, אבל הוא - טרזן מלך הקופים - צריך להיות כלוא בגן החיות, עם האורנגאוטנית בצד אחד והשימפנזה מהצד השני. המדע

בני האדם, עקב תבונתם העילאית, נכללים בחרטומה של פירמידת בעלי החיים. הם נחשבים ליצורי-על, הולכים על שניים המשייטים בעולם באמצעות מוחם החריף וההרגלים שהקנו לעצמם משחר נעוריהם, עוד כשהאדם הקדמון למד להכיר ולחקור בהתאם את יכולתיו המופלאות, שנשגבים מדעתו של בעל חיים רגיל שלא ניחן ביכולות תואמות.
אך מה קורה כאשר ישנו שילוב בין השניים? בין בן האנוש המכובד ורב הפעלים ,לכאורה, לבין ההולך על ארבע? על כן

ריצ'ארד טֶבּריק הינו בריטי שחי לקראת סוף המאה ה-19 עם רעייתו סילביה ששם נעוריה 'פוֹקס' (שועל) מה שיתברר כפרט רב משמעות. חייו השתנו בצורה בלתי ניתנת לתיאור כשבני הזוג יצאו יום אחד לרכיבה בעקבות ציידי שועלים. היא סולדת מעצם הציד אך אוהבת מאד לרכב.
הפלא ופלא. סילביה הפכה פתאום לשועלה בלי סיבה נראית לעין. 'פּוּף'- בן רגע הפכה האישה בשנות העשרים לחייה בעלת המראה העדין והחינוך הפוריטני, אחייניתו של איש

לא, לא, לא - לא מדובר כאן בסיפור על איש שקונה לעצמו כרטיס כניסה ומבקר בגן החיות להנאתו. אלא איש בגן החיות. ממש כך. בתוך כלוב, כחלק מהאוסף המוצג ברחבי גן החיות. כמו חיה בגן חיות, רק איש בגן חיות.
נשמע כמו רעיון חדשני? תופתעו, אך הספר נכתב לפני שנים רבות, בשנת 1924. ההוצאה הישראלית 'תשע נשמות' הוציאה אותו רק עכשיו.

עם זאת, הספר נפתח כיאה למה שניתן להסיק משמו: הוא נפתח באיש שקונה לעצמו כרטיס כנ

כאדם מאוד רציונלי, הנובלה הזו למרות הגדרתה כמבריקה ומדהימה על פי התקציר. דבר שאיני מתווכחת עם העובדות הללו, עבורי היווה ספר חביב, נחמד ותו לא. לא התחברתי לכל האלגוריות והמשמעויות מסביב לעלילה.

זוג צעיר, אמיד ואוהב – סילביה וריצ׳רד טֶבּריק – מתחתן ועובר להתגורר באחוזה מבודדת במחוז אוקספורד. כעבור כמה חודשי נישואים, במהלך טיול של הזוג בצהרי היום, סילביה נהפכת לשועלה.
בהמשך העלילה בעלה האוהב ממאן

מפעם לפעם, אני אוהבת להזין את עיני בתוכניות נשיונל גאוגרפיק. הן רבגוניות ומעניינות. תוכניות העוסקות בכרישים, תשדירים על קופים, אריות, קרנפים. עולם החי והצומח הוא רחב ידיים.
אך מה היה קורה לו היה באפשרותנו להשקיף על אותן החיות בדיוק מנקודת מבט קרובה, קרובה מאוד? עד כדי האפשרות להיות אחת מהן? לחלוק עימן הווה דומה?

בדיוק על כך הספר החכם שלפנינו. איש בגן החיות הנו ספר חכם. מדוע הוא ספר חכם? כי ה

היצירה הקטנה הזו כתובה ומתורגמת בווירטואוזיות.

<mark>גארנט</mark> הוא המחבר והמספר בו זמנית, כלומר הוא כותב בשמו ומשלב בבירור את קולו במהלך הכתיבה. הוא לא נוקט עמדה, הוא לא מעדיף דמות אחת על פני רעותה, להיפך - כפי שהוא טורח להסביר בתחילת הספר והן במקומות נוספים, הוא מקפיד להעלות על הכתב את האירועים באופן הנאמן ביותר ל"מציאות" שבה התרחשו.

"מאישה לשועלה" הוא סיפורה של סילביה פוקס, אישה צעירה ומעודנת, נעימת

בספר זה מתואר המצב האנושי בהשוואה למצב של החיות ומתברר שאין הרבה הבדל בין אדם לחיה. העלילה נעה בן הגרוטסקי לקומי ויש בספר גם דרמה הספר מעניין אם כי כי בו גם חלקים משעממים. אני בדרך כלל מאוד אוהב את הספרים של הוצאת תשע נשמות אך הספר הזה הותיר אותי עם אכזבה בתשע נשמות כבר יצאו ספרים הרבה יותר טובים. עדיין נהניתי מהספר למרות שאני מודה שהיה לי קשה להתגבר על השעמום שהוא מסב. מומלץ אבל לא לכולם