הספר התחיל בדומה לז'אנר ה"בואו ניכנס לראשו של אדם מוזר/לוקה באספרגר וננסה לראות את העולם מהעיניים שלו (מייצגי הז'אנר: המקרה המוזר של הכלב, פרוייקט רוזי). אלא שלאט-לאט מתפוגג הרושם הראשוני, והספר נפרד מהז'אנר הזה והופך ליצירה ייחודית שעומדת בפני עצמה. אלינור אוליפנט, אישה (קצת קשה לקרוא לה אישה כי דפוסי המחשבה שלה מאפיינים נערה) בת שלושים העובדת בעבודה פקידותית במשרד, היא "ממש בסדר". אלא שהיא בודדה

#
כמין אנחנו יצורי להקה. אנחנו בחברה טובה: כלבים, פילים, קופים (אבל לא חתולים או דובים.) יצורי להקה זקוקים ללהקה: לצורכי ביטחון קיומי, ביטחון תזונתי בקיצור – לצורכי ביטחון. כאשר יצור להקה מופרד מלהקתו הוא יעשה אחת משתיים: יאמץ להקה חלופית או יפתח בעיות נפשיות.
כאשר יצור להקה אינו מצליח לייצר לעצמו להקה או להיצמד ללהקה חלופית הוא יחוש חרדה ודיכאון ואנחנו נקרא לו "בודד". זה יקרה כאשר משהו בדרך גי

כמו שאפשר לנחש, שום דבר כאן לא בסדר. בודדה, תמהונית, ללא חברים או משפחה, החיים חולפים על פניה של אלינור ללא תקווה לשינוי. עובד חדש מעיז לנסות ולסדוק את קליפת השריון, ובצעדים איטיים וזהירים, מצליח לעורר בה רגשות חדשים שהיא לא ידעה שקיימים בה. חייב להזהיר שהספר בהתחלה ממש מדכא. הבדידות האומללה, אותה אלינור רואה כמובנת מאליה, פשוט מעוררת רצון לבכות. אבל האופטימיות והיופי מפציעים בהדרגה מתוך המצוקה הג

יש דמויות מתוך ספרים שהן כל כך מוחשיות,ואז, בזמן שאני קוראת אני מרגישה ממש שהדמות היא בשר ודם, וחושבת לעצמי שזה לא יכול להיות שהדמות הזו נוצרה רק ממילים.כמו אלינור אוליפנט. שהיא לא רק בסדר, היא על הכיפק. ואני ממש התאהבתי בה.

אלינור בת השלושים, אשר בעקבות אירוע טראומתי מעברה, מתנוססת על לחיה צלקת (שאת מקורה יגלה הקורא ממש בדפיו האחרונים) ואף על פי שלא צויין כך נראה שאלינור בעלת סממני OCD ,ויעידו

מה ? אני הראשונה שממליצה עליו ?
יש!!! כבוד! ((:
ספר מקסים, וכפי שכבר אפשר לנחש מהכותרת - הכול, אבל הכול ממש “לא בסדר” אצל אלינור אוליפנט.
אנשים לא יודעים את זה, ואפילו היא לא יודעת את זה, אם כי ישנם כמה רמזים, הפזורים לאורך הספר.
היא יודעת שאומנם יש לה צלקות על הפנים, ושעמיתיה לעבודה קצת מתבדחים על חשבונה,
אבל היא שכנעה את עצמה, שטוב לה להיות לבד, ושהיא לא זקוקה לאף אחד.
אבל איך כתב יהונ

מתחילת הקריאה נשביתי. באמת. אלינור כל כך מוחשית ואמיתית, זיהיתי את עצמי בה בהרבה מאוד מובנים (גם אני רווקה, בת 30, מתעצבנת מאנשים טיפשים או איטיים), הרגשתי שהדרך שהיא מסתכלת על העולם דומה מאוד לשלי. זה מתחיל "שטחי" יחסית, מהבחינה שלא יודעים איך אלינור הגיעה למצב שבו היא נמצאת אבל הסיפור הולך ונפתח, בקטע זורם ולא מעיק, עם הומור חביב ויחסים אמיתיים בין אנשים, לא מואדרים, לא כובשת אותה איזו אהבה ענקי

ספר מעולה ומיוחד מאוד במינו. הוא גורם לקורא להרגיש עצב רב, אמפתיה, חמלה אך גם תקווה.
הספר מגולל את קורותיה של אלינור בת ה-30, שעברה טרגדיה בילדותה. מימדי הטרגדיה האיומה נחשפים אט-אט במהלך הספר. גם בחור שהכירה בהיותה בשנות ה-20 לחייה פגע והתעלל בה. כתוצאה מכך, אלינור הפכה לאדם של מנהגים והרגלים אובססיביים. היא מנהלת סדר יום ושיגרה מוקפדים מאוד של אכילה, שתייה והעברת הזמן. היא חסרת מיומנויות מינימל

הסיפור מעולה ממש. חבל שהתרגום לא באותה רמה, אבל מכיוון שהסיפור ממש טוב הספר זורם סוחף ומעניין מאד. ממליצה

זה סיפור נוגע ללב על אישה שמשתחררת לאט לאט מבית סוהר נפשי.

ועכשיו, אזהרה שפוילערים.

אלינור מאזינה כל ערב לתוכנית רדיו, אופרה סבון. מעניין שהיא בכול זאת אטומה לרגשות הזולת ולמוסכמות בסיסיות ביותר של החברה הסובבת אותה. היתכן? הרי היא אישה אינטליגנטית; מה היא קולטת מתוכנית הרדיו? כנראה לא הרבה.

לעומת זאת, ידידה ריימונד, שתחביבו משחקי מחשב, הוא איש מתחשב ורגיש להפליא.

לא אגיד שזה גורע