#
אתה שואל את עצמך לפעמים מהי התכלית של מי שכותב ברמת הקצרצרות של ציוץ טוויטר. האם הסופר מרגיש סיפוק מיצירתו? חושב שהוא הצליח להעביר את המסר? שגרם לקוראיו לחשוב? התשובה שלי לעצמי היא, שככה אנחנו חיים היום. מחפשים את השורה התחתונה ומעדיפים כמה שפחות שורות מעליה. מסתכלים על סוף המאמר, להבין מהר את המסקנה (ולמהר להתווכח איתו) משוטטים למחוזות אחרים בשיעור או בהרצאה וחוזרים לסיכום.
הסופרים שכותבים

אפוריזמים

**********

הברומטר הוא תרמומטר בעל תואר אצולה.
הקצף הוא בירה שהשתכרה מעצמה.
הגלעינים מאמינים בגלגול נשמות.
השרבוטים שאנחנו משרבטים בזמן שאנחנו מדברים בטלפון הם קצרנות
של מה שאנחנו לא אומרים.
אם אתה נוחר סימן שאתה רוצה לספר את החלומות שלך.
הברד הוא החטטת של הגשם.
הנמלים, במקום ללכת לשפת הים הולכות לשפת צנצנת הסוכר.
מהפכה קומוניסטית על לוח השחמט: משחק דמקה.
הרבה פעמים מוסכני