<mark>נל זינק</mark> עלתה בן לילה מאלמוניות לתהילה עם פרסום רומן הביכורים שלה, "הכותלי" (The Wallcreeper), בשנת 2014. מניפסט החיפוש העצמי הניו אייג'י הזה הוכתר על ידי העיתונות הליברלית באמריקה כספר נועז, חצוף, הירואי ופורץ דרך. הבועה הניו יורקית, ההיפסטרית והטרנדית התלהבה מהספר. ג'ונתן פרנזן שיבח אותו. ה"ניו יורק טיימס" ובעלי טורים מהשמאל הסתחררו.



גיבוריו של "הכותלי" משתמשים בסמים דרך קבע, עוברים בין עבודו

זה ספר שנורא מעניין לכתוב עליו, כי הוא מאוד לא בינוני אבל בכל זאת, אי אפשר להכריז עליו בפה מלא כספר טוב.
זה ספר שלפעמים את עוקבת אחריו כמו זיקוק שמקפץ לך מול העיניים, לפעמים את קוראת אותו בחוסר סבלנות קל וברגעים מסוימים את מצליחה להרגיש הלימה כי פתאום הוא אומר משהו נכון בדיוק ברגע שלא ציפית.
כבר בשלב מוקדם אמרתי לעצמי: זאת סאטירה. מתי אמרתי את זה? כשלדמויות היו רגשות לא מותאמים לסיטואציה. כשהן ע

כשמגישים לך אוכל בצלחת הלא טעים לך, איך תפעל? האם תאכל ותסיים מהצלחת ללא מילה נוספת מפאת הנימוס או תטעם ותסרב להמשיך לאכול?

אני בחרתי להפסיק, כי הספיק לי השעמום האינטלקטואלי לאחר כארבעים דקות האזנה. את רביית הציפורים ותזונתם אוכל להשלים בכוחות עצמי, אם ברצוני בכך. לגבי שאר העלילה (ההוללות וההתהוללות) לא מצאתי בה עניין , הפארודיה שלה אפילו לא העלתה חיוך קל על שפתיי. הן נשארו חתומות וכעוסות.
כע