שם הספר התגלגל לשם "השידוך" משמו המקורי: "החתונה של חני קאופמן". לדעתי וזו רק דעתי, אני חושבת שהשם המקורי מתאים יותר, ובמחשבה שנייה אפשר היה גם לקרוא לספר הזה "הרבנית", אך ייתכן והשם "הרבנית" עשוי היה לנווט לפלח קוראים מסוים.

העלילה מהווה מהווה הצצה לחיי החרדים, ורוב רובה מתרחשת בקהילה החרדית בלונדון. מה שהזכיר לי מעט את הספר שקראתי בשנה קודמת של פרנצסקה סגל בשם "אותה תמימות".

בסיפור הזה

עמוס עוז תהה מדוע אנחנו צריכים להוסיף לעצמנו דאגות מעבר לכל הדאגות שממילא קיימות בחיים ובמוות. האמירה הזו צפה בי כששחיתי בים האיסורים שמשיתים על עצמם גיבורי ספרה של <mark>איב האריס</mark>: איסורי נגיעה, מבט, דיבור, מחשבה, הרהור. חיי העינוי האלה מועצמים בעולם טכנולוגי שבו קשה לחסום את הגישה לידע ולהשכלה. "אלוהים לא מרשה" של חנוך דאום, "מחבואים עם אלוהים" של שלום אוסלנדר ו"שלג בחולות" של יצחק רובין הם רק שלושה מ

הפרשה של השבוע האחרון הייתה פרשת "חיי שרה"- החמישית בספר בראשית. תחילתה בפרק כג' וסיומה בפרק כה'. השידוך בין רבקה ליצחק בזה עיקרה. וכדי לכתוב סקירה מזווית אחרת, החלטתי להקביל את הסיפור התנכ"י-מציאת רבקה כשידוך הולם ליצחק, לסיפור השידוך של חני קאופמן עם ברוך של <mark>איב האריס</mark> .
שידוך בהגדרתו- הוא התאמה בין איש ואישה, במטרה להביאם בברית נישואים. הוא נהוג בחוגים שמרניים גם היום ונותן גושפנקא ממסדית לקשר

ספר המועמד לפרס בוקר הבריטי היוקרתי ומספק הצצה אל העולם החרדי.
הסיפור מתרחש בקהילה היהודית בלונדון.
חני קאופמן הינה בת למשפחה יהודית אורתודוכסית מלונדון. שדכנית הקהילה נקראת למצוא לה שידוך, היות והגיעה לגיל 19. בהיותה אחות בכורה ללא ייחוס מרשים או נדוניה גדולה, מוצאת עצמה השדכנית מול אתגר. חני מנסה לבחור את גבר חייה – האם תקח החלטה נכונה? האם ברוך לוי, צעיר אותו פגשה רק ארבע פעמים עד להצעת הנישו

המתכון לכתיבת ספר נחמד וסתמי עם סוף שמאלצי ומתקתק על החברה החרדית, בעיקר בארצות ניכר :
א. קחו שתי משפחות לפחות האחת אדוקה בדתה יותר והשנייה פחות.
ב. רצוי שאחד מאבות המשפחה יהיה רב, כזה בינוני, לא אדמו"ר או גדול בתורה. רק רב. זה מספיק.
ג. אחת מהמשפחות תהיה עשירה יותר בנכסיה.
ד. לאחת יש בנות - מי אמר משפחת בנט מ'גאווה ודעה קדומה' ולא קיבל את מבוקשו ?
ה. לאחת כמובן לפחות בן אחד.
ו. הצעירים שהגי

היא הכירה אותו בצבא, שירתו יחד בגדוד שקד בגבעתי, משק"ית ת"ש חילונית של בית ספר תיכון יוקרתי וצופים ובית יפה של השכלה ומותגים ומשפחה קטנה ותומכת ואוהבת. הוא חרדל"ש (חרדי לשעבר) למרות ולמורת רוח הוריו התגייס לצבא, מפקד מחלקה בוגר ישיבה טובה, אב רב ראשי בעיירה, בית לא גדול נקי, הורים תשעה אחים, הגדולים שמגדלים את הקטנים, משפחה גדולה מתנהלת עלפי דברי הרב.
הכירו והתאהבו. היו ביחד שנתיים - משפחתה - חיב

מועמד לפרס בוקר...
נו.. כאילו "מועמד" גם אני לפני כך וכך שנים הייתי מועמד לתואר כלשהו, אבל רק מועמד.

יחד עם כרסום המצות, "כרסמתי" גם את הספר הזה.

חצי מהספר מוקדש לכלה המהוללה חני קאופמן שהיא וכל הסובב אותה עוסקים ב"התאמתה" או אי התאמתה לברוך - בחור הישיבה (המכובדת מאוד ) הגמלוני משהו.
חציו האחר של הספר עוסק ברבקה זילברמן "הרבנית" שעושה (יחד עם חיים) את הדרך מחילוניות גמורה עד חרדיות מוחלטת

ספר חמוד, הצצה אל חיי קהילה יהודית חרדית בלונדון דרך שתי דמויות עיקריות חני קאופמן והרבנית רבקה הנשואה לרב הקהילה.
הספר מתחיל ביום חתונתה של חני עם ברוך לוי וחוזר לאחור לסיפור היכרותם של הזוג המיועד.
חני, בת למשפחה יהודית אורתודוקסית מלונדון, היא בת בכורה במשפחה שבה יש שמונה בנות. זוהי משפחה ממוצעת ללא ייחוס מרשים ולכן קשה למצוא לחני שידוך. אנו עדים לנסיונות השדכנית למצוא לחני בחור. חני טיפוס מ

כשקראתי את הספר מיד נזכרתי בסדרה "שטיסל" שכל כך אהבתי. בשני המקרים ישנה אפשרות להביט על העולם החרדי כאשר אופן ההצגה של עולם זה נראה כמשקף את המציאות נאמנה (פרט לכמה שגיאות קטנות שמצאתי במהלך הקריאה). הספר פותח בנערה בת 19 שמחכה לחתנה מעבר לדלת הבדקין, שזהו חדר שאליו החתן מגיע כדי לפרוש את ההינומה על פני הכלה לפני החופה. בהמשך, הספר חוזר אחורה ומגולל את השתלשלות העניינים עד ההגעה לרגע זה. לאותה כלה