****





כל מעשה שאנחנו עושים הוא בסופו של דבר תולדה של העבר. העבר שלנו, או של סביבתנו. אי אפשר להתחמק מזה. העבר שולט על ההווה, ולא פחות מכך - על העתיד. קשה, לפעמים בלתי אפשרי, לתקן או לשנות את מה שכבר נגזר עלינו לפני כן. לפני חודש, שנה, מאה שנה. אלף. אני יושב פה וכותב בבית שלי במודיעין את הסקירה הזאת על הספר הזה, ולא הייתי עושה את זה אם הסבתא של הסבתא שלי לא היתה פוגשת את הסבא של הסבתא שלי

"מה שמלהיב אותי באמת זה ספר שכשאתה גומר לקרוא אותו, היית רוצה שהסופר שכתב אותו יהיה חבר טוב שלך, שאתה יכול לתת לו צלצול בכל פעם שמתחשק לך." (ג'. ד. סלינג'ר) הספר הזה הוא נורא חושפני, למרות שהוא לא אוטוביוגרפי. אבל עדין אני מרגיש שעכשיו אני יכול לצלצל ל<mark>וולי למב</mark>, ותהיה לנו שיחה מרתקת!

הספר הזה נפל בין הכיסאות - אנשים לא מכירים אותו, וגם כאן באתר מספר הקוראים שלו לא רב. וזה חבל, כי הספר מומלץ בחום

את הספר הזה קראתי לפני כמעט שנה ולא כתבתי עליו ביקורת. סיכמתי לי אותו במשפט אחד כהאי לישנא:
"תולדות ארצות הברית ממלחמת האזרחים (חלף עם הרוח) ועד הפוסט טראומה (קולומביין). אבחנות מצוינות על חיים עם פוסט טראומתית ועל מבוכי החיים באופן כללי."

היו בו קטעים שהפריעו לי והיו בו קטעים שמאוד הכאיבו לי והיו קטעים שחסרו לי ומן הסתם גם קטעים שהתייתרו לי בכל השש מאות שישים עמודים האלה.
בעצם לא. לא היו ב

אנחנו עשויים - כך קראתי - מ 60% מים. והשאר? השאר זה זכרונות. הזכרונות שלנו מגדירים את אישיותנו. גם אלה שאנחנו לא זוכרים. הרבה פעמים אנחנו "שוכחים" את מה שאנחנו לא רוצים לזכור. או הופכים אותו לסוג של זיכרון נסבל - כזה שלא קרה באמת. קראתי את הביקורת של האח לספר הזה (תודה מקרב לב!), חיפשתי אותו המון זמן. משום מה הוא לא הופיע בין הנמכרים (האם אורך רשימת המוכרים עומד ביחס הפוך לטיבו של ספר?) וכשהשגתי א

וואו- זה אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי, ולא בגלל העלילה שהיא מסובכת ולא בגלל האירועים- רצח בבית ספר, נפילת מגדלי התאומים, המלחמה בעירק וגם מלחמת האזרחים האמריקאית. אלא רק בגלל הדמויות. הסופר הצליח ליצור דמויות שאי אפשר להפסיק לחשוב עליהן, שמתמודדות עם החיים המסובכים והמורכבים להפליא באמצעות מעשים ורגשות ומביאים ליצירה שאי אפשר להניח מהיד, למרות הגודל הארוך והכריכה שאפשר בקלות לקרוא לה הכריכה המכו

ב-3 לאפריל השנה, סטודנט (צ'ו סונג-הוי שמו) יצא למסע ההרג "כי לעגו לאנגלית שלו" . לא יכולתי לבקש רקע יותר דרמתי לספר הזה. מסתבר שמוות מהסוג האלים קורה הרבה, ולרב הוא חולף על פני בלי לשים לב.

הסופר חוקר את תפקיד המוות האלים ואת מקומו ביצירת נקודות מפנה חדות בהשתלשלות ההיסטוריה. המחקר משמש לו אמצעי לנסות להתחמק מהפן הרגשי של האובדן שהוא חווה. נסיון שלא מצליח, והמתפתח למסע גילוי עצמי הרבה יותר מטל

נא לא לפחד\ להירתע מספרים עבים!!!!! עברתי על הספר הזה מספר פעמים בסיפריה והתעלמתי עד שיום אחד החלטתי יאללה ננסה ואינני מתחרטת לשניה אחת!!!!
הספר עוסק במצבים קשים שלצערי אנחנו חווים כל הזמן: טבח בתיכונים, אסון התאומים, מלחמה בעיראק.
הסיפור מראה לנו 2 סיפורים מצד אחד יש לנו את מורין אשר היא חווה טראומה שהיא שרדה את הטבח שהיה בתיכון בקולורדו ואיך היא מנסה להתמודד עם החוויה הנוראית ומסע ההישרדות שלה

נהניתי מאד מהספר, למרות שלעיתים קצת קשה לעקוב אחר העלילה הפתלתלה ורבת הפניות. בספר יש בעצם שני סיפורים. זה של ההווה המדבר על חייו של קיילם, וזה של העבר בו מסופרת ההיסטוריה המשפחתית של הגיבור.
אין ספק שהספר ממחיש עד כמה החיים הם צירוף של נסיבות ולנו נותר רק לנסות ולהתמודד עם מה שהם מזמנים לנו בדרך הטובה ביותר שנוכל.
מומלץ בחום!

לא קל לי לסכם את הקריאה של הספר הזה, הוא הכיל בתוכו כל כך הרבה אירועים (היסטוריים ובדיוניים), תקופות, ומעל לכל המון רגשות. בתחילת הקריאה מעט חששתי משום שהספר באורך של 650 עמודים בערך, וכשהוא נגמר הרגשתי קצת עצובה. עצובה על הניתוק מקיילם ומורין, מליזי ולידיה, מדודה לולי, מאלפונס (החתיך הסיציליאני) ועוד דמויות רבות עמוקות,מקסימות ונוגעות ללב. מדהים בעיני בכמה נושאים הצליח הסופר לגעת, על קצה המזלג: