“ספר לא שגרתי על תאוריה כלכלית, מודלים ותורת המשחקים.
פרופסור אריאל רובינשטיין, ירושלמי מילדות, כלכלן וסקרן המנסה להבין ולחקור את הלוגיקה האנושית.
בספר הוא מביא מחוויות חייו, סיפורים אישיים לצד מודלים מולם הכלכלה - או בשפתו "אגדות כלכלה".
כשהטענה העיקרית של הפרופסור חתן פרס ישראל (2002) היא שהתאוריה הכלכלית לא באמת תכליתית ולא ניתן לנבא באמצעותה התנהגות של אנשים. טענה שנראית כהפוכה ממה שהייתי מצפה מכלכלן לטעון.
ספר טוב, מהנה וכתוב בד"כ בשפה ברורה לקורא גם אם אין לו רקע והבנה בתיאוריות כלכליות או בתורת המשחקים.”

“ספר שעוסק בכשלים של מקצוע הכלכלה, תורת המשחקים והבין-תחומיים.
מחדש מעט מאוד על הידוע.
מאוד הפריע לי שהמחבר (איש שלום עכשיו) דאג לכתוב לא מעט פעמים לאורך הספר שאנו חיים במדינת כיבוש, מדינה גזענית ומפלה. חיפשתי את הקשר בין דעתו זו לרעיון הכללי של הספר ולא מצאתי.”

“אינני ראוי להיקרא "מומחה לכלכלה" ובטח לא מתנגד ראוי לפרופסור אריאל רובינשטיין - תיאורטיקן כלכלי, על קביעתו שהכלכלה אינה מדע, והניתוחים למצבים הנעשים בצורות אקדמיות - תוצאותיהם לא בהכרח טובות יותר מדעתו של האדם הממוצע, הקורא את סביבתו ושאינו בעל תואר במקצוע. מנגד, מן הסתם, ישנן גישות שונות ומקובלות יותר ואשר חולקות על דעתו של הפרופסור הנכבד.
ואולם, המסר החשוב ביותר מבחינתי, שהמחבר - בעל פרס ישראל וחבר באגודות מכובדות מעביר לנו הוא שאל לנו להיבהל מהרותמים את מושגי "התיאוריה הכלכלית" לעגלתם ומשתמשים בהם בניתוחים "מדעיים" על עתיד כלכלי כלשהו וכדומה - כל זאת בידיעה ובתקווה, שהדבר יוסיף נקודות זכות רבות לדעתם המלומדת.
וברגע שרובינשטיין מכליל את עצמו בצוות התיאוריטיקנים הנ"ל - אין לך אלא להוריד בפניו את הכובע על קביעתו זו.
וכך הוא נותן ביטוי לדעתו:
"...האמירה הזו איננה רק 'פוזה' הפוטרת אותי ממחויבות לאמות מידה 'מדעיות', ולא נועדה רק כדי לבנות לי תדמית המבחינה ביני ובין כלכלנים אחרים ולהאיר אותי באור חיובי יותר בעיני עצמי. הפתיחה הזו משקפת את מה שאני באמת מאמין בו. ובכל זאת ברור לי שדברי מתקבלים בספקנות. אני עצמי הייתי מלגלג על פרופסור לכלכלה שהיה פותח הרצאה בהכרזה שאין לדבריו ולא כלום עם כלכלה, ועוד נושא מבט שיכול להתפרש כהתנשאות על חבריו ויריקה לבור ממנו הוא שותה." אכן, מילים כדורבנות.
וברשותכם, אסטה מעט מהסיפור, לצורך השוואה לאדם אחר.
זכור לי, אם כי במעומעם, שבאחת מהרצאותיו של פרופסור ישעיהו לייבוביץ' לא היסס האדם הדתי והניהיליסט במידת מה, להוריד את הר סיני מגדולתו וקדושתו בכך שאמר ש"ייתכן ומשה רבנו בכלל לא ביקר שם..."
ובהמשך, בהתייחסו לקברים מסויימים, המקודשים לנו, אף הביע את דעתו שלא בטוח שלא קבור בהם איזה שיח' או מישהו דומה (זה בערך רוח הדברים, ואם מישהו יודע דברים נוספים או הבהרות לדבריי, אשמח לדעת, ואם לא דייקתי - אתנצל ואתקן).
וחזרה לעניינינו.
נזקקתי לדברי לייבוביץ' כדי לתת לנו מושג על אנשים שממרומי ידיעתם המאד רחבה, בכל תחום, יש בידם (או בלשונם), לומר לנו עד כמה אנו איננו מבינים את התורה שנדמנו להבינה. ואגב, גם אחד בשם איינשטיין היה כזה...

בספר, המאד קריא והמוסבר להדיוטות, ישנה התייחסות רבה, בליווי דוגמאות יפות, לתורת המשחקים, כמו גם למודלים כלכליים.
"מי שהמציא את השם 'תורת המשחקים' היה גאון גם ביחסי ציבור", כותב רובינשטיין, "מי היה מתעניין בתורה הזו אם היו קוראים לה "אוסף מודלים של קבלת החלטות רציונליות בסיטואציות אינטראקטיביות"? שואל המחבר.
וכשדוגמאות מובאות לפניך, אין לך אלא לתהות: האם לא כל חיינו אנו משחקים ב'משחק' הזה? שהרי כמעט בכל אירוע בחיינו אנו עושים "שקלא וטריא" למעשינו, ובוחנים באיזו דרך נלך ובאיזה סגנון נטפל בנושא זה או אחר, והאם בחרנו בשיטה או בדרך הנכונה בעימות שהיה לנו עם 'יריב' כלשהו - בפניה לבוס בעבודה בבקשה להעלאת שכר, או בקניית מוצר בחנות שניתן בה להתווכח על מחירו של המוצר, ועוד דוגמאות רבות ומגוונות לצד הסברים, שברובם המכריע מובנים. "אפילו עקדת יצחק ומשפט שלמה מהמקרא - הכול נבחן בכלים של תורת המשחקים." ממשיך הפרופסור את השקפתו.
רובינשטיין לועס עבורנו את המקרים הידועים- ובכך, מבחינתי לפחות, מוסיף פן מעניין, שוודאי תסכימו איתי, שהדברים נראים "מובנים" לאורו.
אחד המשפטים שבחרתי להביא מהספר, ואשר נותן מושג כלשהו על השימוש בנושא : "משהו בשפה שבה אנחנו משתמשים בכלכלה ובתורת המשחקים יוצר אשליה של הבנה ומזמין יישום פזיז של רעיונות."
ולקראת סיום, הספר מזכיר לי, במידה רבה, תוכנית טלוויזיה שמשודרת בימים אלה ושמה "סודות הקוסמים" ובה נחשפים רבים מהסודות איך וכיצד מצליחים להערים עלינו בעזרת "שפה" שאינה מובנת לנו, אלא ל'יחידי הסגולה' בלבד.

ספר כמעט חובה, גם לכל מי שרואה את ביצועי יועצי ההשקעות למיניהם, שמציעים השקעות שלא עולות יפה, לעומת ה'קוף' הזכור, ש"ביצועיו", היו טובים יותר ממרבית ה'מומחים'.
הסבר מתבקש:
בעבר, התחרו ביניהם בצורה וירטואלית, דרך העיתון, מספר יועצי השקעות ש"קיבלו" סכום מסוים להשקעה בבורסה, ובכל שבוע יכלו להשקיע את חלקו או את כולו בסוג נייר זה או אחר, כראות עיניהם. ביניהם היה "יועץ" פסיבי שנקרא 'קוף' - משקיע תאורטי, שניירותיו נבחרו ע"י מומחים עלומים ואיש לא נגע ב"השקעותיו" במשך ששת חודשי המשחק.
כעבור חצי שנה, נמדד עושרו של מי גדול יותר.
למקום השני, המכובד, הגיע...נכון, ניחשתם.
בקיצור, גם אנשי המקצוע הטובים ביותר בעולם אינם יכולים לנבא בוודאות לאן ילך השוק.
אם אתם מבינים על מה אני מדבר ואתם בקטע של ה'קוף', וגם לכם נראה "מדע" הכלכלה (לפחות בבורסה) כמו עוד משחק ניחושים - הספר נועד לכם.
קריאה מהנה.”

“מאוד מתאים לי להביא לכאן את הספר הזה היום דווקא כי היום פורים וכלכלה הוא נושא שמרוחק ממני כרחוק מזרח ומערב אז אני בעצם מתחפש כאן. כל מדע שעוסק בנוסחאות ובמספרים מעורר בי איבה מידית... אבל תנו לי שפות, ספרות יפה, היסטוריה או שירה ואני מתמוגג... לאור ההקדמה הזו די ברור שאת הספר הזה רק ע"פ שמו לא הייתי קונה לעולם, אבל איכשהו הוא הגיע אלי הביתה. התחלתי לקרוא בו ולמרבה ההפתעה מצאתי בו עניין גדול. כי פרופסור אריאל רובינשטיין משלב בו בצד מה שאפשר לקרוא לו "מבוא לכלכלה" סיפורים אישיים מרתקים למשל על ילדותו בירושלים ועל חייו בכלל. אמנם יש פה גם חומר כלכלי ואנו למדים כאן על "תורת המשחקים" ועל "קבלת החלטות", "כלכלת הג'ונגל" ועוד מושגי כלכלה "מקצועיים"... בכלל מסתבר ע"פ הספר הזה שכלכלה היא בעצם ענף מיוחד של פילוסופיה. עוסקים בו גם הרבה בלוגיקה. בספר מובאות הרבה "אגדות" שבהן אנשים נמצאים במצב היפותטי מסוים והשאלה כיצד הם ינהגו והרציונל שלהם מהווה בסיס להמון חומר מחקרי ותאורטי. ו"אגדות" יש כאן רבות, אבל הכל נשאר בתחום התאוריה... כלומר יש כאן ניסיון להבין את הלוגיקה של האינטראקציה האנושית אבל איכשהו זה תמיד נשאר עניין תאורטי בלתי ישים... המסקנה הכי מרתקת שהספר מגיע אליה מבחינתי שלמרות כל מה שלומדים בחוג לכלכלה באוניברסיטה כמעט שאין מצב שבו ניתן במציאות ליישם את החומר הכלכלי למשהו שימושי!
כך שיראת הכבוד שאנשים מתייחסים בה לכלכלנים ממש מוגזמת וברוב המקרים היכולת שלהם לשפר את המציאות או לחזות את מה שהולך לקרות מבחינה כלכלית איננה טובה יותר מזו של כל הדיוט... הספר בנוי כך שיש בו חומר תאורטי שמתובל בסיפורים אישיים מרתקים כך שגם אדם כמוני שאין לו שום קשר מקצועי לכלכלה יכול להנות ממנו. ואכן קראתי בו בעניין רב.”