אני אוהבת את ספריו של <mark>הלדור לכסנס</mark>, סופר איסלנדי-"שי עגנון" איסלנדי, שבכתביו ניתן לחוש בהערצתו הגדולה לערכים הבסיסיים והעתיקים של בני האומה הצפונית הזו.

מתוך ספריו של <mark>הלדור לכסנס</mark> נושבת רוח הצפון ובין דפי הספר נשמע פכפוך הנחלים. אבל הקור הצפוני אצלו מתואר בחום רב, בחומם של עצי ההסקה שהופכים לגחלים מלחשות את סודם של האיסלנדים – אנשי הצפון הפשוטים. אלה, היצוקים עמוק בטבע הפראי והאלמותי. אלה הם אנשי

זה הספר השני של <mark>הלדור לכסנס</mark> שאני קורא. הכתיבה שלו מרפרפת בין המציאותי לסוריאליסטי ומשלבת מסרים פילוסופיים ואחרים. מומלץ, אלא אם כן אתם לא מאמינים שגם דגים יכולים לשיר.

התפלחתי לא מזמן לאיזה קורס באוניברסיטת תל אביב שדן באופן שבו מפתחים אצלנו, הקוראים או הצופים, רגשות ביחס ליצירות נרטיביות. בסך הכל מאד נהניתי, גם כי אופן הלימוד היום, כשכולם יושבים עם לפטופים מול מרצה שיכול להדגים בקלות את מה שהוא מדבר עליו באמצעות קטע מסרט או סתם מצגת, היה קצת זר לי בתור אחת שלמדה בעידן הפרהיסטורי בו מקרן היה מצרך יקר ערך, מה גם שהקורסים שלמדתי בזמנו היו מרובי נוסחאות ועסקו בנוש

מה אני יודעת על איסלנד? לא הרבה. זה אי, הוא בצפון, ויש בו הרבה שלג, וקור רוב השנה. חוץ מזה יש בו מעט תושבים וכולם איכשהו קרובי משפחה זה של זה, מה שהופך את האיסלנדים למאגר אהוב על חוקרי גנטיקה, אפילו יותר מיהודים-אשכנזים. אה, ויש שם זמרת אנטי ישראלית בשם ביורק שכותבים את השם שלה עם j, ולעיר הבירה קוראים רייקיוויק והכתיב שלה באיסלנדית הוא אפילו יותר מופרך. ככה זה, לומדים יחסית מעט גיאוגרפיה בחיים.

קשה למצוא לספר שם יותר חידתי ומוזר מאשר "גם הדג ישיר". שלוש המילים הללו ייאמרו לקראת סוף הספר בנאום של אחת הדמויות, ואולי שם הוא יובן יותר. אבל לפני כן, כמה מילים על העלילה עצמה. ובכן העלילה דלה יחסית, אין בה אירועים דרמטיים רבים. זהו יותר מסע חניכה של ילד נטוש בשם המוזר — גם במונחים איסלנדיים, כך מתברר בספר —אלפגרים. אלפגרים גדל בבקתת כבול דלה אצל זוג זקנים עניים, פשוטים ומיוחדים, במקום שנקרא בר

האם גארדאר הולם שר בסוף? לא בטוח, אבל אלפרגים כן.
עכשיו כשאתם יודעים עובדה זו, תנוח עליכם דעתכם. רק אוסיף קצת מידע מסביב, למי שלא קלט, מי שלא שמע, מי שחלם לו ונשאר לו החלום.
ברקוקוט, אולי אחוזה אי שם בסביבות רייקיאוויק, איסלנד, המקום הכי דרום מערבי באיסלנד, ממש עם הגב לאירופה, קפא על שמריו, תרתי משמע. וכך, כל מה שהיה למקום הקפוא הזה רוב השנה להציע, אלה דגי פיקה ירודים באביב וזמר טנור ידוע אחד, ג

<mark>הלדור לכסנס</mark>. תחנת אטום. עם עובד. 1970 (נכתב 1953)
הצפון המסורתי, על ערכיו ומימרותיו העתיקים הלקוחים מן המיתולוגיה האיסלנדית והתיאולוגיה הנוצרית ימיביניימית, מיוצג על ידי בחורה בריאה בנפשה ובעלת יכולת התבוננות מצוינת, המגיעה העירה לטפל במשפחה בעלת השפעה פוליטית.
כיוון שאינה חוששת מעבודה, מאנשים, מאי השפעה או מאי ודאות ולא מריקנות ערכית, היא מצליחה לשרוד את משוגותיהם של הסובבים אותה ולהביט עליהם

<mark>הלדור לכסנס</mark>. גם הדג ישיר. עם עובד. 1970 (תרגום: ג. אריוך)
בספר זה, הסב הוא הגיבור הראשי אשר ממשיך את מסורת הפשטות והערכים של עזרה ומעורבות אנושית. מכיוון שאישיותו נטועה באדמה ובים, במיתולוגיה (האיסלנדית) ובדת הבסיסית (הנוצרית) וכל ימיו הוא ניזון מאותם גלים ומאותם דגים ומאותם עשבי האזור, יש בו נפש שקטה. סב כזה הוא מודל חינוכי/אנושי לנכדו, הוא בעל אכסניה לנדכאים שלא תמיד יכולים לשלם את מיטתם או א

קראתי את הספר הזה בפעם השניה בתוך עשרה חודשים. ספר טוב, חכם, סוריאליסטי וסרקסטי על רקע איסלנד של שנות החמישים. עיקרו ביקורת על האנשים המגיעים לעסוק בפוליטיקה, בעבריינות, עד כמה גדולה הקרבה ביניהם, עד כמה רוב האנשים תמימים מכדי לקחת חלק במשחקים האלה, ומרתק עד כמה הדברים הם אוניברסליים ומנותקי תקופה, יכול היה הספר להיכתב למשל על ישראל בכל תקופה מאז היא קיימת. יש בספר גם ספור עלילה, אם כי לא יותר מדי