"לאדם יש זהויות חברתיות רבות כמספר קבוצות האנשים הנפרדות שדעתן חשובה לו.
בדרך כלל הוא מראה פן שונה של עצמו לכל אחת מהקבוצות הללו."
(ויליאם ג'יימס, עמ' 233 מתוך הספר)

אומרים לי תמיד שאני חברותית וחייכנית.
הדבר האחרון שאפשר לומר עליי הוא שאני ביישנית, לא סבלתי מפחד קהל בחיי, הייתי בחוגי ספורט קבוצתיים, השתתפתי בלהט בדיונים בכיתה, אני מפתחת שיחות עם אנשים זרים בקלות מפתיעה, וכל שירותי הצבאי מתב

בספר הזה נתקלתי לגמרי במקרה, בזמן שלמדתי למבחן בתולדות המוסיקה. סקרנותי לגבי בטהובן הביאה אותי לבלוג של מרב כהן-הדר, בוגרת האקדמיה למוסיקה בירושלים, מלחינה ויוצרת שכותבת על מוסיקה וגם מלמדת, שהמליצה בבלוג שלה על הספר. הרעיון לפיו העולם שייך לאלה שעושים רעש מסביבם, בעוד למופנמים יש נטיה פחותה להרעיש ומנגד הם אוצרים רעיונות לא פחות טובים ולא מעט כשרון, קסם לי. אני יכולה להזדהות מאוד עם הגישה, וחושבת

קראתי את הספר מאותה סיבה, אני מניחה, שרבים קוראים אותו: אני מופנמת, מופנמת מכפי שהייתי רוצה להיות, ותוהה לפעמים למה מתקיים המתח המתמיד הזה בין מי שאני לבין מה שאני מרגישה שאני אמורה להיות, בעוד שאנשים מוחצנים קיצוניים שאני מכירה לא מעידים על מתח דומה בכיוון ההפוך.

מדובר בספר מעורר מחשבה, ואולי יותר מכל מעורר מחשבה הפרק שעוסק בתרבויות אחרות מהתרבות המערבית, שבהן האידיאל הוא המופנם ולא המוחצן.

הרבה פעמים תהיתי מה גורם לאנשים להתמקד בנושא כלשהו ולהתעמק בו. המון "גורואים" - שגם טבעו מטבעות לשון שימושיות - צצים מפעם לפעם ומתעמקים בנושאים חברתיים מרתקים. והרבה פעמים המסקנה שלי היא שאותו חוקר - או סופר - השקיע מאמץ עצום באיסוף החומר ובפיענוחו כי הוא ניסה להבין משהו אצלו, ועל הדרך יצר תזה מעניינת, מנומקת היטב והגיונית, של תופעה שכולם מכירים רק לא קוראים לה בשם – כמו הספר הזה העוסק בהבדלים ההת

כמה קשה להיות אדם ביישן בימינו. עד לא מזמן ביישנות נחשבה לתכונה לא רעה בכלל. היא אפשרה לכם להיחשב מנומסים ואדיבים – אנשים שמתנהלים ברגישות ובעדינות לסביבה והחברה מתגמלת אותם על כך. אלא שבמחצית השנייה של המאה העשרים התמונה התהפכה, ובמאה העשרים-ואחת המוטרפת שלנו, שבה שולט “אידאל האדם המוחצן”, ביישנות ומופנמות נתפסות כתכונות לא-מי-יודע-מה. במקרים מסוימים יש המתייגים את המופנמים תחת הכותרת המפחידה משה

אם אתם מרגישים שהשיר "אוהב להיות בבית" של אריק אינשטיין נכתב עליכם, אז גם הספר הזה מדבר עליכם.

רעיון אחד שאהבתי בספר ואותו אזכור: המחברת מציעה דרכים איך להתחבר לפרויקט הליבה שלכם, הדרך האחרונה היא לשים לב למה מעורר את קנאתכם. "הקנאה היא רגש מכוער אבל הוא חושף את האמת. בדרך כלל אנחנו מקנאים במי שיש להם את מה שאנחנו חושקים בו".

אז תהנו מקריאה של הספר בבית עם התה והלימון והספרים הישנים.

בד"כ אני נזהר מלכתוב "ספר חובה" (נשמע יחצני ובומבסטי) אבל אחרוג ממנהגי הפעם!
כמו כן אני משתדל להימנע מלכתוב "ספר זה ישנה את חייכך" אבל למעשה, ספר זה בהחלט עשוי לעשות בדיוק כך!
הסיבה ליכולת ההשפעה האדירה שלו היא שהוא נוגע בכל תחומי חיינו מנקודת מבט שקצת הוחמצה עד כה:
חלוקת האופי של כל בני האדם למופנמים ומוחצנים (למעשה על הקשת בין מופנם לחלוטין למוחצן לחלוטין)
ניתוח נקודת המבט, האופי, היכולות וה

וואו איזה ספר.. בתור בן אדם מופנם גיליתי כל כך הרבה דברים על עצמי. והבנתי למה אני מתנהג ככה.
ספר חובה למופנמים :) הכי חשוב חשוב שהספר הזה גרם לי להרגיש בנוח אם מי שאני בלי צורך להתנצל על דברים שבעולם מוחצן נחשבים שונים..
אני אקרא את הספר הזה עוד פעם עוד בעתיד. הוא נותן המון מידע ונקודות מבט חשובות שחשוב לזכור בחיים.