כשאני מסתכלת לאחור אינני יודעת מתי הייתה הנקודה המדויקת בה אמרתי לעצמי שאני פמיניסטית. מי היו אלה שטמנו את הזרעים הראשונים שאחר כך צמחו וגדלו לידיעה הברורה לי היום שאני ובנות מיני שוות לגמרי לבני המין השני. לא זהות – שוות. האם זאת הפעם הראשונה שאבא שלי הלביש לי סינר. נתן בידי מברשת ועמד לידי והסביר לי כיצד צובעים כיסא של עץ. או שמא היה זה סבא שלי, שהיה חשמלאי מוסמך, שלקח אותי למחסן שלו, שהיה מלא א

"כשאנחנו קוראים ספר אנחנו בעצם מקבלים חריץ קטן למוח של אדם אחר "
"את בטוחה?"
"טוב, או זה או שאנחנו נותנים למישהו לחרטט אותנו"
זה חלק משיחה טבעית לגמרי איתי . תרצו לדעת לאיזה מהאפשריות אני מסווגת את הספר הזה? טוב אני אצטרך להגיד שלאפשרות השנייה.
את הספר הזה קראתי לאחר שקראתי את שני הספרים האחרים של אותה סופרת , וכן זה היה די מזמן.
אחרי שכתבתי ביקרת על הספר קוסמת קיבלתי המלצה על הספר הזה. מסתב

ספר מאוד יפה ומומלץ . <mark>סיליה ריס</mark> יודעת לכתוב ממש טוב ובצורה מעניינת מאוד, ואני ממש אוהבת את הסופרת הזאת .

כמו רבים וטובים ממני, יש לי תכונה מזעזעת: אני לא יכולה להפסיק לקרוא ספר,משעמם ככל שיהיה, באמצע.
אז נכון, הספר עניין אותי, אבל היו הרבה קטעים שממש אילצתי את עצמי להמשיך לקרוא.
הבעיה העיקרית היא ש<mark>סיליה ריס</mark> כותבת בלי רגש, ובייחוד בקטעים שבהם חייב רגש כ ל ש ה ו להתבטא- אז הכתיבה לא מעניינת במיוחד, ובשלב כלשהו זה כבר מקומם: זה לא מספיק לכתוב "הרגשתי כועסת" כדי לבטא את הכעס! צריך לבטא את זה במחשבות

אני יודעת שיש ל<mark>סיליה ריס</mark> עוד ספר ואני לא מצליחה להיזכר איזה...
מישהו במקרה יודע?
אני אישית מאוד אהבתי את מכשפה הוא ממש הקסים אותי
ממליצה בחום!!

ציד מכשפות התחיל באיטליה וגרמניה כנראה במאה ה-15 והתפשט כמגפה לכל אירופה. בין הגורמים לו היו אדיקות דתית ואמונות טפלות, שאיפשרו בעצם לכל אדם להעליל על שכנתו שהיא עוסקת בכשפים. מעריכים שציד המכשפות גרם את מותם של 40,000 - 100,000 בני אדם. יחסית למגפות ומלחמות - כנראה לא גורם מוות רציני כל כך. אבל כגורם טרור מעשה ידי אדם - היתה לו הצלחה אדירה.

הספר הזה כתוב כיומן על הרקע הזה. אמצע המאה ה - 17: סב

כשספר טוב מידי נגמר, ואיתו נקטעים גם חייה של דמות אהובה, אוטומטית תרצו לבכות.
או שתבכו.

זה כל כך עצוב, ומעצבן, אני רוצה עוד ספר, אני רוצה המשך, זה כזה לא פייר!!
יותר מידי דמויות נפרדו מאיתנו בספר הזה, והמוות בעקבות הפריצות של הלבנים רק מתגבר ורודף אחרי האינדיאנים.
כשקראתי את הספר, זה כבר היה יותר מידי, הייתי כל כך מבולבלת בין המציאותי לבדיוני, כבר לא ידעתי איפה אני עומדת, והייתה לי תהיה אם מ

בשבילי - מאז שהגעתי לסימניה, כמובן - לכתוב ביקורות זה סוג של חוק. אבל חוק שכיף לציית לו.אני כותבת ביקורות כי אני אוהבת לכתוב ביקורות, וגם כי אני חושבת שרוב הספרים שיצאו לאור - גם אם היו בזבוז זמן גמור - דורשים שיכתבו עליה את דעתם.
ובגלל זה דיי התאכזבתי שלא יכולתי לכתוב ביקורת אחרי שסיימתי את הספר. זה אחד הדברים שעוזרים לי לחתום את סיומו של הספר ולהשלים עם זה שזהו, נהנתי, אבל נגמר.

ועכשיו אני כ

בתור התחלה עלי לומר שהספר פשוט מצוין,

אני מודה שאהבתי את "מכשפה" קצת יותר אבל אני יודעת למה,
קודם כל הייתי מחשיבה את הספר הזה כיותר נוטה להיות ספר למבוגרים, בספר הקודם הייתה מרי נערה ותיארה את הדברים מנקודת מבט תמימה יותר איכשהו והתחמקה יותר משימוש במילים פחות הולמות לספר נוער , מרי כנערה במושבה האנגלית גם הרגישה הרבה פחות חופשיה כך שדברים כאלו נחסכו .

למרות מה שציינתי קודם אהבתי את הספר ב