כשאני מסתכלת לאחור אינני יודעת מתי הייתה הנקודה המדויקת בה אמרתי לעצמי שאני פמיניסטית. מי היו אלה שטמנו את הזרעים הראשונים שאחר כך צמחו וגדלו לידיעה הברורה לי היום שאני ובנות מיני שוות לגמרי לבני המין השני. לא זהות – שוות. האם זאת הפעם הראשונה שאבא שלי הלביש לי סינר. נתן בידי מברשת ועמד לידי והסביר לי כיצד צובעים כיסא של עץ. או שמא היה זה סבא שלי, שהיה חשמלאי מוסמך, שלקח אותי למחסן שלו, שהיה מלא אוצרות ולימד אותי כיצד להחליף את חוט הנחושת בנתיך בארון החשמל. כדי שלא יהיה מצב שיהיה לי קצר בבית ואצטרך לשבת בחושך ולחכות לעזרה (מהאביר על הסוס הלבן). כך אמר ואני למדתי גם להבריג בורג.

עברו שנים אבא שלי לימד אותי לקדוח בקיר כדי לתלות מדף. סבא לימד להחליף צמיג. ושניהם כבר אינן בן החיים יותר. בו זמנית סבתא ואימא לימדו אותי לבשל, לאפות, לסרוג, לתפור, לטפל בבית ובמשפחה. ושתיהן עדיין חיות ותומכות בי ובדרכי. בכלל המוטו אצלנו במשפחה היה, שאין, אין דבר בעולם שאני רוצה ושלא אוכל לעשותו. להשיגו. ולא משנה מאיזה עולם תוכן הוא מגיע. כל זמן שאני רוצה. התובנה שלי הייתה - כל מה שאתה יכול לעשות אני יכולה לעשות טוב יותר. או כפי שזה נאמר באנגלית ומצטלצל יותר טוב - Everything you can do I can do better. כך יצאתי לחיים מצוידת ביכולות ומונעת על ידי כוחות נפש שאפשרו לי להתמודד עם העולם בצורה הטובה ביותר. את העולם הזה לי תגברו גיבורות הספרים, שיכלו לכול, ובראשן צועדת ג'ורג' מ"נשים קטנות".

השבוע, בתי הצעירה בת השתיים עשרה ומחצה הציעה לי לקרוא ספר, שהיא כבר קראה מספר פעמים – "שודדות ים". אם הייתי קוראת אותו בתקופת נעורי או עלומיי בוודאי הייתי חושבת, שהוא ספר הרפתקאות נפלא. ועדיין אני חושבת שביסודו הוא ספר הרפתקאות טוב מאוד שמיועד לבני הנעורים. אולם בבסיסו הספר הוא בעל תפיסת עולם פמיניסטית, שבזכותה אני יכולה להתחבר לספר גם היום. ננסי, נערה צעירה בת לסוחר עבדים, שנפטר ומשאיר אותה ואת עתידה הלוט בערפל כבד, בידי אחיה הבוגרים – חסרי לב ובזבזנים ואדם נוסף עשיר ובעל השפעה, שהיא עתידה להיות אשתו הכנועה ובעלת הממון. רוב הנשים באותה תקופה היו נכנעות אולי כולן אולם ננסי - מורדת.

עלילת הספר מתרחשת בתחילת המאה השמונה עשרה. וננסי יחד אתנו קוראי הספר עוקבים אחרי התפתחות ההבנה שלה לגבי עצמה, לגבי עתידה ולגבי האג'נדה החברתית שלה. התפיסה שלה שישנם אנשים שמתייחסים אליהם כשווים פחות, כמו מינרווה המלווה אותה לאורך כל הספר. שהיחס לנשים הוא מתנשא ומשפיל מצד עולם הגברים, שרואה את זכויותיו כמובנים מאליהם. ודווקא בעולם, שהוא מחוץ לחוק, עולם שודדי הים. דווקא שם היא מוצאת את עצמה, את ביטויה, את הכבוד ואת ההערכה. כל זאת בדרך למצוא את בן זוגה, שהיא בחרה אותו בעצמה. כפי שהוא בחר בה.

אנחנו כבר במאה העשרים ואחת. שוויון בין נשים לגברים. שוויון בכלל. כבוד לאחר. התייחסות לאנשים אחרים באשר הם ולא דרך עיניים של צבע, מין או כל הגדרה אחרת עדיין רחוקה מלהיות אופטימלית. עדיין יש כל כך הרבה לעשות בעניין. ולכן ספרים כמו "שודדות ים" יחד עם ספריה האחרים של סיליה ריס "מכשפה" ו"קוסמת" העוסקים בעולמות רחוקות במאות שעברו מעבירים לנו מסרים שענייניהם כאן ועכשיו.

לא קראתי את כל הספר, קראתי רק 200 מתוך 300.
זה מספיק לי, הספר הזה פשוט מגעיל.
~~~
"ננסי הייתה בת עשירים אנגלייה מפונקת שלמדה לרקום כריות ולרקוד את ריקוד המינואט. כשאביה, סוחר רב השפעה, מחליט להשיא אותה לגבר שהיא אינה אוהבת, היא נמלטת מן האחוזה ויוצאת למסע מסעיר, מפחיד ומרגש, בתקווה למצוא את הגבר שלבה נתון לו. מתלווה אליה מינרווה שארפ, בת עבדים שנולדה במטע בג´מייקה ושימשה לה כמשרתת. למרות הבדלי המעמדות נרקמת חברות עמוקה בין השתיים, וביחד מתמודדות שתי הנערות - שהפכו בינתיים לשודדות ים אכזריות - עם שפע הרפתקאות שמזמן להן המסע בים."
נכון נשמע מעניין?
~~~
אחרי תקציר משכנע כזה והפרק הראשון מעניין איך לא נפתה
לקנות את הספר?
זהו שזה ספר גרוע!
~~~
רשימת הדברים שעיצבנו אותי בספר:
1. דמויות שיטחיות מידי- אני לא אומרת שצריך שהדמויות היו מאוד עמוקות בכל ספר. אני אומרת שצריכה להיות להם יותר מתכונת אופי אחת. בספר הזה לכל דמות יש תכונת אופי אחת: ננסי- הנאמנה, מינרווה-האמיצה, פיליס-החכמה, דיוק- הרשע וכך אלה.
2. חוסר אמינות - לא נראה לי שהסופרת יודעת על שודדי ים. אני מודה שגם אני לא יודעת המון אבל אני יודעת מספיק כדי להגיד שהספר לא כתוב מבחינה עובדתית נכון. הסופרת רצתה שהספר היה כתוב לפי המציאות שהייתה פעם.
3. לא משהו מיוחד- אני מכירה הרבה ספרים שכתובים דומה.
4. לא זורם- הקריאה בספר לא זרמה לי, לא רציתי לקרוא אותו בכל רגע פנוי שיש לי.
5. אכזבה- אתה מרגיש שהפילו אותך בפח כאשר אתה קורא יותר ויותר.
~~~
אפילו שלא קראתי עד הסוף לא נראה לי שכדי לי לסיים וגם לא כדי לי להמליץ עליו.

אחת הסיבות שהתלבטתי לגביהן כשהחזקתי את הספר בחנות ושקלתי אם לקנות או אם לאו, הייתה שזהו ספר לילדים. לאחר יום וחצי של קריאה לא מאומצת במיוחד, אני שמחה שקניתי. אולי זו לא ספרות מופת, אבל הסופרת יודעת לספר סיפור, ואחד היתרונות שמצאתי בו, שזהו ספר שלא פונה לגיל מסוים. בני 12 יוכלו לקרוא אותו כמו גם בני 60.
בהחלט מהנה וזורם.

"כשאנחנו קוראים ספר אנחנו בעצם מקבלים חריץ קטן למוח של אדם אחר "
"את בטוחה?"
"טוב, או זה או שאנחנו נותנים למישהו לחרטט אותנו"
זה חלק משיחה טבעית לגמרי איתי . תרצו לדעת לאיזה מהאפשריות אני מסווגת את הספר הזה? טוב אני אצטרך להגיד שלאפשרות השנייה.
את הספר הזה קראתי לאחר שקראתי את שני הספרים האחרים של אותה סופרת , וכן זה היה די מזמן.
אחרי שכתבתי ביקרת על הספר קוסמת קיבלתי המלצה על הספר הזה. מסתבר שלא רק אני לא ידעתי שיש לה יותר משני ספרים אלא גם הספרנית באותו זמן.
מסתבר שהספר כן היה בספרייה ואפילו הרבה זמן אבל אני הייתי רק האדם השני שהשאיל אותו... זה קצת הוריד לי את הצפיות שהוא יעלה על קודמיו ובאמת- הוא לא עשה את זה.
אבל האם אהבתי אותו? כן, אהבתי אותו מאוד!
הוא לא היה ספר מדהים שחידש לי רבות על פירטים וחייהם, הוא לא היה מדוייק היסטורית, אבל עדיין היה כיף לקרוא.
אני מניחה שהוא היה אמור להיות כל הדברים האלה אבל לא תמיד זה מה שאני מחפשת בספר. אני לא ראיתי פיטר פן בשביל הדיוק על טיבן של הפיות , לא קראתי את נערת רפאים בשביל רוחות רפאים מפחידות והיגיון צרוף- זה דברים קלילים שמנערים אותך מהקופסא הזאת שהעולם כולא אותך בה.
אני הרבה פעמים נלכדת בזה אבל אני רוצה לצאת אני רוצה לא לחשוב בהגיון קר כי זה מה שעושה אותנו אנושיים!
אולי זה נשמע שאני מתפשרת עליו אבל זה לא נכון, לפחות לא לגמרי. אני באמת מעדיפה הרבה פעמים את הספרים האלה שיעשירו את הידע שלי שהכל בהם מדיוק עד קצה השערה של דמות המשנה אבל אני צריכה. לא צריכה, אני חייבת גם ספרים כאלה.
תלמיד טוב הוא תלמיד שלומד יותר טעויות" זה פחות או יותר משהו שאמא שלי אמרה לי הרבה פעמים ואני מסכימה איתה- לפחות על זה אנחנו מסכימות.
טוב אז הספר עצמו- אחד הספרים הכי לא מדויקים על פירטים שקראתי אי פעם, לא קראתי מליונים של ספרים כאלה אבל עדיין הוא מככב ליד פיטר פן בספרים על פירטים , טוב חוץ מזה שאם הייתי קוראת אותו באותו גיל שבו ראיתי/קראתי פיטר פן הייתי כנראה מקיאה. עדיין אני אוהבת את הדרך הייחודית של סיליה ריס להציג תקופה- הגיבורה היא אישה בגישה פמיניסטית הרבה יותר מהדמויות הסובבות אותה. קראתי אותו די מזמן אז אני אחסוך מכם ספויילרים כי זה רוב מה שאני כן זוכרת.
התפיסה הפמיניסטית של ריס יוצאת בספר הזה בגדול אבל אם אתם רוצים לקרוא משהו יותר אמין ומדוייק על פירטים עם קצת פמיניזם סיפורה של אן בוני עולה על זה בכמה דרגות. כל הסיפור צחקתי מהפירטים הנחמדים האלה ויותר מכל על מה שהדמות הראשית של ריס מביעה תמיד חוץ מפמיניזם- תמימות. ריס בספריה בעצם זורקת תינוקת עם ערכים מודרניים ותמימות מדהימה אל תוך התקופות הישנות ולא מדייקת לטובת עלילה מקסימה.
לבסוף מה אוכל לומר?
רוצים ספר קליל שלא יעשיר לכם מי יודע מה את הידע בטריוויה אבל יהיה כיף? אל תתביישו קחו, תקראו :-)

כמו רבים וטובים ממני, יש לי תכונה מזעזעת: אני לא יכולה להפסיק לקרוא ספר,משעמם ככל שיהיה, באמצע.
אז נכון, הספר עניין אותי, אבל היו הרבה קטעים שממש אילצתי את עצמי להמשיך לקרוא.
הבעיה העיקרית היא שסיליה ריס כותבת בלי רגש, ובייחוד בקטעים שבהם חייב רגש כ ל ש ה ו להתבטא- אז הכתיבה לא מעניינת במיוחד, ובשלב כלשהו זה כבר מקומם: זה לא מספיק לכתוב "הרגשתי כועסת" כדי לבטא את הכעס! צריך לבטא את זה במחשבות, בדיבור, בדרכים מרומזות או בולטות שכל סופר (טוב) משתמש בהן. וזה לא רק אצל הדמות הראשית- אם מישהי אומרת:"הצלת לי את החיים- עמדתי להתאבד," אי אפשר לכתוב את זה בלקוניות כזאת, סתם ככה, תוך כדי שהדמות אוספת את החפצים שלה.
עוד משהו שהפריע לי היה החזרה על דברים. בספר מתואר על גברים שגילו שננסי היא בת וניסו לאנוס אותה בלב ים לפחות 8 פעמים, על ניסיונות הברזילאי ההוא -שרוצה להתחתן עם ננסי -למצוא אותה כתוב לפחות 5 פעמים, ואני לא ארחיב עוד- הבנתם את הפרנציפ...
בקיצור, ח ו ס ר מ ק ו ר י ו ת!!!!!!
אה, וסיפור האהבה- כן, אני מגיעה לזה. כל כך נדוש עד שזה אפילו לא מעורר רחמים, או רגש כלשהו, על הניתוק ה"פתאומי" וה"לא צפוי" ביניהם. גם כאן, חלק מהביקורת שלי היא שאין תיאור, אפילו הפשטני ביותר, של האהבה והגעגועים שלהם, אז החלק הזה בסיפור נשמע דחוק ולא אמין.
בקיצור, ספר עם פוטנציאל גדול ומקורי אך לא ממומש. כמה חבל.

בוודאי היה ניתן לפתח נושא שכזה לכדי סיפור מסקרן ומרתק בשל הדמויות הראשיות שלהן שונות ויחודיות - שודדות ים על כל המשתמע מכך. היה ניתן. לא מומש. נתנו לכל אחת מן הנערות חרב פלסטיק ואמרו להן שחקו שודדות ים, ומכל הניצבים סביב ביקשו - נהגו כאילו רואים אתם לפניכם שודדות ים!

ספר מהמם! אהבתי את הרעיון של הסיפור, והעלילה הייתה יפה. בקיצור, ספר מהמם!!

מדהים זו לא מילה. אתה קורא ואתה נשאב לתוך הסיפור. קראתי אותו ביום. לא יכולתי להפסיק לקרוא.

היו לי צפיות קצת יותר גבוהות שהתחלתי לקרוא בהמשך זה קצת איכזב בסיכום ספר נחמד פלוס.