ב-1994 יצאה לאור ביוגרפיה של המשורר והמחזאי <mark>ברטולט ברכט</mark>, וגרמה למהומה גדולה בקרב אנשי תיאטרון וסיפרות. בספרו, "חייו ושקריו של <mark>ברטולט ברכט</mark>", טען פרופ' ג'ון פיוג'י בין השאר, שברכט כתב חלקים קטנים בלבד מהמחזות עליהם הוא חתום (למעט השירים), ושרוב הרעיונות והדיאלוגים הם פרי עבודתם וכישרונם של מאהביו ומאהבותיו. היו שהזדעזעו מהציניות ומהצביעות של המחזאי שהיה ידוע בדעותיו ההומניסטיות והסוציאליסטיות, והיו

איך נראה לכם שאדם חכם, ציני עם אהבה לספרות ותיאטרון, עם רעיונות נשגבים על צדק ושיוויון ישרוד שניים מהמשטרים הטוטליטריים, הרצחניים והמסוכנים ביותר במאה העשרים? באמצעות בריאת איזו דמות דמיונית שתוכל לומר את מה שאסור לומר, שבמסווה של הומור או פילוסופיה תאפשר ליוצרה מעט חופש דיבור. גבירותי ורבותי - הכירו את מר קוֹיְנֶר.
<mark>ברכט</mark> המוכר אצלנו מעט בזכות השנינות והדרמטיות בה כתב מחזות, בזכות החיבור למוסיקה

''אילו הכרישים היו בני־אדם הייתה להם כמובן גם אמנות. היו תמונות יפות, שבהן השיניים של הכרישים מצוירות בצבעים מרהיבים, והלועות שלהם מוצגים כגני תענוגות, שבהם אפשר לפזז. התיאטרון על קרקעית הים היה מציג איך דגיגים גיבורים שוחים לתוך לועות הכרישים בהתלהבות, והמוסיקה הייתה יפה כל כך, שלצליליה, בהובלת המקהלה, הדגיגים היו זורמים שרויים בשרעפים וחלומות נעימים אל תוך לועות הכרישים. גם דת היתה, אילו היו הכר

עיקר מטרתו של הספר, היא הפרכתו של גלילאו כאיש מדע נערץ וביזויו לעיני הקהל. לפי <mark>ברכט</mark>, על האמן \ איש הרוח למות מות גיבורים ולא להיכנע לסבל ולחצים חיצוניים. גליליאו חזר בו בפומבי מתמיכתו בקופרניקוס שכדור הארץ סובב סביב השמש, נכנע ללחצי האינקוזיציה, הוחזק במעצר בית ומת בשיבה טובה. את <mark>ברכט</mark> זה מרגיז.

המחזה כתוב טוב וקל לקריאה, על אף גילו.

הַכֹּל מִשְׁתַּנֶּה. לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ

יָכוֹל אָדָם בִּנְשִׁימָתוֹ הָאַחְרוֹנָה.

אֲבָל מַה שֶּׁאֵרַע, אֵרַע. וְהַמַּיִם

שֶׁמָּזַגְתָּ לְתוֹךְ הַיַּיִן, לֹא תּוּכַל

לִשְׁפֹּךְ אוֹתָם בַּחֲזָרָה.



מַה שֶּׁאֵרַע, אֵרַע. הַמַּיִם

שֶׁמָּזַגְתָּ אֶל-תּוֹךְ הַיַּיִן, לֹא תּוּכַל

לִשְׁפֹּךְ אוֹתָם בַּחֲזָרָה, אֲבָל

הַכֹּל מִשְׁתַּנֶּה. לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ

יָכוֹל אָדָם בִּנ

המחזות של <mark>ברכט</mark>, על אף היותם מגויסים ודידקטיים, מציגים דמויות אנושיות ומורכבות שנאלצות להתמודד בדרכים לא דרכים עם העולם הלא פשוט הזה. בניגוד לכוונתו של <mark>ברכט</mark>, אנחנו כן מזדהים ומתרגשים מהדמויות שלפי <mark>ברכט</mark> היו אמורות ליצור ניכור. בנוסף, אני מאוד מתחבר להומור של <mark>ברכט</mark>.
אמא קוראז' והנפש הטובה מסצ'ואן טובים יותר מאופרה בגרוש.