#
נראה כי סופרות בז'אנר "מתח פסיכולוגי" שואפות לספר סיפור שאף אחד עוד לא שמע כמותו. הן כמובן שואפות גם להתפרנס טוב (<mark>ליסה אונגר</mark>, למשל, שואפת למרצדס S-CLASS. איך אני יודעת? מכונית כזאת, מופיעה בסיפור, עם תיאור משתפך). לצורך כך הן בונות עולם בעל חוקים ייחודיים.

גברים, לפי אונגר, נחלקים לשתי קבוצות. האחת היא של גברים טובים, צפויים ומשעממים. הם אוהבים, מפרנסים את משפחתם, ואין בהם סיפור. הקבוצה השני

החלוקה בין שקר ואמת אינה דיכוטומית. אין כאן רק שחור ולבן, אלא ספקטרום שלם של גווני ביניים. חמישים גוונים של אפור, אם תרצו. גדלנו בתרבות המעריכה את האמת ומעלה על נס את אומריה, אבל למעשה אותה תרבות עצמה נשענת וניזונה מהשקר. שכן כל סיפור, כל מקטע של סיפורת שלא באמת קרה אלא הוא פרי דימיונו של המספר, הוא למעשה שקר. אבל שקר בקטע טוב, כן? שלא תבינו אותי לא נכון. ואם כבר מדברים על סיפורת, בואו נדבר על הכי

הספר טוב, כלומר, אי אפשר לומר שהוא לא טוב, מותח, וכל הג׳ז הזה. אבל, וכאן מגיע אבל גדול: בתור מי שקראה את ״שקרים יפים״, שהספר הזה הוא ההמשך שלו, ממש לא מזמן, יש הרגשה שהספר הזה קצת ממחזר אותו.
נתחיל בזה ש<mark>ליסה אונגר</mark> ממש העתיקה קטעים שלמים מהספר הראשון לתוך הספר הזה. נמשיך בשטיקים המוכרים של לתאר בתחילת הספר סצנה מסוף הסיפור ללא זהות הגיבורים, כך שבמהלך הספר אתה מנסה לנחש מי הטוב ומי הרע. בנוסף, התו

קיבלתי את הספר כמתנת יומולדת מיד כשיצא לפני כארבע שנים וכשגיליתי שהוא מעובד לסדרה, העדפתי לחכות עד שיגיע למסך, כהרגלי בקודש. השנים חלפו ועכשיו המליצו לי עליו שוב והחלטתי לא לחכות יותר 🙂
הספר מחולק לשני חלקים והעלילה מובאת בגוף שלישי מפיהן של דמויות המתחלפות לסירוגין. הקריאה זורמת וסוחפת וסיימתי תוך שבוע.
השם והכריכה של הספר אינם מעידים כלל על תוכנו העשיר. לצד עלילת המתח המסקרנת, הספר עוסק בנושאי

שקרים יפים הם השקרים שאנו מספרים כאילו בכוונה טובה, כדי להגן על אהובינו מפני האמת, שלדעתנו אינם מסוגלים או אינם רוצים להתמודד איתה. אבל מה זה אומר עלינו ? או עליהם ? או על הדרך בה אנו רואים אותם ?

כל הספר מלא בעצם בפילוסופיות האלה, וגם קצת על אהבה ורומנטיקה ומה שהיא מסוגלת לגרום לנו לעשות.

ובכל זאת זהו ספר מתח במלוא מובן המילה. הספר מתחיל בעצם מהסוף - סצנה שגיבוריה אינם ידועים, מחולקים לטובי

ספר מתח קליל ולא מטלטל שיכול להיקרא לאט ובנועם ובמרכזו דמות נשית ראשית - חזקה, חכמה, קיימת ולאט לאט גם אמיצה.
חלקים ממנו היו לי צפויים, אבל הם לא היוו חלקים גדולים מהספר.

לא אפרט את תוכנו של הספר - מה שכתוב בגבו מספיק.... כל פרט נוסף ייחשב ספוילר.

אבל... יש לא מעט ציטטות נהדרות בספר הזה, מה שנתן לו בעיני נפח חכם ומחמם לב הרבה יותר מאשר אם הוא היה רק תרשים זרימה של העלילה מתחילתו ועד סופו.

ספר מתח המתחיל באמת בקצב מסחרר, מבטיח, בזמן שסלינה נסערת לחזור הביתה לאחר שחשפה את בעלה בוגד בה,
מחברת אליה ברכבת אישה זרה, הן משוחחות וסלינה חושפת בפניה את דבר בגידת בעלה.
הבחורה בשם מרתה מחלחלת אט אט אל חייה, בה בשעה שהמטפלת נעלמת כלא היתה.
החיים הטובים והנינוחים של מרתה הופכים לכאוס אחד גדול.
וזה רק הולך ומסתבך, מסתבך והולך...

אני די נהנתי.

האמת שכל אשר יכולתי לכתוב על הספר, כתבו: מיכל, שוקולדה ויעקב קליש בצורה טובה מאד.
לכן ארשום מספר הערות קטנות:
איני חושבת שצריך ספר שני, ספר המשך. סוף פתוח עדיף בעיני על מריחה של ספר נוסף, העלול רק לקלקל
ולפגום בטעם הטוב שמותיר הספר.
נהניתי מאד מאותם הציטוטים שרשמה שוקולדה (אמיתי, מתוך נסיון חיים).
המיוחד בספר: שהספר הוא לא רק ספר מתח לא רע, נותן חומר למחשבה (למעוניינים בכך).
הכתיבה שזורה בדי