#
כשקראתי את הספר הרגשתי בעיקר מלוכלכת.
שלא תבינו אותי לא נכון: הוא די מעניין, מנסה לגוון את הכתיבה עם תוספת של ציוצים בטוויטר, חוזר אחורה בזמן ומתקדם ועושה את כל המאמצים להמשיך למשוך את תשומת לב הקורא ולמתוח אותו. הוא שייך לז'אנר "פשעים במשפחה שקורים לאנשים מן השורה" ומשתמש בסוג של פסיכולוגיה כדי לעגן את הסיפור.

אני הרגשתי רע. חשבתי שאנחנו כבר כל כך מתורגלים, שילדה בת שמונה שנעלמת מביתה מעל

כל ילדי הדור שלי שמעו היטב על אורון ירדן ונאוה אלימלך. גם אם ההורים רצו לגונן עלינו מפני חדשות קשות ולא רצו שנשמע או נראה אלימות בטלוויזיה, החרדות שלהם לאחר אירועי חטיפה של ילדים גאו ברמה כזאת, שהם לא הצליחולעצור בעצמם ונימקו כל איסור או הגבלה ב"יש אנשים שרוצים לחטוף ילדים". לי למשל לא הרשו לענוד שרשרת עם השם שלי, או להדפיס את השם על סווטצ'ר כדי שלא יקרה שמישהו יראה את השם, יקרא לי, ואני אחשוב שהו

בבית משפחת מייסון - אחר צהריים קייצי ותמים לכאורה, אם כי עסוק מהרגיל מפני שבערבו תתקיים אצלם בחצר מסיבת תחפושות לרגל סיום שנת הלימודים. במוזמנים: המשפחות מהשכונה, וחשוב לה (לשרון, אם המשפחה) להרשים את משפחות השכנים, המשכילות והאקדמאיות נורא (כן, נורא) מבחינתה, ולנסות להרגיש שווה. באחר הצהריים התמים לכאורה נעלמת דייזי בת השמונה.
דייזי וליאו אחיה בן העשר הם ילדי משפחת מייסון, משפחה רגילה לכאורה המת

הספר הזה חיכה על המדף בסבלנות לתורו במשך המון זמן. הגעתי אליו עכשיו כי לאחרונה יצא ספר חדש של אותה הסופרת והתלבטתי אם לקנות אותו והחלטתי לנסות קודם את הספר הראשון ולראות כמה איהנה ממנו. ולהלן מסקנותיי:
הספר טוב בגדול, אין חלוקה לפרקים וחששתי שזה יקשה על הקריאה, אך למרות זאת הקריאה זרמה. סגנון הכתיבה הזכיר לי את שרי לפניה, שקראתי את שני ספריה שתורגמו לעברית. העלילה מובאת בגוף ראשון מפיו של הגיבור

ספר בסדר. מותחן בריטי שכמוהו רבים בסדרות הטלביזיה של בי.בי.סי או "יס לונדון". עלילה מעניינת אם כי קצת לא אמינה בסוף (הלכאורה מפתיעה ולא צפויה). יש לנו מפקח בילוש - "שכמובן" בעברו טרגדיה דומה לטרגדיה שבסיפור, מה שמעמיד אותו בדילמות, 2 בלשים שמתחרים ביניהם על תשומת לבו של מפקח הבילוש ושוטרת שמגלה יכולות מרשימות. סיפורו של צוות שוטרים גנרי בעיירה אוקספורד. המשפחה המתוארת בסיפור - די מטורללת עם רקע ב

ספר מתח נהדר.
העלילה בנאלית מאוד, על ילדה בת שמונה שנעלמת במהלך מסיבת תחפושות, אבל זה רק מוכיח את מה שאני כל הזמן אומר: לא משנה על מה הסופר כותב, משנה איך הוא עושה את זה, וכאן הסופרת עושה את זה נהדר.
פה ושם קצת מריחות, אבל התוצאה הכללית טובה מאוד.
מומלץ.