בוקר טוב לכולם חוץ מג'ורג' ר.ר. מרטין, נגיע לזה תכף; זה יום ראשון דוחה באופן טיפוסי ואני כועסת מספיק בשביל ביקורת על "הקוסמים".

"הקוסמים" הוא ספר פנטזיה מאת <mark>לב גרוסמן</mark>, ולצד היותו ספר עצמאי הוא גם מחווה, או ביקורת, איך שתרצו להסתכל על זה, על ז'אנר מסוים בספרות פנטסטית: ספרי מעבר, שבהם הגיבורים הם תושבי העולם שלנו, אבל עוברים במהלך הספר אל עולם אחר, קסום, מסובך, לפעמים בהתפוררות או תחת שליטה של כ

את האמת? לא ידעתי איך לאכול בדיוק את הספר הזה: ארץ דימיונית בשם פילורי שהסיפור שעומד מאחוריה מזכיר מאוד את נרניה והשוני היחיד הוא פחות או יותר בשמות, מקום מציאותי בשם ברייקבילס שהסיפור שעומד מאחוריו מזכיר מאוד את הוגוורטס והשוני היחיד הוא פחות או יותר בשמות (ובעוד כמה דברים, שעליהם אפרט בהמשך) שבו משחקים משחק בשם ולטרס (שהוא בעצם הקווידיץ' של ברייקבילס), איזה פרופסור אחד לשיקויים שלמרות שהוא פרופס

מי מאתנו לא חלם למצוא דלת מסתורית לעולם אחר, לקבל הזמנה <mark>לב</mark>ית ספר לקוסמים או להיתקל במקרה בטבעת עוצמה? אני חלמתי על כל אלה בתשוקה ובאינטנסיביות, וכך גם קוונטין קולדווטר, נער מחונן מברוקלין שחולם על החברה של החבר הכי טוב שלו ומכיר כמעט בעל-פה את כל ספרי סדרת פילורי, סדרת פנטזיה המספרת על כמה אחים החיים באנגליה ומגלים ממלכה קסומה שניתן להגיע אליה דרך מעבר בשעון אורלוגין עתיק. קוונטין לא מרוצה מחייו ה

איזה <mark>לב גרוסמן</mark>, <mark>לב גרוסמן</mark> שלנו??
כלומר, <mark>לב גרוסמן</mark> של "הקוסמים"?
זה שכתב ספר פנטזיה הו כה מתוחכם וציני שבו גם הפנטזיה לא מצליחה להוות אסקפיזם מהחיים האפורים הבנליים וחסרי המשמעות שלנו, כי היא עצמה גם בנלית ואפורה וחסרת משמעות?
הוא זה שכתב את מעשיית הילדים החביבה והדידקטית הזאת??
איפה הקאצ', מה פיספסתי פה?

***

אין להכחיש שהספר הזה כתוב היטב. יש בו קצת תחכום שבא לידי ביטוי במודעות העצמ

****




ילדים, תתרחקו מכאן. אין כאן שום דבר בשבילכם. תחזרו לשחק בהארי פוטר שלכם, לנופף במטות קסמים ולחלום על מלחמה באדון אופל כזה או אחר שזומם להשתלט על העולם, או משהו. יש לכם צעצועים משלכם, בלי סוף. משחקי רעב, ערפדים וקוסמים, גיבורים-ילדים שמוצאים שער כלשהו לעולם אחר במעמקי איזה ארון ואת כוחם שלהם לעשות קסמים. הגיבורים שלכם מבו<mark>לב</mark>לים, אבל הם יתגברו, הם יבינו שמה שחשוב זו האמת שלהם, או חברות-

מעולם לא התלהבתי כל כך מספרי פנטזיה על קוסמים. כשהייתי בת 8 בערך, וכולם התלהבו מ"הארי פוטר", כולל אחותי, לא הבנתי על מה המהומה. כשבגרתי יותר וניסיתי לקרוא (בגיל 16 בערך), גם כן לא עפתי על זה, ועצרתי בספר הרביעי. חמוד? כן. נחמד? כן. יצירת מופת שאין שנייה לה וג'יי קיי רולינג היא גאון אלוהי? ממש לא. סורי. לכן, אני די סקפטית לגבי ספרים בסגנון. חשבתי לתומי שאולי סוג כזה של ספרים פשוט לא מדבר אליי.

ו

<mark>לב גרוסמן</mark> יוצק לתוך התבנית של הארי פוטר סיפור על בני נוער מחוננים פלוס והתמודדותם בעולם מנוכר ומשעמם. הסיפור נכתב, כביכול, מנקודת מבט מבוגרת, נקודה שמהווה את ההבדל העיקרי בינו לבין 'הארי פוטר' והיא גם עומדת בעוכרי הסיפור. אדון בזאת בהמשך. ב'קוסמים' תיכון ברייקבילס מחליף את הוגוורטס. פני, אליס וקוונטין מחליפים את רון, הרמיוני והארי, וזה שמכונה הייצור מחליף את זה שאין לנקוב בשמו (לא חברנו פה בסימניה

#
חנון בן 17 עם קשיים חברתיים, עצוב ובודד, מגיע באופן כאילו אקראי למבחן למכללה פרטית לא מוכרת ל... קסמים. ומתחיל ללמוד שם כל מיני דברים חדשים ומעניינים שהוא לא חלם שהם קיימים. יש לו שני חברים – בחור ובחורה ו... רגע לא קראנו כבר את הספר הזה? אמנם ההוא היה יותר צעיר, עם צלקת על המצח ונסיבות משפחתיות עצובות, אבל.

כן, קראנו. אבל לא בדיוק. <mark>גרוסמן</mark> אינו מסתיר את ההקשרים שהקורא מגלה – להפך – הוא מצהיר

מבטיחה שהגעתי בראש פתוח, באמת. עשיתי קסם קטן שקודח פתח בגולגולת - לא גדול אומנם, אך מכובד דיו כדי לאפשר לראש בן עשרים ומשהו שנים נטולות פנטזיה להיפתח לרעיונות חדשים, ולא שכחתי גם את מילות הלחש שדואגות שהמוח לא יזל דרכו. לא שזה איבר נוזלי כל-כך, אבל קיוויתי להודות בפניכם שצדקתם, ופנטזיה זה נהדר, וכבר דמיינתי איך, בענווה, אני מרכינה את ראשי עמוקות - כך שהחשש מדליפה היה סביר.

יתכן שהבעיה היא בקס