״הדחיפה״-<mark>אשלי אודריין</mark>

הוצאת תכלת
325 דף

הסופרת כתבה את הספר ״הבחורה על הרכבת״ שהיה מותחן פסיכולוגי מדהים ומותח.
האם גם זה יהיה ספר טוב?

אז…לא יכולתי להפסיק לקרוא. ביום אחד!
WOW!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

שני סיפורים שמתנקזים בסיפור שלישי.
הסבתא אטה נולדה ב-1939. נישאה לאהוב ליבה שרצה להיות רופא, לואיס, רק שאביה דרש ממנו שיהיה מגדל תירס בשדות שהיו להם. לואיס הסכים ומת לבדו בשדה התי

"המחויבויות היום-יומיות פשוט לא נגמרות. לפעמים, המחויבויות היום-יומיות הן כל מה שיש לה".

ערב ראש השנה. אני אצל המשפחה של בעלי בקיבוץ ילדותו שנמצא למרגלות ירושלים. התחושות די קשות, חג לא מאוד שמח. מעבר לכוסות היין שמזגתי לעצמי בהדרגה כדי לנסות למצוא נחמה, אני מוצאת אותה גם בספריית הספרים הגדולה בבית המארח. מסתכלת, מעיינת, בורחת.

לפתע אני מקבלת הצעה די מפתה מבעלת הבית, "רוצה ספר מתח טוב?". כמ

#
בחלק הראשון של הספר תהיתי לא אחת למה הסופרת מספרת לי סיפורים על נשים שמזניחות ודוחות את בנותיהן הקטנות, ילדות שמרגישות דחויות ומחפשות בכל דרך מישהו להתקרב אליו, אומללוּת שהסופרת מוסיפה עוד ועוד ממנה, כדי להפיק תגובה מהקוראות.

פתאום הסיפור קיבל תפנית ואני הבנתי שכבר קראתי אותו. קראו לו "חייבים לדבר על קווין", ספר נפלא, שנשאר אתי מאז קראתי אותו. אם היה לכם ספק – ל<mark>אודריין</mark> אין אפילו 10% מהכישר

לאחרונה הבנתי שכדי להמשיך להתמיד בקריאה ולא להיתקע אני צריכה כל כמה ספרים לשנות סגנון כתיבה וסוגה. כלומר, במילים פשוטות פשוט לגוון. זה משאיר אותי ערנית וסקרנית ומקטין את הסיכוי שלי להשתעמם בקלות.

אז פעם בכמה זמן אני מגוונת ומשתדלת לצאת מאזור הנוחות או מהספרים שבדרך כלל הייתי בוחרת ודווקא ללכת לכיוון אחר. "הדחיפה", ספר שהומלץ לי וקיבלתי מחברה. כבר קראתי לא מזמן ספר אחר של הסופרת ואף סקרתי אותו