בואו נדבר על זה רגע. איך הייתם מתרגמים The Colour Storm? צבע הסערה? סערת הצבעים? ואולי "הצייר מוונציה"?
רגע, מה???
איך הגעתם לזה?
נכון, אני מניחה שההוצאה רצתה למקד שמדובר ברומן שעוסק בצייר, ושזה רומן היסטורי, אז אני מניחה שמישהו חשב שאיזכור ונציה יוסיף למכירות, אבל "סערת צבעים" או אפילו "צבעים סוערים" היו בעיני טובים באותה המידה. אולי יותר. למה בכלל לשנות משהו מההחלטה המקורית של ההוצאה? זה גורם לח

אני באמת לא מבינה איך היה מישהו שחשב שהספר הזה עולה על הארי פוטר.


כשרק ראיתי את הספר- וואו. כלומר- המוח שלי התעלם אוטומטית מהילד בתספורת ג'סטין ביבר על הכריכה שהאמת- ממש לא קשור לשום דבר בספר חוץ מהעובדה שהדמות הראשית היא גם זכר כמו בתמונה- אז הכריכה לא נראתה כל כך נוראית.
העלילה נשמעה מעניינת- נסיעה בזמן וכל זה. יכול להיות שזה לא כל כך מקורי- אבל למי אכפת? יש לעלילה כזאת פוטנציאל ענקי.
אז

אוקיי, אני אומר דבר אחד, שלא קשור לספרים: אני שונא שופינג.
יש רק נקודת אור אחת. שיכול להיות שאימא או אבא יגידו:"מסכן אליהו. לפחות נקנה לו ספר!"
אז ככה: ליפני כ-שבוע יצאנו לשופינג כזה.
המשימה: לקנות לי מכנסיים, ולאחותי חולצה.
כמובן, שבסוף היום חזרנו עם 3 זוגות מכנסיים, חמש חולצות (שממש "חמודות עליך!!" אמרה אמא) לי, חמש חולצות לאבא שלי(שהוא בכלל לא רצה), ושלוש חצאיות ולא-יודע-כמה חולצות לאחותי.

גילוי נאות: לא קראתי את ספרי "הארי פוטר". אפילו לא אחד מתוך השבעה. זה לא שלא היה רצון, באמת, דווקא התעניינתי הרבה פעמים. האשמה מוטלת על חנויות הספרים. כן, כן, אותן חנויות הספרים שאני מוציאה בהן מאות שקלים בשנה. לא ברורה לי פשר ההחלטה למכור ספר בודד בלמעלה מ-120 ש"ח, ואז להוסיף חטא על פשע ולעולם לא לכלול אותו במבצעים. מילא, אם זה היה ספר יחיד, או איגוד של כל הספרים כמו ב"שר הטבעות", אז לא מתקמצני

יום כיפור, יום כיפור, צום שלישי שעברתי בלי להתעלף רק במזל, ומה זה אם לא הזדמנות לקרוא ספרים שקניתי ממזמן?
האמת שלדעתי הספר הכי מומלץ להעביר איתו את כיפור זה "הארי פוטר", אבל היו לי ספרים לקרוא שלא הספקתי, ו... ממש חייבתי את עצמי לקרוא אותם.

אז למה קניתי את הספר הזה?
א. התקציר מעניין.
ב. אני אוהבת כוכבים.
ג. ההתלבטות הייתה בינו לבין "האריה שאהב תות".

אז ככה, אומרים שלא שופטים את הספר לפי

היי ספר ששנאתי.

שומרי ההיסטוריה. כבר מהשם שלו ידעתי שזה לא הסגנון שלי, ובכל זאת קראתי אותו, כי ילדה מעצבנת אחת המליצה לי עליו. אני לא ממליצה לכם, ובכל מקרה אני עומדת עכשיו לגלות לכם את כל העלילה.
קודם כל, הרעיון של הספר דווקא די נחמד. אבל הדמויות? תחזיקו חזק, זה עומד להיות מרושע.

בתור התחלה, הדמות הראשית. ג'ייק.
בתחילת הספר ובכריכה האחורית, כל הזמן אומרים עד כמה ג'ייק הוא ילד שגרתי. ואז

אני לא מאמינה באהבה ממבט ראשון. זה נראה לי מוזר ולא הגיוני. תחשבו על זה. ניקח כדוגמה את ג'ייק וטופז. הוא רואה אותה ומיד מתאהב בה. זה לא נראה הגיוני! תכיר אותה קודם!
אני קראתי את הספר הזה כספר מלווה לטיול בחו"ל עם כל המשפחה. שיהיה לי ספר לקרוא לפני השינה. (אני תולעת ספרים)
הדמות היחידה שבאמת אהבתי ועניינה אותי היה נייתן. על ג'ייק לא חשבתי כמעט בכלל.
הבעיה בספר הזה שהוא קורה במהירות עצומה ושלכל ה

אין כמו ספרי פנטזיה.
הרעיון מאחרי הספר גאוני. תחשבו שישנם אנשים מסויימים שבעזרת מכשיר מסויים יכול להגיד לכם האם אתם רגילים או רואים צורות מרובעים או מעוינים שהם דרגה 1 הכי גבוהה.
האנשים הללו בעזרת חומר שנקרא אטומיום יכולים לחזור אחורה בזמן, הם שומרים על ההיסטוריה כמובן. כמובן שיש את הרעים שחצו את הקווים.
מה קורה לנער רגיל אנגלי לונדוני שיודע שהוריו נסעו לתערוכה מקצועית, חוטפים אותו "הטובים", א

ניסיתם פעם משהו חדש???
לדוגמא כשנשבר לכם הטלפון והלכתם לחנות לקנות חדש שאומרים עליו שהוא יותר משוכלל ויותר טוב???

ואו זה קרה לי לא פעם ולא פעמיים אבל פעם ראשונה שזה קורה לי בספר.
אני כמעט נפלתי מהכיסא כשאמרו שהספר הזה הוא יותר טוב מהארי פוטר, הרי הארי פוטר היא הסדרה האגדית בהתגלמותה אז עכשיו יש יותר טוב.....

נייט, נאדה, נו , לא פשוט לא לא לא לא לא.
הספר הזה הוא הספר כמעט הכי משעמם שקראתי